יורוליג

לסיינה נגמר האשראי

היא היתה אימפריה בקנה מידה איטלקי, אלא שאז נכנס הבנק המאמץ לקשיים ולאלופה נותר רק להיבנות מחדש, ובזול

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

בנק מונטפסקי הוא ישות כה מושרשת בזהותה של סיינה, עד שחייו של כמעט כל אחד מ-55 אלף התושבים שלובים בו בצורה כזו או אחרת. "או שאנשים עובדים בבנק, או שהם עובדים לשעבר של הבנק או שהם רוצים לעבוד בבנק", הגדיר זאת בחודש שעבר נשיא אוניברסיטת סיינה עבור "וושינגטון פוסט", "העיר והבנק שזורים זה בזה".

אלא שלאחרונה התברר כי גם יסודות של מוסד בן 540 שנה מסוגלים להזדעזע בעקבות המשבר הכלכלי החמור באיטליה. בחודש שעבר הודיע הבנק על הפסדים בגובה שני מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2012 וביקש סיוע דחוף מהממשלה, כדי למנוע קריסה. כשעתידם של כל כך הרבה אנשים מונח על הכף, איש לא מסוגל לחשוב על קבוצת כדורסל. אפילו אם מדובר באלופת איטליה, שבמשך למעלה מעשור נהנתה מהספונסר היציב במדינה. "מדווחים כי התכנית הראשונית של הבנק היא לפטר כ-1,500 עובדים", טוען לוקה צ'יאבוטי מ"גאזטה דלו ספורט", "אבל ברגע שזה יקרה, מיד יתחילו לתהות כיצד הם מסוגלים לפטר כה רבים ולהמשיך לתמוך בקבוצה".

התמיכה הזו היא מה שהפך את המועדון למה שהוא. במשך שנים הבליטה סיינה שני מאפיינים שקבוצות בכדורסל האירופי מתקשות לשמר - יציבות והמשכיות. בליגה האיטלקית היא שלטה ללא עוררין למעלה מחצי עשור, ובמקביל הפכה לכוח משמעותי ביורוליג. היא עשתה זאת בעזרת מאמן שהוא בשר מבשרו של המועדון, סימונה פיאנג'יאני, ששימש כעוזר מאמן 11 שנים לפני שמונה למאמן ראשי ב-2006, ועם שחקנים שהתאהבו במקום וקבעו בו את ביתם כטרל מקינטייר, בוטסי ת'ורנטון, שון סטונרוק ובו מקאלב. פחות מועדון, יותר משפחה.

האקט מול קליוולנדצילום: אי–פי

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

אלא שהקיץ המשפחה כבר השתנתה כמעט לגמרי. יומיים אחרי שהוביל את הקבוצה להישג חסר תקדים באיטליה - שש אליפויות ברציפות - הודיע פיאנג'יאני על עזיבתו ונחת בפנרבחצ'ה-אולקר. "הרגשנו כבר זמן מה שהרגע הזה מגיע", אמר המאמן, שבעונתו האחרונה התנגח עם ההנהלה והרגיש לאן נושבת הרוח הפיננסית במועדון. כדי לא להתגעגע יותר מדי לקח עמו נדוניה לטורקיה בדמות דייויד אנדרסן ומקאלב, הנכס המקצועי האיכותי ביותר של האיטלקים בשנתיים האחרונות. גם רימאס קאוקינאס וקשישטוף לברינוביץ' מצאו בית חדש, סטונרוק פרש וכולם השאירו את סיינה בסיטואציה לא מוכרת - בה היא חייבת להמציא עצמה מחדש כמעט מאפס.

על מעט אפשרויות ההמשכיות שהיו תלויות בה סיינה שמרה, כשמינתה למאמן את לוקה באנקי, ששימש כעוזר מאמן במשך שש שנים. "האישיות שלנו, כמו גם השקפת המשחק, שונות לגמרי", אמר עליו פיאנג'יאני, "אבל שנינו חולקים הבנה משותפת של הדרך בה צריך להתנהל במועדון הזה: תמיד להילחם על המטרה".

הבעיה של באנקי היתה נתוני הפתיחה הבעייתיים עמם יצא למלחמה. מעבר לעובדה שנכנס לנעלי אחד המאמנים המצליחים באירופה בשנים האחרונות, הוא נאלץ להתמודד עם קיצוץ של 30% בתקציב וזמן קצר ליצירת כימיה בין לא פחות מתשעה שחקנים חדשים. איש מהם אינו כוכב בקנה המידה של מקאלב, אנדרסן או לברינוביץ'. האוהדים, שכבר סימנו את הטופ 16 כתקרת הזכוכית העונה, אמנם שמחו לקבל בחזרה את הפורוורד האהוב בנג'מין אזה, אבל שאר התוספות - בובי בראון הלא יציב, דניאל האקט חסר הניסיון ביורוליג ומריו קאסון האפור - עדיין טעונות הוכחה.

ההוכחות הללו לא הגיעו בסופר-קאפ האיטלקי, בו הפסידה סיינה לקאנטו, או במשחק הראשון ביורוליג בשבוע שעבר, בו נוצחה בבית על ידי אלבה ברלין 82-92. "לא היינו מדויקים ואנרגטיים מספיק", סיכם באנקי, שהבטיח כי קבוצתו תמצא את הנוסחה להשתפר בהמשך. זה אמנם עשוי לקרות, אבל בניגוד לקרדיט היציב של סיינה בעבר, הפעם לא מומלץ לקחת את ההצהרה הזו לבנק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ