NBA

עוזר מאמן מינסוטה ומאבקו בטיפה המרה

ערב ממוצע של ביל ביינו כלל 30-20 משקאות. אחרי שהחרדות ונדודי השינה לא עזבו אותו, החליט להניח את הכוס - ושינה את חייו

לוגו אי-פי
אי-פי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לוגו אי-פי
אי-פי

השנה היתה 1984, לילה לפני משחקו החשוב ביותר במכללות. ביל ביינו, פורוורד בשנתו השנייה ב"סייקרד הארט", ישב בדממה בבר המלון. משקה נשלח לכיוונו. ומשקה נוסף. ומשקה נוסף.

עוזר המאמן ומספר אוהדים של "המכללה האמריקאית הבינלאומית" – יריבת סייקרד הארט בחצי גמר טורניר ה-NCAA בדיווז'ן 2 – היו גם הם בבר וזיהו את ביינו. חיוך נסוך על פניו של האול-אמריקן העתידי, "הם חשבו 'בואו נגרום לביינו להשתכר'", אמר לעצמו כשהמשקאות המשיכו להגיע.

כולם ידעו שביינו יודע לשחק. מאז שהגיע ממסצ'וסטס עלה בקביעות בחמישייה, הפגין ביטחון ומשחק רב-גוני והיווה את אחד המפתחות בעצירת כוכב היריבה מריו אלי, לימים שחקן NBA. מה שהאוהדים בקצה השני של הבר לא ידעו, זה שביינו גם יודע לשתות.

ביינו. "הכרתי הרבה אנשים, אך גם בניתי לעצמי מוניטין שהרתיע אותם להעסיק אותי"צילום: אי–פי

"ככל הנראה שתיתי שבע או שמונה כוסות ולמחרת ניצחנו את המשחק. שיחקתי היטב, הייתי רגיל לכך", סיפר ביינו, שקלע 13 נקודות, קלט שמונה כדורים חוזרים וחטף פעמיים בניצחון קבוצתו 69-72 אחרי שתי הארכות. "לא הגזמתי. בערב רגיל שתיתי בין 20 ל-30 כוסות".

ביינו חווה ערב רגילים שכאלה לאורך כל הקריירה שלו, כשחקן וכמאמן. איכשהו הוא הצליח לתמרן בין האלכוהול לכדורסל. הוא עבד תחת פי. ג'יי. קרליסימו בסיטון הול ועם לארי בראון בקנזס, אך את קפיצת המדרגה ביצע בגיל 32, עת התמנה למאמנה הראשי של נאוודה-לאס וגאס (UNLV) במטרה להשיבה לצמרת ליגת המכללות.

היום, כשהוא בן חמישים ומשמש כעוזר מאמן במינסוטה טימברוולבס, ביינו פיכח כבר 11 שנים. בדרך לשיקום הוא עבר בשתי ליגות חצי מקצועניות ובפיליפינים, מחפש אחר האיזון בחייו. "החוויות הללו סייעו לי להתפתח כאדם ולמצוא את השקט הפנימי שלי", הוא מספר, "בעצם, זה מה שכולנו מחפשים: שלווה נפשית, הנאה ממשלוח ידנו והאושר בלהיות עצמנו".

ניצחונות מעולם לא היוו בעיה לביינו, על הפארקט או על הקווים. עמו, העפילה סייקרד הארט פעמיים ל-NCAA, וכשאימן את UNLV השיג מאזן של 94 ניצחונות לעומת 64 הפסדים בחמש עונות ושתי אליפויות מקומיות. התמודדות עם הלחץ המגיע עם האחריות היה דבר אחר לגמרי.

כשהחל בקריירת האימון שלו, האלכוהול עזר לו להרגיע את החרדות והקל על נדודי השינה שלו, שהטרידו אותו לאחר כל משחק, אימון או תרגיל. ההפסדים כרסמו בו ואימון גרוע גרם לו להישאר בביתו ימים ארוכים. הטיפה המרה שחררה מעט מהמועקה.

התפנית החלה ב-1999, שנתו האחרונה בלאס וגאס. ביינו הבטיח לעצמו שיחדל לשתות, אולם קבוצתו עברה עונה לא פשוטה ולאחר הפסד לאוקלהומה סטייט ב-18 בדצמבר, הצטרף למסע קניות לחג המולד עם כמה חברים. "בום, היינו בארוחת צהריים, שתי כוסות בירה, שתי כוסות יין – ולפתע זה היה ארבע לפנות בוקר", נזכר המאמן.

הוא פוטר בעונה שלאחר מכן. ביינו פנה לטיפול, אך לדבריו לא חדל לשתות עד 25 במאי 2002. הוא העביר שלוש שנים נדודים, עד שזכה להזדמנות שנייה ומונה לעוזרו של קווין פריטצ'רד - אותו הדריך בקנזס - בפורטלנד טרייל-בלייזרס. "הכרתי הרבה אנשים, אך גם בניתי לעצמי מוניטין שהרתיע אותם להעסיק אותי", אמר.

התפקיד ב-NBA סלל עבורו את הדרך למכללת לויולה ב-2008, אך האחריות הכבדה חזרה ועמה החרדות, וביינו עזב לאחר שלושה משחקים. "כולם חשבו ששבתי לשתות, אך לא כך היה הדבר. למען האמת, עזבתי את ליולה כיוון שלא שתיתי. ללא האלכוהול, נדודי השינה היו חריפים פי 10".

הוא חזר לפורטלנד במהרה, ונותר שם עד שקיבל ב-2011 הצעה להצטרף לריק אדלמן במינסוטה. הוא היווה פנים רעננות לצוות שעבד יחד שנים ארוכות וסבל שחיקה מתמשכת. "הוא בורך בלהט ובהרבה מאוד אידאלים", אומר נשיא הטימברוולבס, דייויד קהאן. "לעתים, הלהט הזה יכול להוביל למתח. ביינו תמיד רוצה שהדברים יהיו מושלמים, הוא מצא את דרכו כמאמן והוא הביא עמו לקבוצה קריירה פורייה והישגית".

חמש שנים לאחר ההרפתקה בלויולה שבעקבותיה בישר לחבריו שלא ישוב עוד למשרת המאמן הראשי, קיבלו חייו של ביינו איזון מחודש. הוא מתחיל כל יום בתרגול מדיטציה והוא גם עוסק בפעילות צדקה ובדאגה לשני ילדיו, אותם אימץ כשגר בלאס וגאס.

"הוא מכיר את המשחק ושופע מרעיונות נהדרים", אומר עליו אדלמן, שבטוח שביינו בשל לאמן על הבמה המרכזית. מצדו, ביינו טוען שהוא פתוח לרעיון, אך לא מעבר לכך. "אם יש לנו אימון חלש, זה מלווה אותי גם כשאני חוזר הביתה. אני לוקח את האשמה על עצמי", הוא מסכם. "הידיעה שאני מסוכל לאמן והעובדה שאני מתמודד עמה מספיקה לי. הייתי טוב כמאמן ראשי ולו הייתי שב לעמדה הזו - אהיה אפילו טוב יותר".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ