ה-NBA חוזרת

לברון ג'יימס בדרך להיות מייקל ג’ורדן

עם טבעת אליפות, מדליית זהב ופחות סימני שאלה ביחס לווינריות שלו, לברון ג’יימס מוכן לעליית המדרגה לקראת ההשוואה עם הגדול מכולם

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רק לפני קצת יותר משנה, השם לברון ג’יימס הוזכר יותר פעמים בדיון על הלוזר הגדול בתולדות המשחק מאשר בזה שעסק בזהות השחקן הטוב בהיסטוריה. אלא שטבעת אליפות, תואר MVP נוסף לאוסף, מדליית זהב אולימפית ובעיקר הפגנת דומיננטיות עקבית בזמן שהשיג את כל אלה, החזירו את לברון לוויכוח הנכון.


“הוא כל כך מיוחד”, אמר לאחרונה צ’ארלס בארקלי, שטען כי הוא רואה תסריט עתידי בו השוואה בינו לבין מייקל ג’ורדן תהיה לגיטימית. בארקלי לא לבד: גם סקוטי פיפן ופיל ג’קסון, שבילו יותר זמן איכות עם השחקן הגדול בהיסטוריה מכל אחד אחר, אמרו לאחרונה דברים דומים. “יש לו את כל היתרונות הפיסיים”, נימק ג’קסון, “מייקל שיחק נהדר בשלוש עמדות, אבל לברון מסוגל לשחק היטב בארבע עמדות, למעט סנטר - וגם זה כי פשוט לא ניסה. זה בלתי רגיל. אפילו באולימפיאדה ראית איך הוא הפך למנהיג המובן מאליו של הנבחרת האמריקאית, שפנתה אליו מתי שהיתה צריכה לגרום למשהו לקרות”.


לברון ג'יימס. כשנכנס לחדר ההלבשה וראה את כמות הכישרון סביבו פלט: “מפחיד”צילום: רויטרס
ממסי עד לונה צ'מטאיי

לחדשות ולעדכונים נוספים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

מיוחד, איכותי, מנהיג. וכל זה מקולגות שברירת המחדל שלהם היא להעביר ביקורת. נדמה שלא יהיה מוגזם לקבוע שמצב הצבירה של המותג ששמו לברון ג’יימס מעולם לא היה במצב טוב יותר, מכל הבחינות - פיסית, מקצועית ותקשורתית. האליפות שהשיג ביוני הורידה מגבו של לברון את אחד הקופים המפוטמים והמפורסמים בספורט המקצועני, ושחררה את השחקן הטוב בעולם כיום מכל הכבלים המנטליים שהאטו אותו.


כמובן שנשמות טובות מנסות למצוא עבורו מכשולים חדשים. ביום התקשורת המסורתי נשאל ג’יימס שלוש פעמים בשלושה ניסוחים שונים מה יהיה מקור המוטיבציה שלו להשיג את הטבעת השנייה. לכאורה מדובר בסוג של עלבון: את ג’ורדן, שהיה תחרותי על גבול האובססיבי, לא היו מעזים לשאול זאת. אבל מי שבמשך השנים שכלל את גינוני הפוליטיקאי כמעט באותה מידה ששדרג את משחקו, שמר על דיפלומטיות רגועה: “אכין את עצמי בצורה הטובה ביותר ופשוט אתן למשחק שלי לדבר. אני לא יוצא למגרש ואומר ‘תנו לי לעשות ככה וככה כדי שאוכל לשפר את מעמדי בין השחקנים הגדולים במשחק’. בסיום הקריירה שלי, כל אחד מוזמן לדרג אותי היכן שהוא רוצה”.


כרגע, כאמור, הדרוג הזה נמצא בעלייה מתמדת. את ההשלכות לגבי היריבות של מיאמי בעונה הקרובה אפשר לסכם במלה אחת, אותה פלט לברון בהשתאות כשנכנס לחדר ההלבשה ביום הראשון של מחנה האימונים וראה את כמות הכישרון סביבו: “מפחיד”. לברון, כמו גם כריס בוש ודוויין ווייד שניצלו את הקיץ למנוחה והחלמה מפציעות, נראים ונשמעים מוכנים להגשים את המטרה לשמה התקבצו במקום אחד. “אנחנו צריכים להיות חמדנים ולחשוב כל הזמן על בניית שושלת”, הבהיר בוש.


אלא שהדרך לשושלת עוברת גם אצל “12 הקטנים”, הכינוי שהעניק יודוניס האסלם לשחקני הסגל שאינם “שלושת הגדולים”. להאסלם, שיין באטייה, מריו צ’אלמרס, נוריס קול ומייק מילר הצטרפו רשארד לואיס וריי אלן. האחרון, בסך הכל האיש שקלע יותר שלשות מכל שחקן אחר בהיסטוריה של ה-NBA, צפוי לעזור למיאמי לרווח את המשחק ולגרום ליריבות לבחור את הרעל שלהן: האם לתת לווייד וללברון לחגוג באחד-על-אחד או להביא שמירה כפולה ולספוג שלשה. “יש לנו פוטנציאל להיות טובים יותר מהעונה שעברה”, סיכם לברון, “זה פשוט מפחיד”.


נדמה שקיים מוטיב חוזר בהקשר הנוכחי של ההיט. מפחידה גם העובדה שהמאמן אריק ספולסטרה אימץ בשלהי העונה שעברה פילוסופיית משחק שממקסמת את היכולות המיוחדות של קבוצתו. ההתקפה הקונבנציונלית, זו שכוללת סנטר - דל ככל שיהיה - לא היתה טובה מספיק עבור מיאמי, שעברה לשחק כדורסל נטול עמדות. אין רכז, גארדים, פורוורדים או סנטר מוגדרים; כולם בכל מקום, עושים הכל, כל הזמן.


“בהפסד לדאלאס בגמר 2011 הבנתי בדרך הקשה שצריך להסתכל על הקבוצה הזו בצורה שונה”, אמר ספולסטרה ל”USA Today”, “לא רק שהרגשנו שזה משהו שאנחנו מסוגלים לעשות, אלא גילינו שהקבוצה הזו פשוט דורשת סגנון כזה. זו מערכת שמאפשרת לשחקנים המובילים שלנו לנצל את הגיוון במשחקם ואת יכולתם לשחק במספר עמדות”.


הוורסטיליות של לברון, שפרצה גבולות בסיום העונה שעברה ויצרה תפקיד חדש - פוינט-פאוור-פורוורד - היא המפתח להתקפה הזו. לעתים היא עובדת כל כך טוב, עד שהשחקנים שמקבלים את הכדור על קו השלוש נתקלים בבעיה לא צפויה. “שלשה חופשית היא אחת הזריקות הקשות בכדורסל”, התלונן לואיס בפני ה”סאן סנטינל” על החיים הקשים לצד לברון ו־ווייד, “יכול להיות שאצטרך לחכות שנייה או שתיים כדי שמישהו יתקרב אלי”.


צרות של עשירים מסוג זה רק ממחישות את המצב האופטימלי בו נמצאת מיאמי לקראת המסע להגנה על התואר, שאולי בכלל היה רק הסיפתח. “אנחנו צריכים להסתכל על האליפות בעונה שעברה כנקודת התחלה של פרק זמן בו נוכל להשיג חמש־שש טבעות”, הצהיר בוש. מפחיד כמה שזה נכון.

צפו במסע אל הטבעת של לברון, מבית הספר באוהיו ועד הסדרה מול הת'אנדר:

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ