דוד מרואני
"כל העיר"
דוד מרואני
"כל העיר"

זה קרה בחורף 2008, בשיאו של משבר כלכלי עולמי. בנקים שונים וחברות השקעות רבות ברחבי העולם דיווחו באותם ימים על קריסות ועל הפסדים כבדים. לאף אחד לא היה כסף, בטח לא לטובת תרומות נכבדות לארגוני צדקה.

באחד הימים הקרים באותו חורף, נכנס למשרדי "נפש בנפש", ארגון הממוקם בשכונת גבעת שאול בירושלים, אשר מעלה יהודים מצפון אמריקה לישראל ומסייע להם להתאקלם בארץ הקודש, גבר בשנות ה־30 לחייו. הוא לא היה מוכר בקרב העובדים, אבל למרות זאת צעד בביטחון למשרדי ההנהלה ובידו הפתעה גדולה - המחאה על סך שמונה מיליון דולר. על הצ'ק הוא חתם בכתב יד באותיות גדולות – "גומא אגייאר". זו היתה התרומה הגבוהה ביותר שניתנה אי פעם לארגון "נפש בנפש".

שנה מאוחר יותר הפופולריות של גומא אגייאר כבר נסקה לגבהים חדשים. זה קרה אחרי שהוא העביר למעלה מארבעה מיליון דולר לבית"ר ירושלים והציל אותה מקריסה. בעיני האוהדים בבית וגן הוא הפך בתוך יום למשיח בן דוד. כל מילה שלו קיבלה אזכור והבלטה. כל ציטוט של אגייאר בתקשורת הוביל סדרה של כתבות המשך. בכולן הוא הקפיד לחייך ולספר על אהבתו לעיר. העתיד נראה ורוד מתמיד.

גומא אגייאר. מעניין אם מישהו באמת הכיר אותוצילום: אמיל סלמן

מאז הספיק המיליונר לסרב בנימוס להצעה של האפיפיור ללוות אותו במהלך ביקור בארץ הקודש; לצעוד את מצעד החיים באושוויץ בצוותא עם הרב לאו; להצטלם בפאבים בירושלים עם כדורגלני צמרת; לעזוב את בית"ר ירושלים; לספר בראיון ל"כל העיר" שנסע להציל את גלעד שליט משבי החמאס בעזה; להתאשפז בידי משפחתו במתקן הרפואי אברבנאל; להשקיע בהפועל ירושלים כדורסל.

ביום שלישי השבוע יצא אגייאר, המתגורר כיום בפורט לודרדייל שבפלורידה, לשיט בסירת המנוע הפרטית שלו. הסירה אותרה על ידי משמר החופים המקומי באחד החופים הסמוכים למקום שבו הוא מתגורר. אגייאר לא היה עליה.

גומא אגייאר (34) נולד בריו דה ז'נרו לאם יהודייה, אך גדל כילד נוצרי. כשהיה בן שנתיים עברו הוריו לפלורידה. בגיל 26 פגש את הרב טוביה זינגר בטקסס. הרב זינגר, כך סיפר אגייאר לא פעם, החזיר אותו אל חיק היהדות. במקביל למד באוניברסיטה בדרום קרוליינה, אך לא סיים את לימודיו. באותם ימים הוא שיחק טניס ושימש גם מדריך.

בטקסס הקים אגייאר, יחד עם דודו תומאס קפלן, חברת אנרגיה בשם ליאור אנרג'י, שבה שימש סגן נשיא. החברה מצאה מצבור עצום של גז טבעי ונפט. בשנת 2007 מכרו אגייאר ודודו את החברה תמורת 2.5 מיליארד דולר. חלקו של אגייאר עמד על עשרה אחוזים, והוא הפך בן לילה למיליונר, עם אופציה למיליארדר. עוד קודם המכירה זכה אגייאר בתואר מנהל השנה לשנת 2007 מטעם הירחון "Oil and Gas Investor". ההערכות שפורסמו אז לגבי הונו האישי נעו בין 100 ל־200 מיליון דולר.

הרזומה המרשים, לצד גילו הצעיר העניקו לו הילה אניגמטית. אותה הילה הוסיפה לעטוף אותו גם אחרי שעבר להתגורר בעיר הקודש. אגייאר, נשוי ואב לארבעה, השתקע בשכונה היוקרתית ימין משה. מביתו הוא יכול היה להשקיף על חומות העיר העתיקה. על דלת הכניסה בביתו הופיע שם משפחה אחר, ובצמוד אליה עמד מאבטח. בפנים הבית ניתן למצוא את הספריה הפרטית שלו, הכוללת את התלמוד הבבלי ב־20 כרכים. בסמוך ניצבים כמה עותקים של התנ"ך, סידור, ספרי חב"ד ועוד. לצדם מונחים כמה ספרי ניהול, כך שסמוך לספר שכותרתו "How to Raise Money in the Stock Market" ניצב ספר שכותרתו "How to Raise a Child of God".

בעשרות הראיונות שהעניק באותם ימים ליומונים ולאתרי האינטרנט, הוא סיפר על השילוב המתבקש בין דת לעסקים, בין פילנתרופיה למיסטיקה. הוא דיבר שוב ושוב על אהבתו הגדולה לירושלים הקדושה ועל הרצון שלו לתרום לעיר ככל יכולתו. מדבר על כלכלה, אבל גם על פילוסופיה. לא טייקון כוחני. אדם שעשה כסף במו ידיו.

עם דני קליין. בימים הקרובים היה אמור להימצא פיתרון לבעיות עם הפועל ירושליםצילום: אוליבייה פיטוסי

אלא שבשלב מסוים הטון החל להשתנות. בראיון שהעניק עם מעברו לירושלים סיפר אגייאר על הרצון העז שלו לסייע למדינה ומנגד על המחשבה העסקית שהובילה אותו להשקיע בנדל"ן. מדורי הכלכלה עסקו לא פעם בשאלה אם אגייאר הוא מיליונר או שמא מדובר במיליארדר? במרבית הכתבות פורסמו תגובות שלו, או של מי מטעמו, שהבהירו חד משמעית - האיש מיליארדר.

"מי שאמר שההון שלי מוערך ב־100 מיליון דולר צריך לחזור לבית ספר", כך הדגיש בראיון שהעניק ל"דה מארקר" באוגוסט 2009. "אני עדיין גדל וכל מה שאני עושה מצליח, אז אני יכול לומר בדיוק כמה אני שווה. אני מתאר לעצמי שאני האדם הכי עשיר בישראל, זה לפחות הניחוש שלי. אף אחד לא יכול לקנות אותי".

באותו הראיון הוסיף אגייאר וסיפר על השקעות הנדל"ן הרבות שלו בעיר: "פעלתי מתחת לרדאר באמצעים שונים כדי לא לייצר מהומה. מנקודת מבט של משקיע זה עזר לי להגיע לעמדה הגבוהה ביותר מבחינת נדל"ן, מבלי שאיש יידע על כך. קניתי, קניתי וקניתי נכסים. כל הכתבות על אירופיים שקונים נכסים ומעלים את מחירי הנדל"ן הן די באשמתי. עשיתי את זה בסודיות באמצעות חברות שונות שארגנתי. רכשנו רק נכסים מאנשים בודדים. מי שהתגורר בהם עזב ואיש לא ידע על כך. פשוט לא רציתי פרסום.

"כשהתחלתי לקרוא כתבות על סטודנטים שתיארו את התסכול שלהם ממחירי הנדל"ן, הבנתי מה הבעיה והתחלתי לסבסד דיירים כדי שיגורו בבתים שרכשתי. חלקם עובדים עבורי. חלקם מעורבים בפרויקטים פילנתרופים שאני קשור אליהם". באותם ימים הוא היה על גג העולם. אך אז החלו הדברים להסתבך.

בסוף 2009 אגייאר היה מעורב בתקרית עם משטרת פלורידה - שוטרים עיכבו אותו בשל עבירת תנועה בשעה שנהג ברכבו. בחיפוש שנערך במכוניתו נמצא סם מסוג מריחואנה בכמות קטנה. התקרית הלא משמעותית קיבלה חשיפה גדולה בכלי התקשורת בישראל. גם בתקשורת האמריקאית התייחסו לתקרית. לא בגלל הסיבה למעצר כמו בגלל ראיונות שונים שהעניק אגייאר לכלי התקשורת ובהם טען כי הוכה על ידי השוטרים. אגייאר אף הגדיל לעשות ושחרר לכלי התקשורת תמונות שלו כשפרצופו נפוח ממכות. לראשונה הוא הצטייר כקרבן, אך התקרית ירדה בסופו של דבר מסדר היום. זו היתה סנונית.

בסמיכות לאירוע הספיק אגייאר להכריז במספר כלי תקשורת בישראל כי הוא בעצם הבעלים הרשמי של בית"ר. ארקדי גאידמק לא אהב את הדברים. אגייאר דווקא אהב גם אהב. בראיון שהעניק אז לתוכנית הספורט של רדיו 103FM אמר: "אני אוהב להכאיב לאנשים ואוהב לכאוב. אולי אני חולה. אולי אני צריך לדבר עם איש מקצוע, יש לכם על מי להמליץ לי?". הדברים הללו נאמרו בבדיחות הדעת, אך מאותה נקודה החלה הידרדרות.

בחודש ינואר 2010 סיפר אגייאר ל"כל העיר": "הצלתי את גלעד שליט משבי החמאס", ואף טען כי כעת שליט נמצא באחד מהנכסים הרבים שבהם הוא מחזיק. בסמוך לפרסום ההוא ב"כל העיר" שודר בערוץ הספורט סרטון שצילם אגייאר, ובו הוא מתעד מסע לעזה, כביכול בניסיון לחילוץ שליט. התגובות היו קשות. הדברים של אגייאר העלו סימני שאלה רבים באשר למצבו הבריאותי.

ביציע של בית"ר. בעיני האוהדים בבית וגן הוא הפך בתוך יום למשיחצילום: ניר קידר

המקרה הוביל בסופו של דבר את אשתו של אגייאר, ג'יימי, לאשפז אותו במתקן הרפואי אברבנאל. דוברו של אגייאר מסר אז מטעם המשפחה כי הלחצים שחווה אגייאר בעקבות תביעותיו של דודו הביאו להידרדרות במצבו.
בסוף פברואר 2010 הודיע אגייאר, באמצעות עורך דינו, כי יפסיק את תמיכתו הכלכלית בקבוצות הירושלמיות בשל נסיבות אישיות, ולא יפעל עוד לרכישת הבעלות על בית"ר. לאחר מכן, ובמשך תקופה לא מבוטלת, שמו של אגייאר ירד מסדר היום. ההופעות התכופות שלו במדורי הספורט הלכו והתמעטו. למרות זאת, הוא הקפיד מדי פעם לשוב ולדבר על הרצון שלו לרכוש את בית"ר מידי גאידמק. הדברים התקבלו בעירבון מוגבל וזכו לחשיפה מועטה.

גם פגישותיהם של נציגים מטעמו עם גאידמק זכו למעט מאוד הדים, גם אם הטענות שלו על כך שגאידמק מטרפד את העסקה הביאו לו נקודות זכות בקרב אוהדי בית"ר.
אבל אגייאר הצליח למצוא את הדרך חזרה לתודעה הקולקטיבית. בניגוד לכל התחזיות והדיבורים, במהלך שנת 2011 החל להעמיק את ההשקעה שלו בהפועל ירושלים כדורסל. בספטמבר 2011 הודיע דני קליין, מנכ"ל הפועל כדורסל, על מכירה של 60 אחוז ממניות הקבוצה לאגייאר.

אבל כניסתו של אגייאר לא הביאה את השקט המיוחל למועדון. הוא מיעט להגיע לישראל, ובין אמו, אלן אגייאר, ובן זוגה דוד אבן, לבין הנהלת הפועל פרץ עימות מתמשך על שליטה ניהולית בקבוצה. אבן ואגייאר דרשו ארבעה נציגים בדירקטוריון. קליין התנגד. בראיון נדיר שהעניק ל"ספורט כל העיר" בחודש מאי השנה התייחס אגייאר לחילוקי הדעות בהנהלה ולתוכניות העתידיות שלו בעניין בית"ר.

"יש לי תוכניות ברורות מאוד לגבי הפועל", אמר, "אבל אני לא הולך לחשוף אותן כאן. יש לי תוכניות גם לגבי בית"ר. כבר היה משא ומתן והוא נפל. כרגע הרבה יותר הגיוני לתת כסף לכדורסל. גם מדובר בהשקעה יותר קטנה וגם יש דרכים להחזיר קצת מההשקעה הזאת".

אבל העימותים התכופים בעניין השליטה ואופן הניהול בהפועל גרמו לכך שלפני שבועיים שלח אגייאר מכתב ליו"ר עמותת הפועל עו"ד יעקב לירז שבו הודיע על רצונו להשתחרר מההתחייבויות שלו כלפי הקבוצה. נציגיו אף הציעו לחברי העמותה לוותר על חלקו בהפועל בתמורה לשליש מהכסף שהשקיע מכיסו.

זה לא קרה. אגייאר נותר האיש עם הכסף בהפועל. הקבוצה נקלעה לפלונטר ונדמה כי כל הצדדים הסתבכו בו. בימים הקרובים היה אמור להימצא פתרון. החלטה לכאן או לכאן. שיתוף פעולה או יציאה של אחד הצדדים. כן, החלטה ממש תוך כמה ימים. ואז הגיע יום שלישי, השבוע.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ