NBA

מדוע נעלם הלינסניטי?

כיצד אחת התופעות המרעננות בליגה דהתה ונעמלה? התשובה, מסתבר, אצל ג'יימס הארדן

משה טל, סן פרנסיסקו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משה טל, סן פרנסיסקו

אחת השאלות המרתקות ב-NBA העונה היא מה קרה לג'רמי לין מאז מעברו מניו יורק ליוסטון, ומדוע לא עברה איתו גם תופעת הלינסניטי ששיגעה מיליונים באמריקה וברחבי העולם. ג'רמי לין הוא תופעה מרתקת וחריגה בליגה. בשבוע שעבר ראינו אותו באוקלנד, במשחק נגד הגולדן סטייט ווריורס, ואולם אורקל היה מפוצץ, מלא עד אפס מקום, בעיקר בזכות לין. במקרה נערך המשחק בערב ראש השנה הסיני, לא רחוק מפאלו אלטו, עיר נעוריו של לין, שבה מתגוררים הוריו עד היום.

אחרי המשחק נשארו אלפים באולם, חיכו למפגש כאילו אישי-אינטימי עם לין, שישב על כיסא מוגבה על הפארקט, מיקרופון בידו, וסיפר למעריציו הרבים שהוא בכלל לא אוהב את המונח "לינסניטי". "אמרתי לכל החברים שלי, שאם מישהו מהם יקרא לי פעם נוספת בשם עם סיומת כלשהי – מאותו רגע הוא לעולם לא יהיה יותר חבר שלי", סיפר.

מאז עבר ליוסטון, הסיפור של ג'רמי לין מזכיר את סיפור המניה של אפל, שבאחרונה יורדת ומאבדת מערכה בצורה מאוד חריפה. לא שיש לירידה סיבה; הביצועים הפיננסיים של אפל ממשיכים להיות מצוינים והחברה עדיין מרוויחה מיליארדי דולרים בכל רבעון, אבל המשקיעים - שראו את החברה שהמציאה את האייפון והאייפד - מצפים שאפל תמשיך לשנות סדרי עולם. כאשר אין רמז שאפל תמציא שוב מוצר חדש שיטריף את העולם, המניה צונחת, בלי קשר לגרף הרווחים.

לין. לא מצליח לשחזר את התהילה מימיו בניקסצילום: אי–פי

כך גם במקרה ג'רמי לין ולינסניטי. הוא משחק כדורסל ברמה גבוהה, אבל הפרשנים כבר מצפים ממנו ליותר, להרבה יותר, ואם לין לא מצליח להביא את היותר, התקשורת ואולי גם אוהדי הכדורסל מגיבים כלפיו בדיוק כפי שהמשקיעים מגיבים כלפי המניה של אפל.

הסיפור של לין ופריצתו במדי ניו יורק ניקס אל התודעה העולמית, כבר סופר מכל זווית אפשרית, ועכשיו מה שמעסיק את כולם זו השאלה לאן נעלמה תופעת הלינסניטי. כדי להבין איך זה קרה צריך כמובן לשחזר את ההתחלה. הלינסניטי התחיל כאשר כוכב הניקס כרמלו אנתוני ישב פצוע על הספסל והשאיר את הפארקט כזירה בלעדית ללין. הרכז ניצל את ההזדמנות בצורה מושלמת וסיפק כמה תצוגות כדורסל מדהימות, קליעות מרהיבות ואחוזי הצלחה מרשימים.

אנתוני ראה את ההתלהבות מחברו לקבוצה וסביר להניח שאכל את עצמו. מרגע שהבריא, עשה הכל כדי לעצור את סחרור הלינסניטי. הוא לא אהב שכל הקבוצה מחכה אחרי המשחק ללין עד שיסיים את הראיוניות שלו לתקשורת העולמית. אנתוני פשוט רצה להישאר הכוכב הבלעדי של הניקס, כוכב שזקוק לפועלים שחורים ולא צריך לידו כוכבים שנוגסים מתהילתו.

בקיץ בא אנתוני על סיפוקו. מסיבות של תקרת שכר - ואולי גם הודות לכאלו שאיננו מודעים להן - הניקס לא חיזרו בהתלהבות אחרי לין והוא העדיף את הרוקטס. צירופו ליוסטון נועד לשחזר בטקסס את הלינסניטי, מהלך שמשמעותו הרבה כסף, הרבה מאוד צופים, והרבה באזז. הציפייה היתה שג'רמי לין יהפוך את יוסטון למוקד של עניין ויעלו אותה לכותרות.

הסיפור השתבש כאשר במהלך של הרגע האחרון צירפו הרוקטס לשורותיה את ג'יימס הארדן מאוקלהומה סיטי, תמורת חוזה של 80 מיליון דולרים לחמש שנים. הסיפור השתבש עוד יותר מפני שג'יימס הארדן הוא העתק מדויק של כרמלו אנתוני; גם הוא מעדיף סביבו רק פועלים שחורים.

מעקב אחרי הארדן ולין במהלך המשחק חושף בצורה מוחשית שאין ביניהם כימיה – אולי אפילו נכון יותר לומר שזורמת ביניהם חומצה. באוקלנד ראינו שוב ושוב איך הארדן כאילו מתעלם במתכוון מהרכז שלו. הדבר בולט במיוחד כאשר מבחינים איך השחקן המזוקן ממש יוצא מעורו כדי לעזור לטוני דגלאס, המחליף של לין. כאשר דגלאס על הפארקט, לפתע הארדן משתף פעולה, מוסר, משתדל בצורה הפגנתית.

לין עם ג'יימס הארדן. לא רוצה עוד כוכביםצילום: רויטרס
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

לעתים, התמונה מאוד ברורה: ב-10 בדצמבר נגד סן אנטוניו הארדן לא שותף עקב פציעה וג'רמי לין קלע 38 נקודות באחוזים גבוהים מאוד. כאשר הארדן ולין בצוותא על הפארקט, הממוצע של האחרון עומד העונה על 12.6 נקודות למשחק - נתון מצוין, אך עדיין רחוק מביצועיו בתקופת הלינסניטי.

הפרשנים לא מצליחים להבין מדוע השניים לא מסתדרים על המגרש, אבל הסיבה מאוד פשוטה: הארדן פשוט לא מעוניין להתחלק בהצלחה. הארדן הוא סוליסט, אחד שמעדיף לזרוק 13 פעמים גם אם רק שלוש זריקות מוצאות את הטבעת. לין, לעומתו, הוא אולי אחד השחקנים הכי קבוצתיים בליגה, חסר אגו, בלי מניירות של כוכב, שחקן שמשחק למען הצלחת הקבוצה ולא רק למען עצמו.

כאן נכנס לתמונה מאמן הרוקטס קווין מקהייל. הוא מנהל את המשחק כאילו על פי תכנת מחשב. בכל משחק התבנית כמעט קבועה וחוזרת על עצמה: לין פותח בחמישייה, יורד לספסל בדקה השמינית, לא חשוב אם יש לו יד טובה או שזה לא היום שלו. אחר כך הוא חוזר לשמונה הדקות האחרונות של הרבע השני, פותח את המחצית השנייה, יורד לספסל אחרי שש דקות וחוזר ברוב המקרים לשש דקות הסיום. גם במשחק שלין פתח בצורה יוצאת מן הכלל, עם 10 נקודות עד הדקה השמינית, הוא הוחלף, בלי להתחשב בכושרו.

מנגד, הארדן הושאר על המגרש כל הרבע הראשון עם 3 קליעות בלבד מ-14 ניסיונות. באופן שיטתי מקבל הארדן מנוחה לארבע דקות הפתיחה של הרבע השני. למרות שיוסטון רצה באותו פרק זמן ליתרון 2-8, כשהארדן על הספסל, המאמן עצר את המשחק והחזיר את הכוכב שלו לפארקט. ככה זה כאשר למאמן יש שחקן ששווה 80 מיליון דולר, הוא חייב לשמור אותו מרוצה.

השאלה העיקרית נותרת פתוחה: מדוע יוסטון רוקטס קנתה תופעה נדירה כמו ג'רמי לין, ובמקום לנצל את המומנטום ולמקסם את הרווחים ממנו בפרסומות ובמכירת חולצות, היא מקפיאה אותו למצב שבו הסוכן שלו יהיה חייב לחפש לו קבוצה יותר מתאימה לניצול כישוריו בעונה הבאה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ