משחק כמו גדול |

עילוי בגובה 1.35 מטר

בכיתה ה', עם מידת נעליים 35 ובמשקל 32 ק"ג, ג'וליאן ניומן מככב בקבוצת התיכון של בית ספרו ומוכיח שהשמיים הם הגבול, גם אם הם ממש רחוקים

מייק טיירני, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מייק טיירני, ניו יורק טיימס

קבוצת הכדורסל של תיכון דאוני כריסטיאן פורצת מחדר ההלבשה בטור אחיד, אותו מוביל ילד שנמוך ב-36 סנטימטרים מהשחקן הבא בעקומת הגובה וצעיר בארבע שנים מהשחקן הצעיר ביותר אחריו.

רצועות הגופייה שלו מלופפות על ידי פלסטיק, כדי למנוע מהבגד להחליק על גוף דקיק שגובהו 1.35 מטר ומשקלו 32 ק"ג. לרגליו גרביים בשלושה צבעי פסטל, שרומזים על חוש אופנה מפותח, ונעליים במידה 35.5. במשחקי חוץ, הילד – ג'וליאן ניומן, שמשחק בעמדת הרכז – נשאל "אתה חלק מהקבוצה?". כאן, באולם הביתי של קבוצתו, כלל אין ספק.

בתור הגנרל של תהלוכת השחקנים, ג'וליאן בן ה-11 – תלמיד כיתה ה' – ג'וליאן מוביל את קבוצתו לחימום, תוך שהוא מכדרר שני כדורים בו זמנית. הוא מתחיל את ההכנה השגרתית שלו למשחקים, שכוללת צעדי רדיפה, הטעיות וכדרורים שנראים כמעט חסרי מאמץ – בין רגליו, מאחורי גבו, קרוס-אוברים. הסצנה הזויה מספיק כדי להיראות כמו אנימציה ממוחשבת.

עד לא מזמן, נחשב ניומן לסוד זעיר ושמור במעגלים הפנימיים של בתי ספר נוצריים במרכז פלורידה. אבל גילו, גודלו והניגוד המטורף בין קומתו לענקים היחסיים שאיתו על המגרש הולידו התעניינות גלובאלית ויראלית. הקליפ הנצפה ביותר של ג'וליאן צבר למעלה מ-1.27 מיליון צפיות ביו-טיוב. הוא עודד ביקורים מצוותי תוכנית תעודה, הופעה בתוכנית של סטיב הארווי, ציוצים בטוויטר מצד שחקני הבולטימור רייבנס, סיקור על ידי סוכנויות ידיעות מסין והופעה במשחק של אורלנדו מג'יק. חברת Scoutsfocus מגרינוויל, צפון קרולינה, המעריכה ומדרגת שחקני תיכונים, עזרה לייצר את הווידאו שצולם על ידי עוזר מאמן של הפטריוטס. "הוא ילד מאוד מוכשר שמגיע ממשפחה נהדרת", אומר מתאם גיוס הכישרונות הארצי של Scoutsfocus, ג'ו דיוויס, על ג'וליאן. "הוא קטן יותר, כך שזה יהיה המכשול הגדול ביותר איתו ייאלץ להתמודד, אך יש לו עתיד גדול ברגע שיזנק בגובהו".

שני לילות לפני הופעת המחצית שלו במשחק NBA, אומר ג'וליאן - בזמן שהוא נוגס במנת עוף שהזמין מתפריט הילדים - שהוא התחיל לעבוד על תרגיל הכולל שימוש בשלושה כדורים. על אף התהילה שלו, שמר על אותה מידה של אובססיביות. אין לו הרבה, אם בכלל, לאן לגדול בנושא הזה.

ג'וליאן ניומן לצד חבריו לקבוצה. נמוך ב-32 סנטימטרים מהבא אחריוצילום: ניו יורק טיימס

ג'וליאן ממלא את יומו בהעברת זמן במכון הכושר, או בסמוך לחישוק שבחצר, שם אביו, ג'יימי, מאמנה של דאווני כריסטיאן, צבע קווים בצורה שמדמה מגרש קולג'ים. ג'וליאן קובר מאה שריקות עונשין, מאתיים זריקות תוך כדי תנועה ו-200 ג'אמפ-שוטים מדי יום. בכל הקשור לזריקות מטווח השלוש, הוא רוכן מעט בכיוון הזריקה, כמו להדריך אותן לטבעת בדרך טלפתית. התהליך, ביום טוב, מצריך שלוש שעות, לא שהוא ממהר. השכנים התלוננו, אומר ג'יימי, על כך שקפיצות כדור העירו אותם גם בשעה 1:00 לפנות בוקר.

גם כאשר הוא שוכב במיטה, מוקף ב-13 גופיות NBA התלויות על קירות החדר בצוותא עם פוסטרים של מג'יק ג'ונסון ולברון ג'יימס, לצד כדורים שחוקים מיתר שימוש בתוך מספר שבועות בלבד, ג'וליאן זורק ברכות כדור לעבר התקרה, משפר תמיד את כישוריו, עד שהוא נרדם.

על פי עדותו של ג'וליאן, הוא מעולם לא לקח הפסקה ארוכה יותר מיומיים, וגם אז רק כדי לאושש את הקרסול ממתיחה. לפני שהניומנים יוצאים לחופשה, הוא מתעקש על קירבה לפארק או מרכז עם סל. אמו, וויויאן, כמעט ונתבקשה לעזוב כל-בו בו שהתה, לאחר שג'וליאן לא יכול היה לעמוד בפיתוי לקחת כדור מאזור הספורט ולכדרר לאורך המעבר. רשימות המתנות שהוא חולם לקבל נעות סביב המשחק.

הזמן היקר שהוא מעביר מול המחשב מנוצל בדרך כלל לצפייה בערוץ Superhandles ביו-טיוב. הערוץ מנוהל על ידי שחקן קולג' לשעבר, שנחשף על ידי אביו בגיל צעיר לקטעי ארכיון של פיט מארוויץ'. ג'וליאן מצלם אותם במוחו, ואז ניגש למגרש הקרוב ביותר ומחקה אותם.

הניומנים מציירים אותו כילד נחוש ועילוי הנחוש לעמוד בדרישות הבסיסיות שלהם במטרה שיוכל להתרכז בעיסוקיו. הוא משיג ציונים טובים מאוד, הם אומרים, בשל המוטיבציה שמסבה לו מדיניות אפקטיבית מספיק כדי להפוך לחלומם של כל זוג הורים: שיעורי בית לפני זריקות לסל.

הוריו מסרבים להטיל עליו מגבלות זמן בכל הקשור לכדורסל במהלך סופי השבוע, החגים ובקיץ. "אנשים אומרים שלא כדאי לשים את כל הביצים בסל אחד", אומר ג'יימי, "אבל זה עוזר לך". מיד לאחר שג'וליאן החל להראות את הנטייה שלו לכדורסל בגיל 3, אביו הציב אותו על מסלול מואץ. הוא סיפק לו כדורים בגודל תקני, לא אלו המותאמים לגיל הרך. ג'וליאן תמיד שיחק נגד ילדים גדולים יותר.

הגנים הביאו לג'וליאן ברכה חלקית בלבד. הן ג'יימי והן וויויאן היו רכזים בבתי ספר תיכון יריבים באורלנדו, ובמסגרת זו גם נפגשו לראשונה. אך גובהו של ג'יימי הוא 1.68 בלבד ושל וויויאן 1.50, מה שמעלה את האפשרות שג'וליאן, שנמוך בכחמישה סנטימטרים מהגובה הממוצע לבני 11, עלול להסתכל מלמטה על יריבים חברים לקבוצה. עץ המשפחה שלו – עם שורשים שחורים, היספניים ויהודיים – מכיל קרוב משפחה אחד שעבר במקצת את רך 1.80 המטרים. ג'יימי מקווה שג'וליאן ייעצר בסופו של דבר על 1.77 מטר.

לעת עתה, הוא מנצל את קרבתו לאדמה. בידיו של ג'וליאן, הכדור, בדומה ליו-יו, הופך כמעט בלתי ניתן לחטיפה. הקרוס-אוברים שלו נוגדים את גילו, אם לא את ההיגיון. "תראה אותו מכדרר את הכדור יותר ממה שנהוג אפילו ב-NBA", אומר ג'יימי, מאפשר לגאוות ההורה שבו להוציא ממנו את המיטב. "מסוגל לעשות דברים שכריס פול ודריק רוז לא יכולים", הוא מוסיף.

ג'יימי, שמדריך גם במחנות וקורסים של כדורסל, שלח את ג'וליאן ואת אחותו בת השמונה, ג'יידן, ל"דאוני כריסטיאן" לאחר שנשכר כדי לאמן וללמד היסטוריה. מספר התלמידים כה קטן – 340 מגני החובה ועד לכיתה י"ב – שהפטריוטס חברים בליגה לקבוצות פוטבול עם שישה שחקנים בלבד. ג'וליאן וג'יידן החלו את העונה בקבוצות כיתות הביניים. לאחר שמאס לשמוע עלבונות ידידותיים מאחותו, שקלעה 63 נקודות במשחק, קלע בעצמו 69 ולאחר מכן 91, וזכה בקידום לקבוצה הבכירה. תגובתה של ויויאן לקידום? "בהתחלה לא תמכתי ברעיון. כאמא, פחדתי שהוא יימחץ". ג'וליאן עלה מהספסל, אך לא לזמן רב. "אם רצינו לנצח משחקים, היה עלינו לשלב אותו כבר מהתחלה". חבריו לקבוצה מהכיתות הגבוהות היו סקפטיים בתחילה, "אך הוא ללא ספק העמיד אותנו על טעותנו", אומר תלמיד כיתה י"א, ג'ונתן פארל. "אני תולה בו כעת תקוות גדולות משום שהוא טוב ממני בהרבה".

דאוני שולטת כעת בליגה עם מאזן של 5-18. השינוי במעמדם, מקבוצה חלשה למאיימת, לא התקבל יפה בקרב מספר בתי ספר, אומר ג'יימי. חמש לא הופיעו למשחקים. עבור חלק, הוא אומר, "הסיבה האמיתית היא שהם לא רוצים להפסיד". דפוס אי ההופעה למשחקים חיזק את ההחלטה של ג'יימי לעבור בעונה הבאה - השנייה מבין שמונה שעוד נכונו לג'וליאן בקבוצה הבכירה של בית הספר - לאיגוד האתלטיקה הראשי של פלורידה לתיכונים.

כל התנגדות לג'וליאן נותרה חבויה. יריבים נמנעו מלשלוח לו מרפק או לדחוף אותו לכיוון הקיר הסמוך כשהוא רץ לעבר הסל. "מדהים בעיניי שהוא לא נפגע בצורה קשה יותר", אומר ג'יימי, רומז בכך לאסטרטגיה שהיה מוביל בעצמו נגד בנו. אם המשחק יהפוך לפיסי מדי עבור ג'וליאן, אומר פארל, "נשמור על הגב שלו".

מרחק ושנים רבות מפרידים בין ג'וליאן ומכון הכושר דמוי האסם של דאוני – על רצפתו השחוקה, שבע שורות המתכת החשופות שביציעיו וארון קיטלוג המסמכים שבפינתו – מהמתקניםהמרווחים של קבוצות המכללות או מתחמי המקצוענים. עבור מומחה גיוס הכישרונות המנוסה דייב טלפ, כעת חבר ESPN, יהיה חסר טעם לנסות ולחזות התקדמות של תלמיד בכיתה ה'. "הילד הטוב ביותר בקבוצת הבייסבול בה אני שיחקתי לא הגיע לליגה של הגדולים", הוא אומר.

ג'יימי לא מתכוון לעזוב את "דאוני כריסטיאן", אלא מתעתד לשדרג את התוכנית כשג'וליאן במרכזה. הוא טוען כי קיבל פניות מצעירים ממקומות אחרים המעוניינים לעבור ולשחק בקבוצתו. "מנקודת המבט של הכדורסל, זו אולי אל הסיטואציה הטובה ביותר, אבל זה בסדר", אומר טלפ על התקדמותו של ג'וליאן, "אם אתה יכול לשחק – אתה יכול לשחק. אם זה נכון עבורו מבחינה אקדמאית וחברתית, אז שישאר שם. איפשהו בעתיד, תהיה חייב לצאת מהבועה המגוננת הזאת ולהוכיח שאתה יכול לשחק".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ