נשים |

לאוסון רוצה להחזיר את רמת השרון לימים הגדולים

הגארדית החדשה של אורנה אוסטפלד כבר למדה את ההיסטוריה של המועדון: "אני יודעת שהקבוצה זכתה בהרבה תארים, וזו בדיוק המטרה שלי"

סהר אלימלך, צומת השרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סהר אלימלך, צומת השרון

עונת בכורה מצוינת בארץ הקודש, עם ממוצעים מרשימים של 20.6 נקודות, 4.9 ריבאונדים וארבעה אסיסטים למשחק בנו לאלכסיס גריי לאוסון מעמד של אחת הגארדיות האיכותיות בליגת העל בכדורסל הנשים. גם בא.ס רמת השרון סימנו את האמריקאית האפקטיבית בפנקס, במיוחד אחרי שבינואר 2012 היא הובילה את הפועל ראשון לציון הצנועה לניצחון ליגה מפתיע של 73-77 על הקבוצה של אורנה אוסטפלד.

"רמת השרון היא זו שיצרה את הקשר עם הסוכן שלי", מספרת השבוע גריי לאוסן בראיון לרגל פתיחת ליגת הכדורסל. "למרות שהיו לי הצעות גדולות יותר, היה לי ברור שאני רוצה להצטרף העונה לרמת השרון. מה שבעצם הוביל אותי להחלטה הזו זה הרצון לשחק אצל אורנה אוסטפלד. אני באמת מאמינה שהיא תוכל להביא אותי לרמה שבה אני שואפת להיות".

"מדובר בקבוצות שונות לחלוטין. חשוב לי לומר שהיה לי טוב בעונה שעברה בראשון לציון. האנשים שם היו מדהימים כלפיי ומאוד אהבתי את המאמנת שירה העליון, איתה אני ממשיכה לשמור על קשר גם כיום. עכשיו רמת השרון היא הבית שלי, וכל הפוקוס שלי מופנה להצלחת הקבוצה. אני יודעת שהמועדון הזה זכה בעבר בהרבה תארים בישראל ותמיד מכוון גבוה. מדובר בקבוצה מאוד תחרותית שיודעת לקדם שחקניות. העובדה ששחקניות עם רזומה מכובד מאוד ב־WNBA עברו ברמת השרון רק מראה על העוצמה של המועדון הזה".

אלכסיס גריי לאוסון. "רמת השרון זו קבוצה תחרותית שיודעת לקדם שחקניות"צילום: עודד קרני, מנהלת ליגת העל בכדורסל לנשים

"אני נמצאת בקבוצה רק כמה שבועות וכבר למדתי ממנה המון. אני יכולה רק לדמיין מה אלמד ממנה במשך עונת כדורסל שלמה. אני חושבת שהדבר הכי מדהים לגביה זה שהיא נכנסה לספר השיאים של גינס אחרי שקלעה 108 נקודות במשחק אחד".

"השאיפה היא שתהיה לנו עונה טובה ומרגשת. אני פשוט רוצה שנצמח הן כשחקניות כדורסל והן כנשים".

"אני אוהבת לנצח, זה מה שאני עושה. אני מאמינה שאם נעבוד קשה ונשחק יחד, השמים הם הגבול".

גריי לאוסון (25, 1.73 מטר) נולדה באוקלנד קליפורניה, שם גדלה עם שמונה אחים ואחיות. "זה היה נהדר", היא משחזרת, "העובדה שהיינו כל כך הרבה אנשים במשפחה אחת הפכה אותנו למאוד קרובים ומלוכדים. למרות שאנחנו מאוד שונים זה מזה, אנחנו מקפידים לשמור על קשר ותמיד תומכים אחד בשני ומסייעים זה לזה".

את צעדיה הראשונים בכדורסל עשתה גריי לאוסון בבית הספר היסודי, שם שיחקה דווקא בקבוצת הבנים. "אמנם היה קשה לשחק מול בנים, אבל אהבתי את זה", היא מפרטת, "רוב הבנים חשבו שמשום שאני ילדה, אני לא צריכה לשחק איתם, אבל אחרי שהם היו איתי בקבוצה, הם כבר שינו את דעתם ואמרו שהייתי ממש טובה".

אחרי שבלטה גם בתיכון אוקלנד טק, הצטרפה גריי לאוסון בשנת 2005 לאוניברסיטת ברקלי. למרות שבעונתה השנייה באוניברסיטה נפצעה בברך ימין ונטלה חלק רק בתשעה משחקים, גריי לאוסון ידעה להשאיר את הפציעה מאחוריה וחזרה אל הפרקט רעבה ונחושה להמשיך בקו העלייה. מוסר עבודה גבוה, אתלטיות, יכולת קליעה משובחת והגנה בלתי מתפשרת הפכו אותה לאחת הכוכבות הגדולות של ה'פק 10', הליגה שבה משחקת האוניברסיטה.

בעונת 2010/2009, עונתה האחרונה באוניברסיטה, נבחרה גריי לאוסון לקבל את פרס פרנסיס פומורוי נייסמית' היוקרתי. הפרס הקרוי על שם בתו של מי שנחשב ממציא הכדורסל ג'יימס נייסמית', מוענק מדי שנה לשחקנית הכדורסל המצטיינת בליגת המכללות שגובהה 1.73 מטר ומטה. "זה היה לי לכבוד לזכות בפרס הזה", מצטנעת גריי לאוסון, "במיוחד משום שהרבה שחקניות גדולות זכו בפרס הזה בעבר".

"אוסטפלד. "הכסאח שלי עם עדני היה לפני 25 שנה. אחר כך הרבה שנים דיברתי אתוצילום: ספי מגריזו

לאתגר החדש ברמת השרון מגיעה גריי לאוסון אחרי ששיחקה במדי פיניקס מרקורי בליגת כדורסל הנשים הטובה בעולם. ב־19 משחקים הקיץ העמידה השחקנית שורה סטטיסטית של 4.5 נקודות, שני ריבאונדים ו־1.2 אסיסטים. "מעולם לא ציפיתי להגיע ל־WNBA", מדגישה גריי לאוסון, "התקופה שם היתה מדהימה. זה עד עכשיו לא נתפס מבחינתי ששיחקתי בליגה הזו. אני מרגישה שהקריירה שלי למעשה החלה רק בזמן האחרון לתפוס תאוצה. אני מודה שלא האמנתי שאגיע לרמות הכי גבוהות ושאוכל לבחור את המדינה ואת הליגה שבה אשחק כמקצוענית".

ביום שני האחרון כבר עשתה גריי לאוסון את הפרמיירה בקבוצתה החדשה, במסגרת גביע ווינר במשחק ההפסד 89-85 מול אליצור רמלה. "ברור שכבר הספקתי לשמוע על היריבות הגדולה בין הקבוצות", היא מציינת, "זה היה הדבר הראשון שהמאמנת אוסטפלד אמרה לי כשירדתי מהמטוס. אני חייבת לומר שאני מאוד אוהבת משחקים מהסוג הזה".

"קליעה, הגנה וקשיחות".

"אני מאוד אוהבת להיות פה, האנשים בישראל מדהימים. כשאין אימונים או משחקים, אני מבלה עם החברות לקבוצה. אנחנו נפגשות כמעט כל יום ומאוד קרובות".

"דודתי והוא הלכו לאותו תיכון והיו מאוד קרובים".

"בסופו של דבר, בחרתי לשחק כדורסל בגלל בני הדודים והאחים שלי. כדורסל זה דבר שמקרב בין כולנו".

"אמא שלי ואחי הגדול הם מקורות ההשראה שלי. שניהם אנשים חזקים ונחושים".

"אני באמת אוהבת לכתוב. זה עוזר לי לארגן את המחשבות שלי".

"זה מצחיק לדבר על זה בשלב כזה מוקדם של העונה. אם נזכה, כנראה אצטרך לעשות זאת".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ