ג'רי באס, האיש ששם את השואו ב"שואו־טיים"

היו שטענו כי סלל את דרכו להצלחות באמצעות פזרנות, אבל המורשת האמיתית של בעלי הלייקרס גדולה בהרבה ממספר האליפויות שהשיג

הווארד בק, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
הווארד בק, ניו יורק טיימס

לפי המיתוס הקלישאתי על הלוס אנג'לס לייקרס - שהונצח על ידי אוהדים קנאים מערים אחרות - המועדון חב את הילתו לסביבתו. הוליווד הפכה את הלייקרס לאופנתיים, והשמש החמימה גרמה להם להיות נחשקים. במלים אחרות, העיר היא זו שעשתה מהקבוצה שושלת. קשה להימנע מההנחות הללו; מעט מאוד מקומות משתווים לכוח המשיכה של לוס אנגל'ס, שמהווה מגנט לכישרונות גדולים, רודפי תהילה מכל הסוגים וחובבי עצי דקל. היא נוטפת ראוותנות וזוהר. כוכבים מגיעים אליה, והאליפויות בעקבותיהם.

אלא שההנחות שגויות. זו לא לוס אנג'לס שהפכה את הלייקרס לנהדרים - ג'רי באס עשה זאת. באס, הבעלים האגדי של המועדון שמת שלשום בגיל 80, היה מהראשונים לזהות שכדורסל זו הפקה, שספורט יכול להיות נוצץ וששום דבר לא מוכר יותר מכוכבים. באס יצר "שואו־טיים", סלוגן שהפך שם נרדף לסגנון המשחק המהיר של הלייקרס בשנות ה־80. הוא שכר להקה שניגנה באולם ויצר את "נערות הלייקרס", על מנת להפוך את החוויה לקצת יותר מופלאה ולבדר את האוהדים גם בהפסקות במהלך המשחק.

כעת לכל קבוצה יש רקדניות ובכל פסק זמן במשחק NBA ניתן לראות תחרויות קליעה מהחצי ותותחים שיורים חולצות לקהל. השילוב בין ספורט לבידור הוא חלק מהמורשת הפנטסטית של באס, יחד עם עשרה דגלי אליפות - יותר מכל בעלים יחיד בליגה מקצוענית. כמו הקומישינר דייויד סטרן, שפורש בעוד שנה, באס היה איש של חזון בנוגע לאמנות שיווק המשחק.

באס והמותג אותו טיפח. כיום לכל קבוצה יש רקדניותצילום: רויטרס

כמובן שבסופו של דבר הדגלים הם אלו שמפרידים אותו מהשאר, שהופכים אותו אולי לבעלים הגדול בהיסטוריה של הספורט הצפון־אמריקאי. בניגוד למיתוס, הם לא תלו את עצמם על תקרת האולם. הלייקרס נהנים משוק גדול ואקלים נוח, אבל כך גם הקליפרס, ששוהים בלוס אנג'לס כבר 29 שנים ולא נהנו מהיתרונות כביכול. אף שחקן מעולם לא דרש שיעבירו אותו בטרייד לקליפרס. למעשה, רבים התחננו להישלח למקום אחר.

באס היה זה שהפך את הלייקרס לנהדרים. במובנים רבים הוא היה בעלים לדוגמה, מהסוג שכל אוהד רוצה: נדיב במשכורות, שיטתי בהחלטותיו, תחרותי ומעורב אך אינו מתערב. באס שילם מכיסו כדי להביא את השחקנים הטובים ביותר, ולעתים נדירות חשב על רווחיו. הוא שכר את מוחות הכדורסל הגדולים ביותר - ג'רי ווסט, פט ריילי, פיל ג'קסון - וסר מדרכם, לאחר שהבין כי עושרו אינו מקנה לו מומחיות בכדורסל. "חזונו היה מיוחד", ספד לו ווסט, "הוא רצה מותג NBA שמייצג את הטוב ביותר, ולא חסך מאום על מנת לעמוד במטרה".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

באס העמיד לרשות ווסט את האוטונומיה והמשאבים להם נזקק כדי ליצור שושלת בלייקרס, ממג'יק ג’ונסון וקארים עבדול־ג’באר ועד קובי בראיינט ושאקיל אוניל. כעת כבר לא זוכרים זאת, אבל הלייקרס לקחו הימור ענק ב־1996, כשקרעו לגזרים את הסגל על מנת להנחית את שאקיל תמורת 120 מיליון דולר, סכום חסר תקדים באותם ימים. הם ויתרו על הסנטר שלהם, ולאדה דיוואץ, ורכשו את זכויות הדראפט על בראיינט, שחקן תיכונים בלתי מוכח. היה זה ווסט שיזם את המהלכים שיצרו את אחד הצמדים הגדולים אי פעם, אבל היה זה באס - שחקן פוקר מוכשר - שהעניק לווסט את המנדט לבצע הימור מחושב.

באס חוגג אליפות בשנות ה־80. "רצה מותג שמייצג את הטוב ביותר" צילום: אי–פי

"הוא היה כה משמעותי עבורי", אמר בראיינט, "הוא לקח הימור על ילד בן 17 מפילדלפיה כשאף אחד לא ממש ראה את הפוטנציאל. הוא המשיך להאמין בי לאורך כל הדרך". כשהגיעה העת להפריד בין שאקיל לבראיינט, באס הימר בחוכמה על האחרון, שהוביל את הלייקרס לשתי אליפויות נוספות.

בקיץ שעבר הלייקרס שוב הדהימו עם צירופם של דווייט הווארד וסטיב נאש, מהלכים שהדגימו שוב את המחויבות של באס לניצחון בכל מחיר. מס המותרות שמשלם המועדון העונה עומד על 30 מיליון דולר, סכום שעלול לקפוץ ל־78 מיליון אם הסגל יישאר כפי שהוא בעונה הבאה. הסכומים הללו הציתו מיתוס נוסף על הלייקרס - הם סוללים את דרכם להצלחה באמצעות בזבוזים. יש כאן אמת מסוימת, שהרי אין קבוצה שיכולה לקבץ את הכישרונות הגדולים מבלי לשלם בנדיבות, אבל הלייקרס לא היו הבזבזנים הגדולים ביותר בליגה בעשור האחרון. גם לא באס, מיליונר בליגה של מיליארדרים ותאגידים.

באס התחרותי תמיד העדיף כישרון על פני כוח קנייה. כשהוצגה תקרת השכר, הוא נשבע לא לעבור אותה. לא בגלל שרצה לחסוך, אלא כי רצה לנצח את השאר בשדה משחק שווה כוחות. "מה שהם מנסים לומר זה 'בואו נחלק באופן שווה את האסימונים ונראה מי יוכל לבנות קבוצה טובה יותר'", אמר בשנת 2000.

בסופו של דבר חצו קבוצות אחרות את הרף ואילצו את באס ללכת בעקבותיהן, אך הוא נותר שחקן פוקר בלבו, שמנסה לנצח בעזרת אינטליגנציה ויכולת לחשוב צעד אחד קדימה. "אני אוהב את הרעיון לפיו לכולם יש אותם כלים ופשוט מנסים לנווט טוב יותר את הספינה", אמר, "זו תחרות אמיתית". ב־34 השנים האחרונות, באס הצטיין בה יותר מכולם.

צפו בדרך המשותפת של באס והלייקרס:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ