אלעד זאבי
אלעד זאבי

המטרה המוצהרת של ג'ון קליפארי טרם הטורניר הקדם אולימפי בכדורסל היתה ברורה: להביא את הרפובליקה הדומיניקנית ללונדון 2012. נכון שלרשות מאמן מכללת קנטאקי כבר לא עמדו שתי הבחירות הראשונות בדראפט, אבל עם צמד שחקני NBA מוכחים - פרנסיסקו גארסיה ואל הורפורד - מצבו גם לא היה רע כל כך. עד שפגש בניגריה.

בשניות שאחרי הניצחון של הניגרים במשחק על הכרטיס האחרון לטורניר האולימפי, 88-73 אתמול בקראקאס, קליפארי כבר נעלם, כנראה לעבר המטוס הראשון חזרה לארה"ב. מקבילו המעט יותר אלמוני, איו בקארו, עמד במרכז מעגל ניצחון של שירה וריקודים שיצרו חניכיו. לבקארו אמנם אין מיליונים בבנק או אליפות מכללות טרייה, אבל בכיסו כרטיס ללונדון. "החבורה הזו לא דומה לשום נבחרת שהיתה לנו בעבר", הכריז כוכב ניגריה, אייק דיאגו, שהצטיין עם 25 נקודות, "כאשר התכנסנו לראשונה, הדבר הראשון שהמאמן אמר לנו היה 'בואו נעשה היסטוריה'".

כנגד כל התחזיות, זה בדיוק מה שעשו - ובהרבה סטייל. ניגריה, 21 בעולם על פי דרוג פיב"א, ניצחה בשלב הראשון את ליטא (5) וברבע הגמר הדיחה את יוון בסנסציה ענקית. המדורגת רביעית בעולם נכנעה לאנרגיות הבלתי נגמרות של הניגרים ובפרט של דיאגו. "בכל פעם שנזקקנו לריבאונד, חסימה או סל, הוא היה שם עבורנו", החמיא בקארו, שראה את הפורוורד מוביל את חבריו לקאמבק מפיגור 13 נקודות ברבע השלישי.

בקארו. הוביל את המדינה המדורגת 21 בעולם, היישר לאולימפיאדהצילום: אי–פי

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

קריירת ה-NBA של דיאגו, 2.08 מטר חסונים במיוחד, מעולם לא המריאה. הוא החליף שש קבוצות בשש עונות, ובעונה האחרונה הופיע רק פעמיים במדי סן אנטוניו לפני שנסע לשקם את האגו והעו"ש בליגה הסינית. בנבחרת, לעומת זאת, מדובר בסיפור אחר. רק תשאלו את יאניס בורוסיס וקוסטאס קאימקוגלו, שנכשלו בניסיון לעצור אותו. "אמרתי שאהיה זה שיסחוב את הנבחרת על הגב, וזה מה שעשיתי", אמר אתמול.

הוא לא היה לבד. אל-פארוק אמינו, הפורוורד של ניו אורלינס הורנטס, והגארד טוני סקין, ששיחק בעונה האחרונה בעירוני אשקלון, סייעו להפוך את החזון של בקארו למציאות: להשתמש באתלטיות הטבעית כמה שניתן בהגנה ובהתקפה, ללחוץ על הכדור, לרוץ בלי הפסקה כשמתאפשר ולפרגן אחד לאחר. מה שיצא הוא סגנון משחק אטרקטיבי שהפך את ניגריה להפתעת הטורניר - ואולי גם לסוס השחור של הטורניר האולימפי. "אנחנו לא רוצים שזו תהיה הצלחה חד פעמית", הבהיר דיאגו, "לא נבוא ללונדון על תקן תיירים. ננסה לעבוד על יציבות והמשכיות. השאיפה היא להפוך למעצמה עולמית".

בקארו, לעומת זאת, מעדיף להמתין עם השאיפות הגרנדיוזיות ולהתרכז בהפיכת הענף למעצמה מקומית. "הדגש בניגריה הוא עדיין על כדורגל", אמר המאמן, "הגענו לכאן אחרי שבועיים בלבד של הכנה, והמשאבים הכלכליים שלנו הגיעו לאחוז אחד ממה שהיתה מקבלת נבחרת הכדורגל, לו היתה לה הזדמנות דומה".

הצד החיובי הוא שההופעה בלונדון אמורה לשפר את המצב. כבר בוונצואלה נרשמו סימנים מעודדים, בדמות קורלציה ישירה בין הצלחת הנבחרת להתעניינות מבית. "אפילו ראש הממשלה התקשר לברך", התגאה אתמול בקארו, "אולי מתחיל שינוי כלשהו".

אולי ההצלחה תסייע לשנות דברים ביבשת כולה. הפוטנציאל הענק קיים, אבל גם לאחר שהתגלה מכרה הזהב הפוטנציאלי על ידי האמריקאים והאירופאים, התנאים החומריים באפריקה מקשים על היכולת לתרגמו לפיתוח עקבי של שחקנים. אלה ששומעים עליהם, בדרך כלל ליטשו את כישוריהם ביבשת אחרת. דיאגו, למשל, התחנך בניו יורק ושיחק במכללת אריזונה סטייט.

"לכדורסל באפריקה עוד יש דרך לעבור", אמר ל"ספורט הארץ" אולוסגן איקואסן מ"יורובאסקט", "צריך לזכור שבחלק מהמדינות מתמודדים עם מכשולים שבאירופה או בארצות הברית לא קיימים, אבל הפוטנציאל שם. צריכים להאמין שהענף עוד יתפתח". הניגרים, בכל אופן, כבר עשו צעד בכיוון הנכון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ