טל משה
יוסטון
טל משה
יוסטון

בית הקפה "דוס פראנס" (צרפת המתוקה) בו אני מבקר לעתים בקניון בפאלו אלטו שבעמק הסיליקון, קליפורניה, ממוקם מול התיכון בו למד ג'רמי לין בנעוריו. כאשר פרצה בשנה שעברה מהומת הלינסאניטי ולין הפך לכוכב המדובר ביותר בעולם הכדורסל, נהנו המלצרים של דוס פראנס לספר על ימי העבר בהם לין היה סתם "נער ביישן שעמד בתור, בדיוק על הבלטה הזו, כדי לקנות משקה ומאפה".

בעונה שעברה לא היה גבול לסופרלטיבים שנשפכו עליו, ואם היית שואל אוהד ניקס אם יש סיכוי או חשש שלין יעבור לקבוצה אחרת, היה עונה בביטחון: "בערך כמו הסיכוי שפסל החירות יועבר מניו יורק לעיר אחרת". אז פסל החירות אולי לא זז, אבל 25 מיליון דולר לשלוש שנים בהחלט הצליחו להעביר את לין מן התפוח הגדול ליוסטון.

עכשיו עולה השאלה המתבקשת: האם יצליח ג'רמי לין לשחזר גם ביוסטון את הלינסאניטי המטורף שאחז בניו יורק?

לין. צריך להתנהג כמו כוכב, לא לתת להארדן לעשות את העבודה במקומוצילום: אי–פי

עדכונים נוספים מהליגה הטובה בעולם בעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

מי שהתלבט אם לין יהפוך לכוכב ענק גם בטקסס לא נזקק לזמן רב כדי לפתור את הדילמה. עוד לפני שהחלה העונה העבירה יוסטון לשורותיה את ג'יימס הארדן, שזכה בתואר השחקן השישי המצטיין בעונה שעברה, וכהרף עין הפך לין לכינור שני. יוסטון פתחה את העונה בשני ניצחונות חוץ, בדטרויט ובאטלנטה, כאשר לין קלע 12 נקודות בראשון ו-21 בשני, אבל הארדן גנב לו את ההצגה בלי למצמץ עם 37 ו-45 (בהתאמה).

הסקרנות הטיסה אותי למשחק הבית הראשון של לין ביוסטון. הייתי בטוח שבגלל הפתיחה המלהיבה וההייפ שנוצר, האולם יהיה מלא עד אפס מקום. לקחתי חדר במלון סמוך לטויוטה סנטר והלכתי לאולם ברגל, רק כדי לגלות שמגרש החנייה לא היה מלא וגם ביציעים נותר די מקום. להערכתי, רק 70% מהכרטיסים נמכרו, דבר שמיד גרר השוואות לימיו של לין בניקס, כאשר לא נותר כסא פנוי במדיסון סקוור גארדן.

הקהל ביוסטון, בניגוד לזה הניו יורקי, נתגלה כמאופק יחסית, שקט כזה, מנומס, שמוחא כפיים לאחר סל יפה, אבל לא יוצא מכליו. הם לא שאגו את שמו של לין אפילו פעם אחת. מצד שני, גם לא את שמו של הארדן.

עוד לפני שהחל המשחק נראה היה בבירור שלין שומר על איפוק, כאילו מנמיך פרופיל בכוונה. הארדן, ולא לין, היה זה שלקח את המיקרופון ובירך את הקהל. "תודה שבאתם", אמר הגארד המזוקן, "אנו מודים לכם, נשתדל לגרום לכם הנאה, אנחנו צריכים אתכם לא רק בערב פתיחת העונה, אלא לאורך העונה כולה". לין - ולא חשוב אם הוא משתדל לא ליצור קנאה בקרב חבריו או שהוא פשוט כזה - השתדל להתנהג כאחד מהחבר'ה ולא דרש יחס מיוחד. הוא נראה כמי שמשלים בהכנעה עם זה שהנהלת יוסטון הביאה ממש ברגע האחרון את הארדן, שלקח ממנו בנונשלנטיות את תפקיד הכוכב הראשי.

כך גם היה במהלך האחרון של הזמן החוקי במשחק מול פורטלנד. במקום ללכת על סל ניצחון, לין החליט לנגן כינור שני. הוא מסר את הכדור להארדן וזז הצדה. הארדן לא הצליח לקלוע, הזמן נגמר, המשחק נכנס להארכה, בסופה הפסידה יוסטון 95-85. לין סיים את המשחק עם מספרים סולידיים: 13 נקודות ו-7 אסיסטים.

למחרת למד לין את הפנים האחרות של התקשורת. בעוד שבניו יורק הוא נהנה מכותרות ענק, כתבות מפרגנות ושופעות סופרלטיבים, הביקורת בעיתוני יוסטון לא הצטיינה באיפוק, למרות שסיפק בשלושת משחקיו הראשונים ממוצעים של 15.3 נקודות ו-7.3 אסיסטים. "לג'רמי אסור לשכוח שהוא קיבל חוזה של 25 מיליון דולר בגלל שהוא עשה בניו יורק דברים שהטלוויזיה משדרת אותם שוב ושוב ושוב", כתב אחד הפרשנים, "הוא צריך להתנהג כמו כוכב גם ביוסטון. הוא לא יכול לתת את הכדור בשניות האחרונות למישהו אחר בתקווה שיעשה את העבודה במקומו".

אז בינתיים אין ביוסטון טירוף או מאניה או לינסאניטי. האם כבר צומחת בעיה? האם אלה רק ימי ההתאקלמות הראשונים של הכוכב הגדול? בכל מקרה, בטוח שיהיה מעניין השנה ביוסטון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ