אלעד זאבי
אלעד זאבי

המשחק בסטייפלס סנטר נעצר למספר שניות, ולצ’אק הייז - הפורוורד המחליף של סקרמנטו - היתה הזדמנות להתעמק בגופיות הזהובות-סגולות שמסתובבות סביבו על הפארקט. לצדו גילה את דווייט הווארד, ליד קו העונשין עמד פאו גאסול. סמוך לקו חצי המגרש ניצבו קובי בראיינט וסטיב נאש. כשהוא מוקף בהתגלמות האנושית של 32 הופעות משותפות באולסטאר וארבעה מקומות משוריינים בהיכל התהילה, הייז הרגיש כמו ניצב בשובר קופות הוליוודי. “הם נראו שם כמו ‘הנוקמים’”, הגדיר זאת מאוחר יותר.


אם יש מקבילה בכדורסל להתאגדות של גיבורי על מעולם הקומיקס, הלייקרס מצאו את הנוסחה להגיע אליה. זה קרה בעזרת טיפת מזל ‏(נאש רצה להישאר קרוב לילדיו בפיניקס‏) וניצול נבון של הזדמנות ‏(הווארד עשה לאורלנדו את המוות‏). אלא שאף אחד לא מתעניין בשאלה איך זה קרה, אלא רק בהשפעה של קיומו על מאזן הכוחות האזורי.

הלייקרס שינו משמעותית את מאזן הכוחות ב־NBA ברגע שהעמידו חמישייה שגם מכורי משחקי פנטזי יתקשו להרכיב. כבר עכשיו ניתן להמר שיהיה פיצוץ בלוס אנג’לס, רק שאף אחד לא יודע אם הנשורת תהיה קונפטי או קטסטרופה. אפילו לא האנשים שמחזיקים את האצבע על הכפתור האדום.


הרכב הבלוקבאסטר של הלייקרס נוצץ אבל ממש לא מושלםצילום: אי–פי

עקבו אחר פרויקט פתיחת עונת ה-NBA גם בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

“גאה לחלוק את תמונת השער של ‘ספורטס אילוסטרייטד’ עם דווייט הווארד. ובעניין רלוונטי: אנחנו במאזן 6-0 במשחקי קדם העונה” ‏(סטיב נאש מצייץ קצת פרופורציות בטוויטר, בשבוע שעבר‏)


מייק בראון, האיש שאמור לגרום לכל העסק לעבוד, דווקא נשמע אופטימי. אדם שקיבל ביום בהיר אחד את אחת החמישיות הגדולות בהיסטוריה של המשחק לא אמור להישמע אחרת, אלא שמאמן הלייקרס דווקא מרוצה מסיבות אחרות. בשבועות האחרונים הוא מנסה להשריש בחניכיו את “התקפת פרינסטון”, שיטה התקפית שמבליטה תנועה מתמדת, חיתוכים לסל ומסירות תכופות. לטענתו, “הקבוצה מקדימה את לוח הזמנים בכל הקשור לצורה בה חשבתי שניראה בהתקפה בשלב הזה”. גם בראיינט מסכים. “אנחנו אפילו לא קרובים להיות מוצר מוגמר”, גילה השבוע, “אבל אנו בהחלט נמצאים במקום טוב על עקומת הלמידה מבחינת איכות הביצוע”.


בשלב הזה של העונה, עם אפס בטור ההפסדים ‏(משחקי הכנה מהווים מדד אמיתי למעט מאוד דברים‏), כולם פתוחים לדברים חדשים. האווירה הטובה היא חלק מהעניין: אלה שהגיעו מתרגשים להיות בלוס אנג’לס - עדי ראייה נשבעים שנאש והווארד החלו לשיר בספונטניות את “I love LA” של רנדי ניומן בזמן צילומי השער של SI - בעוד שוותיקי הלייקרס מתלהבים מהחיזוק.

“כל שחקן בחמישייה שלנו היה בשלב כזה או אחר בקריירה השחקן הטוב ביותר בקבוצתו”, הדגיש מטה וורלד פיס ‏(לשעבר רון ארטסט‏), הצלע הכי פחות נוצצת ושפויה בחמישייה, “כולנו היינו האיש המרכזי, וכעת אנחנו יחד. זה בלתי ייאמן. כולם כוכבי רוק, אבל כל אחד בא עם גישה נהדרת. זו תקופה נפלאה עבור המועדון”.


בכל הקשור לעניין ציבורי, “שלום עולמי” לא טועה. בדיוק שנה אחרי שהפוקוס העירוני נדד לקליפרס המתחדשים, אבק הכוכבים חזר למקומו הטבעי. אלא שמבחינה מקצועית, הלייקרס עשויים לעבור תקופת הסתגלות לא פשוטה. הפסימיים ימנו בנקל לא מעט חורים בשיריון, וזאת אפילו מבלי להזכיר שמות כמו אוקלהומה או מיאמי.


בסופו של יום הלייקרס היא קבוצה זקנה - ממוצע הגילים של השביעייה המובילה עומד על 33.1 - שתמשיך להתקשות בהגנה מול רגליים זריזות מהסוג של ראסל ווסטברוק וג’יי.ג’יי בראה, האנשים שהעיפו אותה מן הפלייאוף בשנתיים האחרונות; עדיין לא ברור איך יגיב בראיינט לרכז דומיננטי שמשחק לצדו ‏(בתקדים הבודד, לפני תשע שנים, גארי פייטון איבד 20 שנה מהחיים‏); שיטת המשחק החדשה עדיין לא הוטמעה לגמרי, וברגעי מצוקה האינסטינקט של השחקנים יהיה לברוח לישן והמוכר - בראיינט לבידודים, נאש לפיק-אנד-רול; הספסל אמנם התחזק באנטואן ג’יימיסון, אבל הוא עדיין אחד החלשים בליגה; וכל קימור חשוד בגב המשופץ של הווארד ממשיך להקפיץ את לחץ הדם הקולקטיבי בסטייפלס סנטר. אז נכון, הלייקרס בהחלט נוצצים, אבל ממש לא מושלמים.


קובי בראינט. "החברים שלי לקבוצה מושלמים"צילום: אי–פי

“החברים שלי לקבוצה מושלמים” ‏(ציוץ של וורלד פיס, בין “מי רוצה לבוא אתי למסיבה בשבת?” ל”תקריאו לילדיכם סיפור לפני השינה!”‏)


בחזרה למשחק ההכנה מול סקרמנטו לפני שבוע, שהיה גם הופעת הבכורה הלא רשמית של הווארד והפעם היחידה בה ארבעת הגדולים שיחקו יחד. היו פרקי זמן שהלייקרס שיחקו כמו קבוצה ששריינו לה מקום בשדרת הכוכבים. היו גם התקפות תקועות וחוסר תיאום, אבל הכיוון הכללי היה חיובי.

“אפשר לראות שאנחנו מתחילים להתחבר”, סיכם נאש, “אבל יש עוד מיליון דברים שאנחנו צריכים לעשות לפני שנחוש ביטחון”. בראיינט בחר להתמקד בשדרוג ההגנתי שמביא הווארד לעומת קודמו, אנדרו ביינום, שמידת השקעתו בהגנה היתה תלויה בצד עליו התעורר. “דווייט מסוגל לבצע מהלכים הגנתיים שאף סנטר לא ביצע למעט ביל ראסל”, החמיא הממבה.


בעידן שבו הליגה עוברת לשחק כדורסל מהיר ונמוך - אפילו בהצבעה לאולסטאר ביטלו את הסנטרים - הווארד מעניק ללייקרס יתרון נדיר. “אפילו כשדברים לא הסתדרו, היית יכול לראות למה הם כן יסתדרו בהמשך”, טען ג’יי.איי אדנדה 
מ-ESPN, “היית יכול לראות איך הווארד משפיע על ההגנה, בעיקר בהתקפת המעבר. הנוכחות שלו גם השפיעה על קובי. הוא מסר הרבה יותר מכפי שהתרגלנו לראות אותו, וחלוקת הזריקות היתה שוויונית באופן יחסי”.


הם אולי החריבו חצי מנהטן, אבל לפחות בסרט, “הנוקמים” הצליחו לנצח. הלייקרס טרם עשו זאת, אפילו לא מול סקרמנטו במשחק הכנה ‏(סיימו עם מאזן 8-0, הקבוצה היחידה בליגה שלא ניצחה‏). אלא שלא ממש משנה כיצד יסתיים המסע של אחת מקבוצות הכדורסל הנוצצות בהיסטוריה, מהסיבה הפשוטה שבכל מקרה הוא יהיה מרתק. “הזדמנויות לקחת חלק בקבוצה כזו לא צצות יותר מדי פעמים בחיים”, הגדיר זאת גאסול, “הולך להיות מרגש”.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ