מלפפוני NBA

ריי אלן למיאמי, הסיפור האמיתי

קלע השלשות הטוב בהיסטוריה כבר לא חיפש עוד אפס בחוזה. אולי לראשונה בקריירה הוא רדף אחרי הכבוד, אותו בוסטון הפסיקה לספק לו

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

"כדורסל זה כמו שירה בתנועה. עוברים את השומר משמאל, לוקחים אותו חזרה לימין, הוא נופל לאחור וקולעים ג'אמפ-שוט בפרצופו. ואז מסתכלים עליו ואומרים 'מה?'" (ג'יזס שאטלסוורת'\ריי אלן, מתוך הסרט "He Got Game")

רבים בבוסטון התעוררו בבוקר בסוף השבוע, הביטו בפרצופו של ריי אלן לצד הלוגו של מיאמי בעיתון או באינטרנט ואמרו "מה?" - פחות מתריס, יותר מופתע. לכאורה, יש את כל הסיבות להיות מופתעים מהחלטתו לקחת את כישרונו לסאות' ביץ'. בוסטון עשתה מאמצים כבירים בשבועות האחרונים לתת צ'אנס נוסף לעידן "שלושת הגדולים" ולהאריכו בשנה-שנתיים לפחות. זה התחיל עם ההחתמה מחדש של קווין גארנט, עבר בבחירות חכמות בדראפט והמשיך עוד קצת דרך הסיכומים המילוליים עם ברנדון באס, ג'ף גרין וג'ייסון טרי. אלן ממש לא נזנח, אפילו להיפך: הסלטיקס הציעו לו 12 מיליון דולר לשנתיים. אמנם קיצוץ ניכר מה-10 שקיבל בעונה האחרונה, אבל עדיין לא קרוב לשכר רעב. ודאי שעדיף על התשעה מיליון שיקבל במיאמי בשלוש שנים הקרובות.

הבחירה ההגיונית היתה אמורה להיות בוסטון, ואם היה ממשיך בקו שאפיין אותו במשך כל הקריירה עד כה, זה כנראה מה שהיה עושה. אלא שכמו הרבה שחקנים גדולים בערוב ימיהם המקצועיים, אלן – שהרוויח 178 מיליון דולר רק ממשכורות ב-16 עונותיו בליגה – פחות התעניין במספר האפסים וחיפש דברים אחרים. במקרה שלו, זה לאו דווקא אליפות; הרי הוא כבר השיג את האחת שלו, ובוסטון הבטיחה להישאר באזור של מיאמי בפלייאוף הקרוב. במקרה של אלן, מתברר, זה היה עניין של עיקרון. וכבוד.

אלן מול לברון ג'יימס והאסלם בפלייאוף. ההיט יאחו את האגו הפגוע?צילום: אי–פי

רבות נכתב וסופר על הפדנטיות של אלן כשחקן. ההקפדה על קלה כחמורה בקרחת הבוהקת בדיוק כפי שהוא מקפיד על רוטינת זריקות העונשין שלו. המקצוענות שלו הפכה לשם דבר: איך הוא מקדים לכל אימון כדי להתמתח בצורה נכונה; איך הוא נשאר אחרי כולם כדי להשליך עוד קצת שלשות, כאילו שהוא באמת צריך את זה; איך הוא לא מכניס לפיו שביב ג'אנק פוד שלא נלקח בחשבון מראש ושומר בקנאות על אחוזי שומן שכולנו צריכים לקנא בהם. בקיצור, מקצוען אמיתי בכל רמ"ט איבריו, כי הרי חייבת להיות עוד עצם בגופו שאחראית על הזריקה האוטומטית הזו - שמאחר שאין מקבילה עברית למשמעות המלה "Sweet" בכדורסל, ניאלץ לקרוא לה "מושלמת".

אם יש כזה דבר "מקצוען בלהיות בן אדם", אנשים שמכירים טוענים בתוקף שאלן הוא גם בדיוק כזה. שקט, מסור ונאמן בצורה יוצאת דופן בעולם היצרי שמקיף אותו ב-NBA. מעולם לא שמעו אותו מלכלך על חבר לקבוצה בתקשורת, מבקר את המאמן או את ההנהלה. גם כשחזר מפציעה בשלהי העונה שעברה ונאלץ לראות מהספסל את אייברי בראדלי תופס את מקומו בחמישייה, לא פצה פה. לשיטתו, טובת הקבוצה קודמת תמיד, להכל ולכולם, אפילו אם קלעת הכי הרבה שלשות בהיסטוריה של הליגה ומקומך בהיכל התהילה הובטח מזמן.

אלא שגם לריי אלן יש אגו, והפציעה שלו שם חמורה יותר מהכאבים בקרסול מהם סבל. משכורת מכובדת, עם כל הכבוד, לא מספיקה בשביל לפצות אותו על עוגמת הנפש בעונה שעברה, במהלכה – מעבר לעניין ההוא עם הספסל ובראדלי – ניסה הג'נרל-מנג'ר דני ניסה להעביר אותו בטרייד לממפיס. אלן ספג אז את העלבון בשקט, אבל גם השחקן הכי נאמן יתקשה לשכוח ולסלוח. ודאי אם הוא גם מסוכסך קשות עם רכז הקבוצה, ראג'ון רונדו. "מלחמה קרה", כינו בבוסטון את מה שהלך ביניהם. פיצוץ לא היה, אבל גם לא חצי מלה בחדר ההלבשה. זה אמנם לא השפיע על התקשורת בין השניים על הפארקט, אבל גם לא תרם להרגשה הטובה שהלכה ונמוגה אצל אלן לגבי הישארותו בסלטיקס.

דני איינג'. מי שניסה להעביר את ריי אלן, נשאר בלעדיו כשרצה בהישארותוצילום: אי–פי

מי שקרא את ספר הקואוצ'ינג של פט ריילי, "הצוות המנצח", בתרגום משובש כתמיד של ספרים וסרטים לעברית, מבין מי ארב בפינה. האיש והג'ל לא היה זקוק ליותר מהצוהר שסידר לו המרמור של אלן כלפי קבוצתו בחמש שנים האחרונות על מנת להחדיר את המסר שלו: אנחנו מעריכים אותך יותר, אנחנו נכבד אותך יותר. סעיף בחוזה שימנע מההיט להעביר אותו בטרייד בשנתיים הקרובות הוא רק אמצעי מעוגן חוקית להוכיח זאת. אלן, שבמשך קריירה שלמה לא רדף אחרי הכבוד של עצמו, החליט שהגיע הזמן. הרי הסלטיקס לא חשבו להיפטר מקווין גארנט או מפול פירס בעונה שעברה. הם רצו לוותר דווקא עליו. מדוע שלא יוותר עליהם?

בגיל 37 החליט להפסיק לנסות לרצות אחרים, ועל הדרך גם הוציא להם – ובעיקר לאיינג' - אצבע משולשת מטאפורית בדמות מעבר לשורות יריבה שנדמה כי הופכת למושבעת. "זה לא שאנחנו גונבים אותו", הגיב לברון ג'יימס לקולות שמיהרו לנאץ את ההיט, וזה נכון. אלן קיבל את ההחלטה, לטוב או לרע, תוך שהוא שם בצד שיקול כמו "איך מצפים מריי אלן הנאמן והטוב להתנהג" ומעמיד במקום זה את ריי אלן במרכז. למה לא בעצם.

צפו בריי אלן עושה מה שריי אלן עושה טוב מכולם:

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ