הכדורסל חוזר

חוקר הארצות של הפועל חולון

לורנס היל שיחק במקסיקו, לבנון, דרום קוריאה וב-NBA נחתך מסקרמנטו לא לפני ששיחק דקה במשחק הכנה. כעת הוא מגיע לפחים

אריה ליבנת
אריה ליבנת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריה ליבנת
אריה ליבנת

סיום משחק האימון מול מכבי ראשל"צ, השחקנים הישראלים של הפועל חולון פונים ליציע כדי להודות לאוהדים. גם לורנס היל הולך איתם. "יש פה אוהדים נחמדים ואני אוהב לדבר איתם בכל הזדמנות, באולם ובפארק", הוא מסביר.

הוא נולד לפני 25 שנה בגלנדוויל שבאריזונה, וכבר בגיל 7 החל לשחק כדורסל. "אמא שלי דחפה אותי, אבי שיחק בצעירותו וגם אחי, אבל אני היחיד שהמשיך אחרי הקולג'", הוא מספר, "זו התרגשות עבור המשפחה". הוא למד בתיכון דיר ויילי. "היתה לנו קבוצה טובה שהשתפרה משנה לשנה. בשנה האחרונה שלי היינו מדורגים 11 במדינה, אבל הפסדנו בפיינל-פור בהארכה".

היל היה הקפטן ובסיום העונה נבחר לשחקן השנה באריזונה. הוא בחר ללמוד במכללת סטנפורד. "לדעתי זה התיכון הכי טוב בעולם מבחינת חינוך, אנשים, מזג אוויר. אתה לומד הרבה על עצמך וגם חופשי לעשות מה שאתה רוצה. אני לא מתחרט על שום דבר, אלו היו השנים הכי טובות בחיים שלי".

בשנה האחרונה שלו קלע הפורוורד 13.6 נקודות, הוריד 5.9 ריבאונדים ומסר 2.2 אסיסטים. הוא יצא לדראפט ה-NBA, לא נבחר וניסה את מזלו במהלך השנים במחנות של גולדן סטייט, פיניקס והלייקרס. בדצמבר אשתקד אף חתם בסקרמנטו, אבל רשם ריבאונד בדקת משחק הכנה מול גולדן סטייט לפני שנחתך.

היל במשחק גביע ווינר מול הפועל ירןשלים. "אני אוהב לדבר עם האוהדים בפארקצילום: עודד קרני/מינהלת הליגה

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

"היתה עונה קצרה וחלק מהקבוצות לא רצו סגל ארוך. סקרמנטו בחרה ב-14 שחקנים ולא מצאה לי מקום, אבל התקופה שלי שם גרמה לי להבין שאני מספיק טוב ל-NBA ושאם אעבוד קשה אגיע לשם. אני מרוצה מכל המחנות בהם הייתי. יש כאלו שמוותרים מהר, אבל אני ממשיך לנסות בכל קיץ מחדש. לא כואב לי שאני לא מצליח, זה גורם לי להשתפר ולהכין את עצמי טוב יותר לעונה הבאה".

עוזר מאמן חולון, אלעד חסין, מסביר מדוע היל לא הגיע עד כה לליגה הטובה בעולם: "הוא נופל בין עמדות. הוא לא מספיק גבוה לעמדה מספר 4 ולא מספיק מהיר לעמדה מספר 3. בליגת הקיץ בלאס וגאס, שם ראינו אותו, הוא שיחק בעמדה מספר 3 והיה לא רע, אבל אנחנו הבאנו אותו לעמדה מספר 4. הוא פורוורד מגוון שיכול לעשות הרבה דברים, בהתקפה ובהגנה".

היל מסכים עם הטענה. "אני לא מסוג השחקנים שמחפשים ב-NBA. אני נמוך מדי כדי לשחק בתור הביג-מאן, ולא מספיק מהיר וזריז כמו הגארדים. עבורי זה יתרון, כי אני מהיר מדי עבור הגבוהים ששומרים עלי וגבוה עבור הנמוכים, יש מעט שחקנים כמוני ב-NBA. למזלי, אני יכול לשחק בכמה עמדות, אחרת הכדורסל היה משעמם אותי. בחו"ל שיחקתי 4 ו-5, בקיץ האחרון שיחקתי כקלעי וכסמול פורוורד וזה היה טוב בשבילי".

אחרי המכללה שיחק היל במשך שנתיים בוורקרוז המקסיקאית. "בעונה הראשונה הגענו לגמר, היה לנו יתרון ביתיות אבל הפסדנו 4-1. בעונה השנייה המאמן והאוהדים השתגעו והעונה נגמרה מוקדם".

היל הלך משם ללבנון, לקבוצת סאגס. "ביירות עיר יפה, אהבתי את האנשים בקבוצה, אבל לא אהבתי את הליגה וגם לא נוח לגור שם. לבנון נראית כמו ישראל, אבל מסוכן שם. אנשים לא מצייתים לתמרורים ויש כאלו שנוסעים בצד השני של הכביש. הייתי שם חודשיים".

אשתקד בילה בין ליגת הפיתוח בארה"ב לדרום קוריאה. "היה כיף בדרום קוריאה, התרבות האסייתית שונה. הכל נקי שם, האנשים נחמדים, הכדורסל מהיר וחכם כמו בישראל, אבל משוגע יותר - הגארדים משחקים ורצים מהר מדי. זה משפר את היכולת האישית".

הקיץ החליט לצאת לאירופה. "הסגנון שלי מתאים לאירופה, אני רוצה קריירה ארוכה, ובמקסיקו ובאסיה אין הרבה לאן ללכת. באירופה יש הרבה ליגות, הרבה קבוצות". הוא קיבל מספר הצעות, אבל הרצינית ביותר לדבריו היתה מחולון. "רצו אותי במקסיקו, בדרום אמריקה, ביפאן ובליגה השנייה בצרפת, אבל בחולון רצו אותי מאוד וזה שימח אותי. לא היתה לי עבודה ולא ידעתי מה אני רוצה לעשות, וזה כיף שמישהו רוצה אותך.
דיברתי עם דן גרונפלד, ששיחק איתי שנה אחת בסטנפורד. הוא אמר לי שדן שמיר מאמן ואיש נהדר והוא למד ממנו המון. הוא אמר לי שאין פה הרבה כסף, אבל זה מקום טוב להיות בו והאוהדים מאוד רועשים".

עד כה היל מרוצה. "הגעתי לקבוצה רצינית שרוצה לעבוד קשה ולהצליח. לאוהדים יש ציפיות ואם לא נשחק מספיק טוב, הם יקשו עלינו. אם נהיה טובים, הם יעודדו אותנו. זה דבר טוב. זה כמו שבילדות ההורים כעסו עליך אם עשית דברים לא טובים".

לפורוורד אין ציפיות יוצאות דופן. "מחר יש אימון, אז אני רוצה להיות הכי טוב שאני יכול באימון. המשחק הראשון שלנו בליגה הוא נגד אשדוד, אז אני רוצה לנצח. ברור שאני רוצה אליפות וסטטיסטיקה טובה, אבל אני חושב אימון-אימון ומשחק-משחק. יש לנו קבוצה שרוצה לשחק חזק וביחד, וזה טוב כי כבר שיחקתי בקבוצות שלשחקנים היה אכפת רק מעצמם. לנו אכפת מניצחונות, ואנחנו מדברים על זה. בלי תירוצים של עייפות ובלי חוסר אכפתיות, לא משנה אם ננצח או נפסיד, העיקר שנדע שנתנו את כל מה שאנחנו יכולים עבור הגופיה של המועדון ועבור האוהדים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ