אריה ליבנת
אריה ליבנת
אריה ליבנת
אריה ליבנת

באימונים של הסגל האולימפי לנשים שהתקיימו במהלך השנה האחרונה שימש אמיר טיטו, קפטן מכבי יובל רעננה מליגה ב', כשחקן אימונים עבור שחקנית נבחרת ישראל ג'ניפר פליישר. "בארץ אין שחקנית שיכולה לשים עליה גוף, אז שמרתי עליה בכל אימון חצי שעה. בשלב מסוים היא הביאה לי מגן שיניים, אז הבנתי את הרמז", מסכם טיטו את החוויה. בקיץ הוא מונה למנהל נבחרת הנשים ובשבת האחרונה, בבוקר שלפני משחק הפתיחה של מוקדמות אליפות אירופה מול אוקראינה, ביקשה פליישר שישמור עליה. בערב היא הציגה משחק נפלא בהגנה מול הגבוהות היריבות ובצד ההתקפי תרמה 6 נקודות, 9 ריבאונדים וחסימה. לאחר הניצחון צחקו בנבחרת ואמרו "כבר בבוקר, כשהיא פירקה לאמיר את הלסת, ידענו שהיא בטירוף לקראת המשחק".

הראיון עם הסנטרית היהודייה אמריקאית בת ה-27 מתקיים רובו ככולו בעברית. "לפני שהגעתי לכאן הכרתי את האותיות ומלה פה ושם, אבל היה לי חשוב ללמוד את השפה אז למדתי באולפן. בארה"ב הלכתי בכל יום ראשון לבית ספר יהודי כדי לדעת יותר על החגים, להורים היה חשוב שנדע מאיפה באנו".

אביה של פליישר, בוב, שיחק בסוף שנות ה-70' עונה אחת במכבי ת"א ועונה אחת בהפועל ת"א. "כשהגעתי לארץ שמעתי על אבא שלי כשחקן יותר מאשר בארה"ב, שם כמעט לא דיברו על זה. בכל פעם שאני אומרת את השם שלי, אנשים אומרים 'הו, את הבת של בוב פליישר'. לכל אחד יש סיפור אחר עליו". בגיל 25 פרש פליישר מכדורסל וחזר לארה"ב ללמוד רפואה. "אבא אהב לשחק כדורסל, ודווקא בארץ, אבל הוא רצה ללמוד רפואה. בגדול, הוא ידע שזו המטרה שלו".

פליישר גדלה בניו המפשייר ושיחקה במכללת פנסילווניה. היא הגיעה לראשונה לארץ בקיץ 2005 והובילה את נבחרת ארה"ב, יחד עם שי דורון, לזכייה באליפות המכביה. בקיץ הבא הצטרפה לנבחרת ישראל וחתמה ברמת השרון. "רק כשהגעתי לפה למכביה, שמעתי שיש אפשרות כזו לשחק בחו"ל כמקצוענית. כששאלו אם מעניין אותי לשחק בישראל, אמרתי ישר 'בטח, מתי אני יכולה להתחיל?'". אביה תמך בהחלטה. "הוא רצה שאעשה מה שטוב לי, ומאוד שמח שאני פה ושיש לי הזדמנות להיות חלק מהנבחרת".

את שבע שנותיה כמקצוענית העבירה פליישר בין ישראל (בעיקר רמת השרון, וחצי שנה באשדוד) לאירופה (בלגיה, רוסיה, אוקראינה, פולין, סלובקיה וצרפת). בליגה ישראלית מרובת אמריקאיות אתלטיות, היא מתקשה לבלוט והתרומה שלה מתבטאת יותר בהגנה ובריבאונד, באירופה ידעה משחקים עם מספר נקודות דו-ספרתי. "הכדורסל באירופה שונה. שם משחקים בהתחלה פנימה ורק אחרי זה מבחוץ. בארץ רוצים שחקניות אחרות. אני חושבת שיותר מתאים לי לשחק באירופה, אבל אני אוהבת את הארץ". פליישר עדיין לא בחרה קבוצה לעונה הבאה. "נרשמתי ללימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב, ואם אתקבל אשחק פה. אם לא, אולי אלך לאירופה".

ההתחלה של פליישר בנבחרת ישראל (מוקדמות אליפות אירופה בקיץ 2006) היתה מבטיחה, אבל מי שחשב שנמצאה סנטרית להרבה שנים התבדה. בשנים הבאות ירד מעמדה ובחלק מהמשחקים אפילו לא שותפה. "אין לי מה להגיד על זה. מהשנה השנייה הנבחרת הלכה לכיוון אחר ומה שיש לי לתת היה פחות חשוב. גם כשלא נתתי דברים במגרש, יכולתי לעזור מחוץ למגרש. באימונים אני יכולה להראות לשחקניות עם מה הן יתמודדו במשחקים". "ג'ניפר לא כל כך מצאה את עצמה בנבחרת, כי החלטנו ללכת על קונספציה של ליעד (סואץ) ו(קטיה) לויצקי. השילוב בין ליעד לג'ניפר לא התאים", אומר המאמן אלי רבי. למרות מעמדה הנמוך, הקפידה פליישר לא להחמיץ אף שנה בנבחרת, גם כששיחקה באירופה. "אני אוהבת את הנבחרת, אוהבת את הבנות. באירופה אתה משחק כל שנה עם אנשים אחרים. בקיץ אתה בא ורואה את אותם חיוכים על הפנים. יש קשר טוב בין השחקניות, וכל קיץ יש עניין אחר שצוחקים עליו".

פרישתה של סואץ-קרני העלתה הקיץ את מעמדה של פליישר. "אני בהחלט מרגישה שינוי, והמאמן החליט לעשות דברים אחרים כדי לנצל את הכשרון שיש לנו". רבי מסביר: "כל הסגנון שלנו השנה השתנה. כששיחקנו עם ליעד ולייני (סלווין) ההגנה שלנו היתה עם הרבה תנועה. עכשיו אנחנו משחקים בסגנון סגור, שמתאים יותר לג'ניפר. היא אמורה לשחק 20 דקות במשחק ולכן בנינו שני תרגילים חדשים בהתקפה עבורה. זה הרבה".

פליישר טוענת כי למשחק נגד אוקראינה לא הגיעה מוכנה יותר מהרגיל. "כל שנה אני מגיעה הכי מוכנה שאפשר. כל קיץ אחי אומר לי 'זו ההזדמנות היחידה שלך להגיע לאולימפיאדה'. זה חלום בשבילו והוא דוחף ומסביר לי כמה זה חשוב. הוא וכל המשפחה רואים את המשחקים בטלוויזיה. הדבר הראשון שאני עושה אחרי משחק זה לדבר אתו בטלפון". על הסיכוי להגשים את החלום של אחיה, היא אומרת: "הכל אפשרי בספורט. בשנה שעברה היתה הזדמנות טובה אבל לא הצלחנו, נראה מה יהיה הפעם. אני מקווה שנעלה לאליפות אירופה ואחרי שננצח משחק ראשון נמשיך משם".

ג'ניפר פליישר. "מהשנה השנייה שלי הנבחרת הלכה לכיוון אחר ומה שיש לי לתת היה פחות חשוב"צילום: ניר קידר
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ