NBA

אורלנדו לא רואה את האור בקצה המנהרה

הטרייד ששלח את דווייט הווארד ללייקרס הותיר את המג'יק בלי כלום, ואף לא שיפר את מצבם הכלכלי. הדרך חזרה לרלוונטיות ארוכה מתמיד

רוב מאהוני, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הטרייד המדובר ביותר הקיץ ב-NBA, אשר שלח את הסנטר הטוב בעולם, דווייט הווארד, מאורלנדו ללוס אנג'לס ולקובי בראיינט, הפך אולי את הלייקרס למועמדים רציניים לתואר ולקבוצה שתוכל לתת פייט למיאמי, אולם במקביל הפך את אורלנדו לאחת הקבוצות הגרועות בליגה, בדרך לתקופה אפלה שלא ברור מתי תסתיים.

איכשהו, הצליחו המג'יק לקבל את אחת ההחלטות הכי גרועות שאפשר היה, והעבירו את הנכס היקר והחשוב ביותר שיש להם בתמורה לשום דבר בפועל. הרי בחודשים שקדמו לטרייד, השמות שצצו באוויר כמחליפים אפשריים להווארד היו בסדר גודל של אנדרו ביינום, פאו גאסול, ברוק לופז – חבר'ה שבהחלט יוכלו למלא את הבור שישאיר אחריו, אולם בפועל, כשהתפזר ערפל הטרייד – אשר כלל ארבע קבוצות – מצאו המג'יק את עצמם ללא הווארד, ועם ארון אפללו, אל הארינגטון, ניקולה ווצ'ביץ', מו הארקלס ועוד כמה בחירות דראפט עתידיות – חבילה שלא מהווה תמורה הולמת למי שנחשב לאחד השחקנים הטובים בעולם.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

ובהתאם לכך, מעלה העסקה הזו סימני שאלה רבים בנוגע לעתיד המג'יק. הארקלס ו-ווצ'ביץ' מתוכננים להיות שחקני רוטציה לטווח הארוך, אבל אף אחד מהם לא יוכל להשכיח את עזיבתו של הסנטר, ולהפוך לדמות משמעותית בקבוצה. אפללו הוא רכש סולידי, אם כי כנראה מקבל שכר גבוה יותר ממה שמגיע לו – ויש להניח שיתאים יותר כשחקן משלים בקבוצה שרצה לאליפות, מאשר לקבוצה בבנייה. ובחירות הדראפט העתידיות נשמעות כמו מהלך נבון, אולם כשבוחנים את הצדדים האחרים בעסקה, נראה שהבחירות הללו לא ייצרו משהו יותר מדי מלהיב.

דווייט הווארד והמדים החדשים. העיתוי בו בחרו המג'יק להיפטר ממנו היה גרוע במיוחדצילום: אי–פי

וכשמביטים על שאר הסגל של אורלנדו, כמו גם על המצב הפיננסי וסכומי הכסף שנותרו לאחר הטרייד מתחת לתקרת השכר, מגלים שלא נותרו יותר מדי מציאות שם. ברמה הכלכלית, עזיבתו של הווארד אולי חוסכת למועדון, אבל בואם של אפללו (שירוויח 31.2 מיליון דולר בארבע שנים הבאות) ושל הארינגטון (13.8 מיליון דולר ל-3 שנים) קובע כי גם במובן הזה לא עשו המג'יק התקדמות.

הספרים מלמדים כרגע שלקראת קיץ 2014 נותרו למג'יק כ-30 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר, אותם יוכלו לבזבז בתקופת ההעברות, אולם הסכום הזה כולל את שחרורם הצפוי של הארינגטון, ג'מיר נלסון, גוסטאבו איון וג'יי ג'יי רדיק, ולא כולל הבאתם של שחקנים מהדראפט. אם המג'יק יהיה אומללים כפי שצפוי, הסכום הזה אף עלול להצטמק, כשמשכורתו של אפללו תמשיך להכביד, והבאתו של פרי אייג'נט לא נראית באופק.

המציאות אם כך לא פשוטה. ומיד עולה השאלה מה באמת נתנה העסקה הזו למג'יק שמנסים לבנות את עצמם מחדש? האם מספר שחקנים סבירים ושלוש פרוספקטים עתידיים היו שווים בתמורה להווארד? ובהתחשב באפשרויות הטרייד האחרות שעמדו בפני המג'יק, האם היתה סיבה מיוחדת לבחור דווקא בזו, אשר לכל הפחות אפילו לא מפנה כסף מתחת לתקרת השכר ומאפשרת עסקאות עתידיות? בהחלט לא ברור מדוע נבחרה דווקא האלטנרטיבה הזו מבין כל האופציות.

אחד ניסיונות להסבר הוא העיתוי בו בחרה אורלנדו להיפטר מהווארד, כנראה אחד הגרועים. בשלב הזה של הקיץ, לקבוצות יש מעט כסף מתחת לתקרת השכר, הן פחות גמישות, ואין להן סיבה לפעול מתוך ייאוש. זה לא הזמן הנכון והמתאים לטריידים, ואם מקבלי ההחלטות של אורלנדו היו מנסי להעביר את הסנטר שלהם מוקדם יותר, או קרוב לסיום תקופת העברות, הם היו מקבלים חבילה טובה הרבה יותר.

כפי שהעניינים נראים כרגע, המג'יק הצליחו לעשות מהלך מדהים בטיפשותו ולקבל כלום עבור הווארד, וכשחושבים על כל מהלכי ניסיונות השכנוע להשאירו - העצבים של אוהדי המג'יק רק הולכים ומתגברים. כמו למשל הפיטורין של סטן ואן גאנדי, הבאתו של גלן דייויס, ההתנהלות הכלכלית מול ג'ייסון ריצ'ארדסון וג'מיר נלסון – הכל נעשה כדי לשמח את הווארד.

אולם אף אחד מהמהלכים הללו לא שכנע את הסנטר החדש של הלייקרס להישאר, וכעת תתחיל הדרך הארוכה חזרה לרלוונטיות, והיא תהיה קשה ומפותלת. לראשי המג'יק אין את מי להאשים - רק את עצמם.

הווארד מתווכח עם סטן ואן גאנדי בשנה שעברה. כל המהלכים שביצעה אורלנדו כדי לשכנעו להישאר - כולל פיטורי המאמן - לא עזרוצילום: אי–פי

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ