בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"החבר'ה חשבו שיש לי כושר ניהול, אז הביאו אותי"

קרוב ל-30 שנה כמנהל הגליל, ולעמית גל עדיין יש חלומות. ביום הולדתו ה-60 הוא סוקר קריירה שהציבה אותו בכל צומת מרכזי בכדורסל הישראלי

2תגובות

הפועל ת"א רצתה מאוד לנצח ביום שני ולברוח מהתחתית, אבל דרגת הנחישות של גלבוע/גליל היתה גבוהה יותר, כנראה גם בזכות יום ההולדת 60 של המנהל הותיק, עמית גל. "השחקנים יודעים מי אני, את כולם אני הבאתי. דיברו לפני המשחק בקבוצה על נשמה, לא על עמית גל, אבל יום ההולדת של עמית גל היה חלק מזה. הם באו נחושים גם בשבילי, כי גם בתקופות קשות, אני שומר על חברות ולויאליות שלא רגילים להם בספורט", הוא מצטנע.

את דרכו בעולם ספורט החל גל, תושב קיבוץ עמיר, בכלל בכדורגל, בהפועל קרית שמונה, שם שיחק עד גיל 30 בקבוצה שהגיעה בשיאה עד לליגה השלישית. במקביל, הפועל גליל עליון הפכה להיות קבוצה בכירה בליגה הלאומית בכדורסל, ואליה הגיע גל תחילה ככתב שסיקר אותה עבור העיתון "חדשות הספורט". בעונת 1985/6 הפך למנהל הקבוצה. "החבר'ה באיזור חשבו שיש לי כושר ניהול, אז הביאו אותי. בשנתיים הראשונות אריה מליניאק אימן את הקבוצה והבאנו את נדב הנפלד".

עם גל כמנהל צבעוני אבל אחראי הפכה גליל עליון לקבוצה גדולה, זכתה בשני גביעים עם מולי קצורין ובאליפות עם פיני גרשון. ב-2001 אולץ על ידי המועצה האיזורית לעזוב את תפקידו. "היה דו"ח לא כל כך אמין שמאוד פגע בי ואז התפטרתי, יותר נכון אולצתי להתפטר". גל חזר לאהבתו הראשונה, הכדורגל. "הייתי שנתיים עם איזי שרצקי ובני טבק בקרית שמונה", הוא משחזר. ואז חזר לכדורסל, הפעם לרמת השרון. "מיקי (ברקוביץ'; א.ל) הזמין אותי". ב-2004 חזר לקבוצת הבית, גליל עליון. "העסק לא עבד, לא יודע אם בגלל שלא הייתי יותר מזמן, והקבוצה נכנסה לפירוק. חיים (אוחיון; א.ל) קנה אותה ומינה את ידין ליו"ר. ידין הביא אותי ומאז אני בעסק".

ניר קידר

העסק קצת השתנה מאז. בקיץ 2008 עזבה הקבוצה את הגליל העליון ועברה לגלבוע. גל לא עצוב. "טוב לי בגלבוע, אני נהנה פה מאוד. אם בגליל יהיה משהו רציני מצד המועצה, נתקדם. בינתיים נעים לי ואני שמח בחלקי. הבן שלי, רז, מנהל את גליל עליון ואני בגלבוע, זה מחולק יפה".

גל הוא המנהל השני הכי ותיק בכדורסל אחרי שמעון מזרחי. "אני אחד ששורד, כמו חתול - תמיד נופל על הרגליים. הכדורסל בשבילי זה דרך חיים ואני חושב שהעבודה שאני עושה היא בסדר. אני כל הזמן נהנה, שומר על ראש צעיר, צוחק עם השחקנים ומנהל איתם יחסי חברות, אני אוהב מגע עם אנשים".

עם איזה מאמן הכי נהנית לעבוד?

"זה לא פייר כי נהנתי עם כל כך הרבה. חמש השנים עם מוליהיו נהדרות, מולי היה מורה דרך, למדתי הכל ממנו. נהנתי לעבוד עם פיני ודייויד. לפיני היה ניהול משחק מדהים והומור עצמי. ממנו למדתי שכדורסל זה לא חיים ומוות. כלומר זה חיים, אבל לא מוות. אני מחובר לכל המאמנים - אריק שיבק, עודד קטש, ליאור ליובין, כמובן. אני ביחסים מצויינים עם ארז אדלשטיין למרות מה שהיה. עם רובם אני שומר על קשרים הדוקים, עם פיני קצת פחות. אולי הוא חוזר בתשובה וקשה להגיע אליו, אבל אני אוהב אותו".

ועם מי מהשחקנים יש לך את הזכרונות הכי טובים?

"גם פה הרשימה בלתי נגמרת, כל השחקנים הכי גדולים עברו אצלנו; נדב הנפלד, דורון שפר, עודד קטש, אמיר מוכתרי, גור שלף, ליאור אליהו, עמרי כספי, עידו קוז'יקרו ויוגב אוחיון שגם גדלו בגליל, אבי מזרחי, ארז חזן, משה מזרחי, אלישי כדיר, גל מקל. אני חולה על מורן רוט למרות שהוא חושב שלא רציתי אותו. אני בקשר גם עם יואב ספר".

ספי מגריזו

מישהו מהקבוצה הנוכחית יוכל להיכנס לפנתיאון שהזכרת?

"דגן יבזורי כבר בנבחרת, אולי גם נמרוד טישמן יתקדם".

לא הזכרת אף שחקן זר. כיום שהליגה מלאה בזרים זה אומר שאתה נהנה פחות?

"אני נהנה באותה מידה, גם אז היו הרבה מתאזרחים. אני חושב ששילוב של ארבעה זרים ושמונה ישראלים בקבוצה זה הכי טוב".

מה קרה לקבוצה העונה?

"ב-30 השנים שאני בכדורסל לא היינו בתחתית, מאבקי הישרדות זה חדש לי. קרו העונה דברים מיוחדים, אבל הכח שלנו זה באחדות. אני חושב שהניצחון במלחה ב-15 הפרש מול הקהל של הפועל וריאן רנדל מבשר את בוא האביב. ליאור התחיל להבין בתקופה האחרונה איפה הוא נמצא, האימונים יותר קשוחים והוא עושה התאמות יותר טובות במהלך המשחק. אני גדלתי על טרומפלדור שאמר 'טוב למות בעד ארצנו', ואני כראש המחנה מתכוון להשאיר את הקבוצה בליגה, וכל האמצעים כשרים. אחרי הניצחון הגדול נוריד את השחקנים לקרקע ובשבוע הבא מול נתניה ניתן שוב את כל הלב והנשמה".

עד מתי תמשיך?

"כל עוד אהנה ממה שאני עושה, וכרגע אני נהנה. אני מרגיש רעב להמשיך ולהצליח".

אתה שואף לזכות בעוד תארים?

"אני רוצה להנות ממה שאני עושה. אם יבוא איזה תואר בדרך זה טוב, אבל לא צריך להשתולל, וזו לא השאיפה. המטרה היא להנות ולשמוח. אם יש משהו שחסר לי זה נבחרת ישראל. שלושת רבעי נבחרת ישראל עברה אצלי. מומו לוצקי הרי צריך לפרוש מתישהו, אז אולי בעוד 20 שנה אני אחליף אותו".

מה תאחל לעצמך ביום הולדתך ה-60?

"הרבה בריאות כי אני די היפוכנדר. נסתפק בזה שלא יהיה יותר גרוע".
 

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#