שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מילווקי תצא מאזור הדמדומים?

עם סגל עמוס בפורוורדים וצמד כוכבים כמעט זהה, בבאקס רוצים לעשות צעד קדימה. פרויקט מיוחד לקראת פתיחת עונת ה-NBA

אלעד זאבי
אלעד זאבי

לאן הגענו בעונה שעברה: 35-31, מקום תשיעי במזרח

מאמן: סקוט סקיילס

תוספות משמעותיות: סמואל דלמברט, מרקיז דניאלס, ג'ואל פריזבילה, ג'ון הנסון (רוקי), דורון לאמב (רוקי).

עזיבות משמעותיות: קרלוס דלפינו, ג'ון לואר, שון ליווינגסטון.

מוטו: זה הולך להיות מעניין - עד כמה שמשהו שקורה במילווקי יכול לעניין אנשים.

מה עשינו בקיץ: שאלה טובה. משום מה המשכנו להאביס את הסגל בפורוורדים, כאילו האנושות נמצאת בסכנה קיומית ורק הצטיידות מאסיבית בגבוהים חסונים תבטיח את הישרדותנו. המשכנו לשים מבטחנו בסקוט סקיילס על הקווים ובמקביל להחזיק אצבעות שהטרייד שעשינו באמצע העונה שעברה – מונטה אליס תמורת אנדרו בוגוט, גרסת ה-NBA ל"ועכשיו למשהו שונה לגמרי" – יוכיח את עצמו העונה.

מה נעשה בסתיו, בחורף, ובאביב: מילווקי תקועה כבר שנים באזור הדמדומים של ה-NBA: מצד אחד מועדון שמדגדג את הפלייאוף ולא מגיע אליו, מצד שני רק בחירות אמצע סיבוב ראשון ודרומה בדראפט כתוצאה מכך. בעונה שעברה נמאס להם מהפציעות של בוגוט והם החליטו לשכפל את ברנדון ג'נינגס, כשהביאו עוד סקורר בעל ממדים צנועים שאוהב את הכדור אצלו ביד. ההתקפה עשויה להיות קטלנית, ההגנה עלולה להיפגע, ועדיין לא ברור מה יהיו ההשלכות של הפקק בקנה מידה איילוני שיש בעמדת הפורוורד. אבל יש גם כמה סימנים מעודדים: ארסן איליאסובה הפך לשחקן-שחקן בעונה שעברה, ויש סיכוי לא רע ששני הרוקיס ייתנו הרבה יותר ממה שבחירות 14 ו-42 אמורות לתת.

ג'נינגס. האם יסתדר עם חברו לקו האחורי?צילום: רויטרס

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

קריפטונייט פוטנציאלי: הכימיה – או אולי היעדרה – בין אליס לג'נינגס. הפוטנציאל ההתקפי נפיץ, אבל שניהם שחקנים בעלי מאפיינים כה דומים, עד שחייבים לתהות אם באיזשהו שלב במהלך העונה הם יגררו אחד את השני למשחק של "כל מה שאתה עושה אני עושה טוב יותר", ויהרסו את הקבוצה מבפנים. בעונה שעברה, הדקות שלהם ביחד על הפארקט הסתכמו במינוס קבוצתי של כמעט שתי נקודות. יהיה מעניין לעקוב אחרי הזוגיות שלהם העונה.

על מה ידברו בשיחות ברזיה בברדלי סנטר: אולי עדיף לדבר פחות על ויותר אל לבם של האלים, שהתעללו באוהדי מילווקי בשנים האחרונות עם פציעות ארוכות של שחקני מפתח כבוגוט ומייקל רד. חוסר מזל הוא כמעט שגרה בוויסקונסין: בשנות ה-80', כשהיתה להם קבוצה נהדרת, לארי בירד היה בשיאו ומנע ממילווקי הזדמנות להתמודד על התואר. הקבוצה המעניינת של תחילת העשור הקודם, זו עם ריי אלן, גלן רובינסון וסאם קאסל - שהגיעה מרחק משחק אחד ואלן אייברסון בשיאו מהופעה בגמר - התאיידה מהר מאוד. מעט קארמה חיובית לא תזיק העונה, והיא בהחלט יכולה להיות ההבדל בין הופעה מיוחלת בפלייאוף לבין עוד עונה מאכזבת במקום התשיעי במזרח.

שימו לב אלי: לא מעט אנשים הרימו גבה כשהבאקס החליטו לבחור דווקא את ג'ון הנסון באמצע הסיבוב הראשון, אבל הטאר היל לשעבר הפגין בליגת הקיץ יכולות מגוונות שסתרו כמעט כל דו"ח סקאוטינג לפני הדראפט. עכשיו נשאר לו רק עניין קטן: לשחזר את ההפתעות הללו על הבמה המרכזית.

דבר האוהד: "אין לנו הגנה בגארדים, 'עומס' בעמדות הפורוורד, הוא למעשה הגדרה יפה לכך שאין שחקנים בולטים באמת בעמדה הזו והבאנו שני סנטרים הזויים במכירות חיסול של קבוצות אחרות. לא, אין לי הרגשה טובה" (Unklchuck, "ברו הופ")

תחזית: 41-41, מקום שמיני במזרח. חלום או הזיה?

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ