אלעד זאבי
אלעד זאבי

סקאוטינג זה מקצוע בוגדני. אתה יכול לעקוב אחרי שחקנים במשך שנים, להרכיב דו"ח מפורט שכולל את סוג החוט הדנטלי בו הם משתמשים ולדקלם מתוך שינה את אחוז קליעות העונשין שלהם ברבעים אחרונים – אבל כל זה לא משנה. המבחן האמיתי הוא הרי לא ליל הדראפט, אלא בדיעבד. איש לא יזקוף לזכותך את ההצלחות, אבל כולם יזכרו לך שפספסת את ראג'ון רונדו. רגע לפני דראפט 2012, לפניכם הגניבות הגדולות בדראפט בעשור האחרון, אלו שגרמו לסקאוטים שפספסו אותם לשקול הסבה למקצועות אחרים - כאלה שחסים על לחץ הדם.

דראפט 2003
באחד הדראפטים היותר יוקרתיים בהיסטוריה (לברון, כרמלו, ווייד וכו') ניתן לציין את דייויד ווסט, שעשה יופי של קריירה מהמקום ה-18. גם קנדריק פרקינס, בחירה 27 שנחת בבוסטון, יכול להיות מרוצה מהשתלשלות ענייניו. ליאנדרו ברבוסה, בחירה 28 שנחת בפיניקס, וג'וש הווארד (29, דאלאס), נחשבו גניבות גדולות בתחילת הקריירה, אבל פציעות ושאר מרעין קצת בלמו אותם. יוטה השיגה יופי של תמורה בבחירה ה-47 עם מו וויליאמס, קומבו-גארד שנבחר לאולסטאר ב-2009 וחזר אליה בעונה שעברה. גם מומחה השלשות קייל קורבר הצליח להסתדר בחיים לאחר שנחת בפילדלפיה מהמקום ה-51. אגב, יופי של בציר לקבוצות ישראליות בהפרש של עשרה מקומות: אנדי איבי (26, בני השרון), מצ'איי לאמפה (30, מכבי תל אביב), סופוקליס שחורציאניטיס (34, מכבי תל אביב) ומריו אוסטין (36, הפועל ירושלים).

דראפט 2004
אפשר לחלוק על שאר איכויותיו, אבל איש לא יכול להכחיש שקווין מרטין, הבחירה ה-26 בדראפט הזה על ידי סקרמנטו, הפך לחתיכת מכונת סלים. בחמש מתוך עשר עונותיו בליגה הוא קלע 20+ למשחק. אנדרסון ורז'או ורעמת השיער שלו עשו הרבה יותר ממה שציפו מהם כשנחתו בקליוולנד מהמקום ה-31. גם טרבור אריזה התקדם בחיים מאז אותו לילה, בו נבחר על ידי הניקס רק במקום ה-44.

קרלוס בוזר, בחירה 35 בדראפט 2002צילום: אי–פי

דראפט 2005

בחלומות הוורודים ביותר ציפו באינדיאנה למה שהעניקה להם הבחירה ה-17 שלהם, שתורגמה לדני גריינג'ר. כנ"ל גם לגבי הניקס, שבתקופה שחורה מאוד בתולדות המועדון לפחות קיבלו יופי של עונות מדייויד לי, הבחירה ה-30. ברנדון באס (33) הוכיח שעבודה קשה משתלמת, כשהפך בעונה האחרונה לחלק משמעותי בחמישייה של בוסטון סלטיקס. "הקליע ממיסיסיפי", מונטה אליס, הפך לאחד הגארדים המלהיבים ב-NBA מהמקום ה-40 בלבד (גולדן סטייט) והתיכוניסט לואיס וויליאמס היה נער רזה ואנונימי כשפילדלפיה קטפה אותו במקום ה-45. בעונה האחרונה הוא הוביל את קלעי הסיקסרס. מהספסל.

דראפט 2006

דראפט בו אדם מוריסון נבחר שלישי, שלדן וויליאמס חמישי, פטריק אובראיינט תשיעי, מוחמד סנה עשירי וראג'ון רונדו רק 21, שייך ללא ספק ליקום מקביל ומטריד במיוחד. אחרי הפצצה הזו שאר הגניבות כבר לא באמת מרגישות כך, אבל ננסה: קייל לאורי במקום ה-24 (ממפיס) ופול מילסאפ המצוין במקום ה-47 על ידי יוטה - שלוש בחירות אחרי ליאור אליהו ושש בלבד לפני יותם הלפרין.

דראפט 2007

מעבר לתמונת הראי האכזרית שהיא הקריירות של גרג אודן וקווין דוראנט, היו עוד כמה דברים בדראפט הזה. ווילסון צ'נדלר הוא יופי של תמורה לבחירה 23 (ניו יורק). לארון אפללו, שנוכס לעם הנבחר על לא עוול בכפו, לקחו כמה עונות כדי להתניע, אבל כעת הוא שחקן לגיטימי וצפונה בדנוור מהמקום ה-27 (הקרדיט למערך הסקאוטינג של דטרויט). הסיבוב השני הניב כמה תשואות כבדות משקל ולא רעות בכלל: קרל לנדרי (31, נחת ביוסטון), גלן "ביג בייבי" דייויס (35, בוסטון) ומארק גאסול (48, לייקרס), שרק משתבח עם כל עונה שעוברת. ראמון סשנס עשה דרך מרשימה מהמקום ה-56 (מילווקי) לחמישייה של הלייקרס בעונה האחרונה.

קנדריק פרקינס (מימין), בחירה 27 בדראפט 2003צילום: אי–פי

דראפט 2008

כשהכינוי שלך הוא "ביג", זה לאו דווקא רמז שמעצים את הוורסטיליות שלך כשחקן כדורסל. רוי היברט דווקא ניצל כל סנטימטר של גודל כדי להפוך ליופי של סנטר ולאולסטאר במדי אינדיאנה בעונה האחרונה, והוא עשה זאת מהמקום ה-17 בלבד. ריאן אנדרסון (21, ניו ג'רזי), שמקום אחד לפניו נבחר תורן צרפתי מגושם משהו בשם אלקסיס אג'ינסה, סיים לא מזמן עונה עם 16 נקודות למשחק ותואר השחקן המשתפר. ניקולה באטום (25, נחת בפורטלנד) וג'ורג' היל (26, סן אנטוניו) הם יופי של בחירות מאוחרות בסיבוב הראשון. מריו צ'אלמרס הוא ההגדרה של גניבה בבחירה 34 (נחת במיאמי). דיאנדרה ג'ורדן הפך לסנטר פותח בקליפרס מהמקום ה-35 וגוראן דראגיץ' למיני-כוכב בעונה האחרונה ביוסטון (45, נחת בפיניקס).

דראפט 2009

פילדלפיה שוב קיבלה תמורה לאגרה שהיא משלמת לסקאוטים שלה, שהביאו לה את ג'רו הולידיי בבחירה ה-17. טיי לוסון, שהגיע לדנוור בבחירה שאחריו, הפך לשחקן המהיר בליגה ולרכז פותח סופר-לגיטימי. טאג' גיבסון, שנחת בשיקגו בבחירה ה-26, הוא פורוורד מחליף מצוין שהיה יכול גם לפתוח בחמישייה בקבוצה נטולת קרלוס בוזר. דוואן בלייר (בחירה 37) הצדיק את האמון שנתנה בו סן אנטוניו, אחת משועלות הדראפט לדורותיו ומומחית לבחירות מאוחרות מפתיעות. מרכוס ת'ורנטון (נחת בניו אורלינס) וצ'ייס באדינג'ר (יוסטון) הם יופי של שחקנים למצוא במקומות 43 ו-44, בהתאמה.

מארק גאסול (משמאל). בחירה מספר 48 בדראפט 2007צילום: אי–פי

דראפט 2010

דראפט מעט שחון בגניבות. ג'ורדן קרופורד, ההוא שהטביע על לברון ג'יימס כשחקן מכללות, הפך לסוג של ג'מאל קרופורד – במלים אחרות, יצרן נקודות משובח – מהמקום ה-27 (אטלנטה). לנדרי פילדס נראה רוב הזמן כמו שחקן שהיה צריך להיבחר הרבה לפני המקום ה-39 (ניו יורק).

דראפט 2011

עד שנפצע, אימן שומפרט נראה כמו יבול מרשים בבחירה ה-17 (ניו יורק). ה"Man-imal" קנת' פאריד (בחירה 22) הפך תוך פחות מחצי עונה מאחד השחקנים האחרונים ברוטציה של דנוור לסיבה העיקרית מאחורי הטרייד ששלח את ננה לוושינגטון. נוריס קול (28) יכול להשוויץ בתרומה לגיטימית לאליפות של מיאמי כבר בעונתו הראשונה ב-NBA. צ'נדלר פארסונס (יוסטון) הוא מציאה במקום ה-38. גם אייזיה תומאס, השחקן בעל השם הכי מחייב בליגה, היה בדיוק כזה עבור סקרמנטו (מקום 60 ואחרון).

ג'רו הולידיי מפילדלפיה, בחירה 17 בדראפט 2009צילום: אי–פי

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ