NBA

מי שרצה את פיל ג'קסון, קיבל את מייק ד'אנטוני

המינוי של מייק ד'אנטוני למאמן הדהים לא מעט אנשים בלוס אנג'לס, אבל השאלה הגדולה עתה היא האם גם הפעם בחרו הלייקרס במייק הנכון

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

ג'ים באס, בנו של בעלי הלייקרס ובמקרה גם סגן נשיא המועדון, היה האיש שדחף להחתים את מייק. בכל זאת, מדובר באיש מקצוע מוערך, אחד שמכיר את המשחק על בוריו. כזה שזכה בתואר מאמן העונה ותמיד היה אהוד על שחקניו. בעברו אימן סופרסטאר שהוכתר יותר מפעם אחת ל-MVP ומומחיותו בצד אחד של המגרש היא זו שלמעשה הגדירה אותו כמאמן. לא, לבאס לא היה ספק: מייק בראון הוא האיש הנכון לעמוד על הקווים בסטייפלס סנטר.

שנה וחצי וזובור מקצועי אכזרי אחד לאחר מכן, בראון הוא כבר היסטוריה, אבל את אותם דברים בדיוק אפשר לומר על המאמן החדש של הלייקרס. שלשום בלילה צלצל הטלפון של מייק ד'אנטוני, שהופתע לגלות בצד האחר של הקו את הנהלת הלייקרס, זו שלכאורה היתה מוכנה לפרוש שטיח אדום על הירח תמורת הזכות לשלם לפיל ג'קסון בין 10 ל-15 מיליון דולר בעונה. "התגובה הראשונית שלי היתה 'אתם רציניים?'", גילה אתמול ד'אנטוני. יחסית לאדם שקיבל את ההזדמנות המקצועית הגדולה בחייו, הוא התעשת מהר. הרושם שמתקבל מהדיווחים הוא שאת תנאיו לשלוש שנים סגר המאמן בשבע שניות או פחות, כראוי להוגה שיטת ההתקפה המפורסמת שהנחיל בפיניקס באמצע העשור הקודם.

מייק ד'אנטוני. יצליח להתאים את צורת המשחק לחומר העומד לרשותו?צילום: רויטרס

האם ד'אנטוני יצעיד את הלייקרס לאליפות? ספרו לנו בפייסבוק

ד'אנטוני, אם כן, הוא כעת האיש של הלייקרס. עכשיו הוא רק צריך להוכיח שבניגוד לבראון, הוא גם האיש הנכון. נקודת הפתיחה שלו, בכל אופן, לא רעה. אמנם אין לו יותר טבעות מאצבעות, כמו לפיל ג'קסון - למעשה, אין לו טבעות בכלל וגם לא הופעה בגמר כמו בראון - אבל נדמה כי אינו זקוק לתכשיטים כדי לזכות באמון מיידי מצד הסופרסטארים שהוא עומד לאמן. המוניטין והקשרים האישיים של מי שנחשב תמיד למאמן של שחקנים יעשו זאת בשבילו.

קובי בראיינט, שהגיב למינויו במלים "אני אוהב את מייק", העריץ אותו כילד עוד כשד'אנטוני שיחק באיטליה בשנות השמונים. סטיב נאש הפך בזכות שיטתו ל-MVP פעמיים ברציפות. "כולם יודעים כמה אני אוהב את מייק", אמר שלשום נאש כשנשאל על איחוד אפשרי עם מאמנו לשעבר, "זה יכול להיות נהדר בשבילי ובשביל כל הקבוצה אם יגיע לכאן".

היום יתעורר ד'אנטוני, יפתח את העיתון או המחשב ויקרא אינספור דעות שמנתחות לעייפה את המשפט האחרון של נאש. היתרונות של ד'אנטוני ברורים: יש לו מוח התקפה מבריק שמתיישב היטב עם ארגון שהמציא את ה"שואו-טיים", הוא מסתדר היטב עם כוכבים ששמם הפרטי אינו כרמלו ואישיותו צבעונית מספיק כדי להתמודד עם הפרופיל התקשורתי הגבוה של קבוצה כמו הלייקרס. חוש הומור חד מסייע לו בכך. "אני יודע בוודאות שאתם תתנו לי מספיק זמן", ענה בעבר לעיתונאים מניו יורק ששאלו אותו כמה זמן ייקח לו לשקם את הניקס.

מצד שני, ילוו אותו בהוליווד גם לא מעט סימני שאלה. אחד מהם קשור, מן הסתם, להיבט שתמיד נחשב עקב האכילס של קבוצותיו. "בשיחות שערך עם מקורבים, ד'אנטוני הביע חרטה על כך שנתן להצלחותיו בהתקפה להשתלט על הפרסונה שלו כמאמן וליצור את הרושם שהוא אדיש להגנה", כתב השבוע איאן תומסן מ"ספורטס אילוסטרייטד". "מדובר ברושם שהוא נחוש לשנות בתחנה הבאה שלו".

הסטטיסטיקה מוכיחה כי הסאנס והניקס, התחנות הקודמות של ד'אנטוני, היו קבוצות הגנה פחות גרועות מהמוניטין המפוקפק שיצא להן בתחום, ודווייט הווארד בריא אמור לפתור חלק מהבעיות של הלייקרס בחלק הזה של המגרש. העניין הוא שהסגל הנוכחי מציג אתגרים אפילו בתחום החזק של ד'אנטוני. לכאורה, נאש מקבל רישיון קבוע לפיק-אנד-רול, הווארד וגאסול מקבלים סלים קלים וכולם רצים ומרוצים, אבל ממש לא הכל ברור מאליו.

החמישייה מבוגרת ואטית, ללייקרס אין ספסל שמסוגל לייצר נקודות וגם לא שפע של קלעים שימטירו שלשות. החופש היצירתי שמעניק ד'אנטוני לנאש עשוי להפוך למופע אימפרוביזציה מפוקפק כשיוענק לקובי. במלים אחרות, הכאוס המבוקר בו דוגל המאמן כשיטה עשוי להפוך מהר מאוד לכאוס בלבד. "לא חייבים לעשות דברים בשבע שניות או פחות", אמר בעבר, "החוקים מעניקים 24 שניות ואפשר לשחק עם זה איך שרוצים". אלא שלפני הכל, ד'אנטוני צריך להוכיח כי הוא מסוגל להתאים את עצמו ואת שיטתו לחומר שעומד לרשותו.

נאש ובריאנט. אטיים ומבוגריםצילום: רויטרס

בניו יורק, למשל, זה לא ממש הצליח. ד'אנטוני נחת במדיסון סקוור גארדן ב-2008 כמקבילו המקצועי של המשיח, רק יותר עשיר, עם חוזה לארבע שנים תמורת 24 מיליון דולר. אלא שבעונה שעברה, רגע אחרי שגילה לעולם את ג'רמי לין ואיבד את אמונו של כרמלו אנתוני, התפטר בתום שלוש שנים וחצי שהניבו הופעת פלייאוף אחת והרבה אכזבות.

הנסיבות היו שונות: בעוד שבלייקרס הוא מקבל קבוצת כוכבים מוכנה ואת הרכז החביב עליו, את הניקס הוא היה צריך לנווט בזמן שהסגל שבידיו השתנה מדי חודשיים בממוצע. ד'אנטוני היה אמור להיות גורם משמעותי בניסיון לגייס את לברון ג'יימס בקיץ 2010, אבל האחרון ויתר על ניו יורק. בסופו של דבר, גם ד'אנטוני. "תהנה יותר מסרטן הערמונית שלך מאשר מאימון הקבוצה הזו", התבדח המאמן עם העיתונאי הוותיק ג'ק מקאלום (שהחלים בינתיים).

השאלה אם ד'אנטוני והלייקרס מסוגלים ליהנות זה מזה בהווה, תשפיע גם על העתיד. במידה שזוהרו של ד'אנטוני יתעמעם כמו בניקס והקבוצה תיכשל העונה, הווארד עשוי לעזוב בסיומה. אם זה יקרה, המאמן והמועדון ימצאו עצמם בנישת הבנייה מחדש ללא אבן הפינה - תסריט שאיש לא רוצה לחשוב עליו. לכן, לטובת כל המעורבים, צריך לקוות כי הפעם הלייקרס מצאו את המייק הנכון.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ