אלעד זאבי
אלעד זאבי

רויס ווייט הוא בחור קשוח למראה. 118 קילוגרם פזורים באופן מושלם על 203 סנטימטרים, שרירים מרשימים וכפות ידיים ענקיות. מאמנו במכללת אייווה סטייט, שחקן העבר פרד הויברג, נשבע שראה אותו דוחק 84 ק"ג באופן סדיר במהלך אימוני כושר. על הפארקט ווייט לעולם לא נרתע ממגע פיסי, וגם אינו חושש להיכנס לעימותים עם יריביו. אבל טיסה או אפילו חדר מלא אנשים? ובכן, זה כבר סיפור אחר.

ווייט בן ה-21 סובל מהפרעה טורדנית-כפייתית ומהפרעת חרדה מוכללת, שעל פי ההגדרה הרפואית מאופיינת ב"תחושת דאגה וחרדה קבועה שמתבטאת בסימפטומים פיסיולוגיים". החרדה אינה תלוית אירוע, היא תמיד שם. כך זה היה אצל ווייט מאז היה בן 10, אז ראה את חברו מתמוטט וכמעט מת במהלך ריצה באימון.

ווייט החל לדאוג שמא זה יקרה גם לו, ומשם החרדות רק החריפו ופלשו לכל חלקה בריאה בחייו. עד היום הוא מפחד מספרינטים באימונים ומרגיש כיצד לבו פועם במהירות מופרזת כשהוא נדרש לכך. הוא מתעורר בין שלוש לארבע פעמים בלילה, ואמו כבר מורגלת לטלפונים בשעות מוזרות. הוא אמנם נוטל תרופות שמקלות מעט, אך החרדה תמיד מלווה אותו. "זה מאבק יומיומי", אמר ל-ESPN, "גם על המגרש אני לעולם לא חש 100%, כי החרדה מורידה ממני 25% עוד לפני שהמשחק מתחיל. קשה לי לשחק מול 20 אלף איש, אבל אימנתי את גופי ואת מוחי להתמודד עם זה".

רויס ווייט ביום הבחירה בדראפט, על ידי יוסטון. "כשהמטוס נכנס למערבולות אוויר, פחדתי פחד מוות"צילום: אי–פי

בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

חרף העובדה שהיו מודעים למצבו לפני שבחרו בו במקום ה-16 בדראפט האחרון, ראשי יוסטון רוקטס עדיין הופתעו כשהתבקשו על ידי ווייט "לחשוב יחד על תכנית לטווח ארוך" שתתחשב במצבו. כך מצאה עצמה קבוצת כדורסל מקצוענית, שמשחקת לפחות 82 משחקים וטסה כ-60 פעמים ב-164 ימים, מתבקשת על ידי שחקנה לקנות אוטובוס פרטי שיאפשר לו להגיע עצמאית למשחקי חוץ קרובים יחסית.

"כל משחק אליו אוכל להגיע בנהיגה ולא בטיסה יעזור לי", אמר ווייט ל-CNN בתחילת השבוע, "טסתי מספר פעמים מאז הדראפט, אבל זה הלחיץ אותי מאוד ובזמן מערבולות אוויריות אני פוחד פחד מוות. הנסיעות באוטובוס יאפשרו לי להוריד את רמת הלחץ, להירגע ולנוח בצורה מסודרת. הדברים החשובים ביותר עבור אנשים שמתמודדים עם מחלות נפשיות זה עקביות ושגרה".

הסאגה עם הרוקטס לא היתה הפעם הראשונה שהחרדה של ווייט הפריעה למסלול האופטימלי של הקריירה שלו. ב-2010 צלצל אליו מאמן קנטאקי ג'ון קאליפרי וביקש ממנו לטוס למחרת ולהצטרף לוויילדקאטס, מהמכללות הטובות בארה"ב. אלא שהשילוב של פחד מטיסות וחרדה עורר התקף פאניקה. הוא סבל מקשיי נשימה ממושכים, ובהמשך ביקש מאמו להתנצל בשמו בפני קאליפרי. "כבר הייתי בדרך לקנטאקי, ואז זה הכה בי", אמר בעבר, "רציתי לבכות בסיטואציה הזו".

צפו במיטב הביצועים של ווייט במכללות:

במקרה הנוכחי לא היתה לווייט סיבה לבכות. איש בצוות האימון ובהנהלת הרוקטס לא שש לקבל על עצמו את תדמית האיש הרע שאינו מתחשב באדם עם צרכים מיוחדים, ובקשתו של ווייט התקבלה. אך עדיין מתקבל הרושם שלא כולם מאמינים שה"תכנית" הולכת לעבוד בצורה חלקה. הרי גם אם הנסיעות באוטובוס יביאו את ווייט למשחקים, השעות הארוכות יגבו מחיר בדמות היעדרויות מאימונים, תרגולים ותדריכי וידאו.

"יהיה לו מסלול קצת שונה ב-NBA", אמר מאמן יוסטון, קווין מקהייל, "כשיש לך ברירה בין נסיעה בת 10 שעות באוטובוס לטיסה בת שעה, כולם יעדיפו את הטיסה. הוא יצטרך להתמודד עם כל מיני קשיים. נתמוך בו ככל שנוכל, אבל בסופו של דבר הוא צריך לגלות גם אחריות כלפי קבוצתו וחבריו". ווייט מודע לכך שסגנון החיים החדש שלו לא עומד להקל עליו, אבל לא מוכן לוותר מראש. "אני שמח מאוד שהגעתי עד לכאן ושהרוקטס נתנו לי צ'אנס", אמר השבוע, "אני מתעורר בבוקר וחושב 'האם אעמוד בכל זה?', אבל אני יודע שאני מוכרח לנסות".

ווייט טוען כי אינו רוצה רק לשחק ב-NBA, אלא גם לעורר השראה. מאז התפרסמה הפרשה, הוא ענה באופן אישי על מאות פניות בטוויטר מאנשים במצבו. "למעשה התחלתי קמפיין שמטרתו לעורר מודעות לעניין", אמר ווייט, "כשמישהו שובר רגל, נותנים לו קביים. התפישה של הפרעה נפשית היא שונה לחלוטין. היה לי חשוב לחשוף את העניין, כי חלק מהחרדה זה הפחד מאור הזרקורים. אבל מצלמות לא מפחידות אותי. מטוסים, לעומת זאת, דווקא כן".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ