אלעד זאבי
אלעד זאבי

אין לי ספק שאוהב כדורסל ישראלי כצביקה שרף נהנה מהתצוגה של הנבחרת מול סרביה. מעמדת הפרשן, היה ניתן לשמוע את האיש מנסה את כוחות הטלקינזיס שלו על רביב לימונד בסוף הרבע הראשון ("קח כבר את הכדור לסל!") ומביע שביעות רצון כנה כשהעניינים הסתדרו לכספי, אוחיון ושות'. אבל מה שבאמת הדליק אותו, ובצדק, היו החסימות של ליאור אליהו. זה לא היה משהו שרואים כל יום, ושרף – שסיפסל את אליהו כמאמן מכבי ת"א ב-2008 בגלל שלא ראה את סוג המאמץ הזה כל יום – ידע להעריך זאת.

האמת? במשחק של אליהו מול סרביה היה הרבה מה להעריך. בהתקפה, חלק לא מבוטל מהנקודות שלו באו מבידודים מוצלחים עם הגב לסל, שהשאירו את זוראן ארצג מסוחרר ושחררו לחופשי את הווריד במצח של איבקוביץ'. גם שאר התכונות שהופכות את אליהו לשחקן התקפה ייחודי רשמו נוכחות: תנועה בלתי פוסקת והובלת כדור מרשימה ביציאה למתפרצות – יכולת שמהווה יתרון אדיר עבור שחקן גבוה. אלא שמעבר לכך, הוא הביא הפעם גם חסימות, מלחמה בריבאונד, עבירות (סיים עם ארבע, הרבה מעל הממוצע) - והגנה. כן, אותה מילה שנהוג להגחיך בהקשר של אליהו, שאם יחולק אי פעם MVP בקטגוריית "עושה לשחקנים את היום כשהם רואים אותו יוצא אליהם עם יד בפרצוף", הוא מועמד ודאי לזכות בו.

להוריד את הראש ולהמשיך הלאה, מול כל המכשולים. ליאור אליהו נגד סרביהצילום: נמרוד גליקמן

זה לא נכון להגיד שאליהו לא מממש את הפוטנציאל שלו. הוא רחוק שנות אור מהקריירות של קורן אמישה ואלון שטיין, למשל, שניים שהיו אמורים לכבוש את הכדורסל הישראלי בסערה אבל הגיעו לשיא עוד לפני שמלאו להם 20. אלא שיש משהו בטענה שהאיש לא ממצה את מלוא הפוטנציאל שלו, ומשחקים כמו מול סרביה רק ממחישים זאת. לאליהו יש עוד כל כך הרבה לתת במשחק כדורסל מעבר ל"גויאבות" ולדאנקים קלים. מישהו פשוט חייב להוציא את זה ממנו על בסיס קבוע. הריבאונדים והחסימות לא אמורים להיות אקס פקטור במשחקו, בונוס חד-פעמי שהוא מעניק במשחקים למזכרת - הם חייבים להיות חלק מהלחם והחמאה שלו. האורך, האתלטיות והאינטליגנציה הגבוהה שלו מעניקים לו את הכלים לעשות זאת. זה בעיקר עניין של רצון והשקעה.

בשלב הזה של הקריירה, בגיל 27, אליהו כבר צריך להחליט לאיזו קבוצה הוא רוצה להצטרף: לקבוצת "השחקנים הטובים שהיו יכולים להיות הרבה יותר טובים", יחד עם הווינס קרטרים של העולם, או לקבוצה של השחקנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים. הכישרון והנתונים הטבעיים שלו שומרים לו מקום בקבוצה השנייה. כעת הוא רק צריך להצדיק אותו, ויש לו עוד מספיק זמן לעשות זאת. השינוי יכול לבוא בעזרת חצי שעה נוספת אחרי כל אימון כדי לנסות להקפיץ את אחוזי העונשין מאזור ה-60% ל-75%, או באמצעות אימוץ גישה שונה בנוגע לריבאונד – גם אם זה אומר שיצטרך לוותר על זינוק או שניים לכנפיים במתפרצת.

שרף ואיוואנוביץ', שניסו להנחיל בו את הערכים שיותר קשה לגרום לשחקן לחבב, כנראה שכבר לא יזכו לראות את זה קורה. אולי רק כפרשנים. לאריק שיבק ולדייויד בלאט בהחלט יש סיבה טובה לעודד את זה. עם אליהו במוטיבציית שיא בהגנה ובהתקפה, אין סיכוי שבלאט יעדיף את הריצ'ארד הנדריקס התורן על פניו בדקות אחרונות במשחקי יורוליג. כשזה יקרה, אולי גם נפסיק להתייחס לייחוד של אליהו במונחי פירות טרופיים, ונדבר עליו יותר כשחקן הישראלי השלם ביותר שיש לנו כאן.

נבחרת ישראל. ניצחון על סלובקיה והיא באליפות אירופהצילום: נמרוד גליקמן
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ