בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

NBA

"הסנדק" לברון ג'יימס הגיע לנחלה

אחרי שנים של השוואות לג'ורדן ולבראיינט, התחבר המלך לעצמו, ומפגין דומיננטיות מזהירה, שמזכירה את זו של הבמאי קופולה בזמנו

2תגובות

מאז שלברון ג'יימס היה שחקן בתיכונים, השם שהתגלגל לכולם על הלשון בהקשר שלו, היה מייקל ג'ורדן. עם השנים עשה שחקן מיאמי הכל כדי להתקרב לרמה ולשיאים של הוד מעלתו, אבל יכול להיות שההשוואה היתה שגויה לאורך כל הדרך? נולדה מטעות בבסיסה? האם היינו צריכים להשוות את ג'יימס לבמאי קולנוע או אולי למלכים כובשים? הדומיננטיות חסרת התקדים שהוא מציג בשבועות האחרונים בהחלט מחדדת שאלה זו.

בתקופתו בקליוולנד, ההשוואה של ג'יימס לג'ורדן היתה בעוכריו של השחקן הצעיר. המלך נתפש כילד מגודל, שמנסה בציפורניו לעמוד בציפיות, אולם מרבה להיעלם בדקות המכריעות ובמשחקי הפלייאוף. ואז הגיעה "ההחלטה". כל המחמאות והאהבה שקיבל מעצם היותו ילד מאקרון אוהיו, נעלמו ב-30 דקות של ראיון טלוויזיוני מביך. פתאום הפך המלך הבא לנבל.

אך בעוד רבים ראו בכך כצעד הגרוע בקריירה שלו, הוא עצמו הפך חופשי מלהיות מושיעה של קליוולנד. הוא הפך להיות מה שהוא רוצה, לא מה שהבכירים בנייק, עורכי ה"ספורטס אילוסטרייטד", או אוהדי הקאבס דמיינו שהוא. בשבעת החודשים האחרונים ג'יימס פורח. הוא זכה באליפות הראשונה שלו עם ההיט, זכה במדליית זהב באולימפיאדת לונדון, והיה עקבי להחריד עם יותר מ-20 נקודות ב-48 מ-49 משחקיה של מיאמי העונה.

רויטרס

הוא גם רשם 254 דקות ללא עבירה שנשרקה לחובתו. ביום שלישי השבוע, במשחק מול פורטלנד, הוא גם רשם שיא חדש ב-NBA – שישה משחקים בהם רשם לפחות 30 נקודות עם מעל ל-60% מהשדה. הרצף הזה מעמיד את ההשוואות שנעשו בין לברון לשחקנים אחרים למגוחכות.

"אין לי מלים", אמר ג'יימס בראיון טלוויזיוני אחרי ששיפר את ההישג של מוזס מלון ואדריאן דנטלי. "כמו שאמרתי לאורך השנים, אני מכיר את ההיסטוריה של המשחק. אני מכיר באותם שחקנים מדהימים ששברו את המחסומים עבורי ועבור בני דורי. מבחינתי, להיות באותה רשימה, כל רשימה, עם השחקנים האלו, זה דבר ענק".

במהלך ששת המשחקים בהם שיפר את השיא, רשם ג'יימס בממוצע 30.8 נקודות למשחק, ב-71.7% מהשדה, והוביל את קבוצתו לניצחונות בכל אותם משחקים. כל זאת ב-36.7 דקות למשחק, כאשר הממוצע העונתי שלו עומד על 38.4 דקות. רחוק מימיו בקליוולנד בהם רשם מעל 40 דקות למשחק.

הלילה, במשחק הניצחון המרשים והחשוב של מיאמי באוקלהומה, נקטע הרצף המדהים הזה, כשמהמלך סיים ערב של 39 נק' עם 58% "בלבד" מהשדה, אולם לברון המשיך להפגין את העליונות שלו השנה גם מול השחקן היחיד בליגה שיכול לערער עליה - קווין דוראנט. הניצחון הזה שוב הבהיר שמיאמי היא הקבוצה הטובה בליגה, שלברון הוא השחקן הטוב בעולם, והקבוצות האחרות יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי למנוע מהם את האליפות גם השנה.

הגישה הרגועה שאימץ לברון, מגדירה היטב את תקופת הפוסט קליוולנד שלו. בעוד הג'ורדנים והבראיינטים נראים כאילו הם נלחמים מול אויב מר, הגיע לברון לסוג של נירוונה – כל צעד שהוא עושה נראה כנכון ביותר, כל קליעה מגיעה במקום, וכל מה שירצה - הוא יוכל להשיג.

האמת היא שג'יימס הוא לא ווילט צ'מברליין, לא מג'יק ג'ונסון, לא ג'ורדן וגם לא ביל ראסל. במונחי כדורסל, הוא יצטרך לזכות בעוד אליפויות כדי להיזכר באותה נשימה עם השמות הללו. אבל במונחי הדומינטטיות שהוא מפגין במקצוע שלו, ישנן הרבה דוגמאות שאפשר להשוות אותן לג'יימס.

הבמאי והתסריטאי האגדי, פרנסיס פורד קופולה, מבין לחלוטין את הסיטואציה בה נמצא כיום ג'יימס. ב-1974 הוא הוציא את סרטו האלמותי "הסנדק: החלק השני", שזיכה אותו בפרס האוסקר על התסריט הטוב ביותר, הסרט והבמאי. יכולתו של ג'יימס לשלוט בכל אספקט של המשחק מזכירה מאוד את קופולה.

ההצלחה האישית של ג'יימס, שבאה בצוותא עם ההצלחה הקבוצתית, יכולה לגרור גם השוואות לבארי גיב, מי שהיה מנהיג להקת הבי ג'יז. הוא הוביל את להקתו לראש מצעדי הבילבורד יותר מכל אמן אחר בשנות ה-70. ב-1978 הוא רשם הישג נוסף – האדם הראשון שכתב ארבעה שירים שנכנסו ברציפות למקום הראשון במצעדים. אבל אולי ההשוואה הנכונה ביותר עבור ג'יימס היא עם מלך אחר, אלכסנדר הגדול.

המלך המקדוני הציב לעצמו משימה – לכבוש את העולם. אחרי שנים בהן אבטח את אזור הבלקן וסלל את דרכו לאסיה הקטנה, ב-322 לפני הספירה הוא נכנס לגרוב. אחרי מאבקים רבים אלכסנדר הגיע למצרים כמשחרר האימפריה ונטל את השליטה ללא מאבק של ממש.

רוב הדוגמאות שהובאו כאן הסתיימו בצורה רעה. קופולה עשה רק עוד סרט ענק אחד (אפוקליפסה עכשיו), כשרוב הכישרון שלו נשרף  בסט של אותו סרט. גיב והבי ג'יז הפכו ממייצרי להיטים למייצרי פאנצ'ים שמסיימים בדיחות, ואפילו אלכסנדר מוקדון, שהמשיך אחרי מצרים לעוד כיבושים מרשימים, מצא לבסוף את מותו ממחלה או הרעלה, כשהאימפריה שלו היתה בשלבי דעיכה, ונפלה בסופו של דבר לידיה של רומא.

לג'יימס לא צפויה סיומת דרמטית או טרגית כמו אלו. כנראה שהוא פשוט ימשיך לשחק כדורסל, אך המגבלות שפעם ייחסו למשחקו, נעלמו כלא היו. הגדולה שלו  כבר ברורה לכל. לברון מצא את הדרך המושלמת לברוח מצילו של ג'ורדן: במקום להתחרות באיש שלא היה אכפת לו כלום מלבד הניצחון, ג'יימס פשוט נרגע והפך להוא עצמו.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#