אריה ליבנת
אריה ליבנת
אריה ליבנת
אריה ליבנת

שתי צעירות בלטו מעל כולן בטורניר הבינוני של נבחרת הנשים במוקדמות אליפות אירופה ב-2005 - לירון כהן (15.4 נקודות) ומיכל אפשטיין (14.7). כהן ממשיכה עד היום לככב בנבחרת והגיעה איתה לשלוש אליפויות אירופה; אפשטיין נכללה לסירוגין בסגל וניפקה תפוקה דלה. רק הקיץ, כשהיא בת 32, היא חוזרת לעצמה עם ממוצעים של 10.8 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו-6 עבירות שהיא סוחטת, לצד הגנה טובה. "אני מרגישה טוב. גם פיסית, גם מקצועית, גם מנטלית. מרגישה שהגעתי לנבחרת השנה ממקום אחר", היא מספרת לקראת המשחק הערב נגד יוון (20:00, רמלה. כניסה חופשית).

גם בקיץ הנוכחי אפשטיין לא היתה בתכניות, והמאמן אלי רבי זימן אותה ימים ספורים בלבד לפני תחילת האימונים. "היתה לי שיחה ארוכה עם אלי, תיאמנו ציפיות. גם בקיץ הקודם הוא רצה אותי, אבל החלטתי לא להגיע", היא נזכרת, "אני תמיד רוצה להיות בנבחרת ולתרום לה, אך עלי להרגיש שהמאמן רוצה אותי ונותן לי ביטחון שאבוא לידי ביטוי. עכשיו אני מרגישה את זה ומחזירה בהתאם. לא הפתעתי את עצמי, אני לא עושה משהו שלא חשבתי שאני לא יכולה. פשוט בשנים קודמות העדיפו משהו אחר".

למה בקיץ הקודם לא רצית להגיע?
"בקיץ שעבר נסעתי לחו"ל לחוויה של שלושה חודשים, בהם לא שיחקתי כדורסל. החלטתי לוותר על הנבחרת כי חשבתי שדברים לא ישתנו. אלי זימן אותי שבועיים לפני אליפות אירופה, אבל אמרתי לו שרק לא יהיה מצב ששנינו נצא קרחים ממנו. הוא אמר ש'יהיה בסדר' - ולא היה בסדר. זה לא התנהל כמו שצריך. הבנתי שככה מתנהלים דברים ולא צריך בכוח. הקיץ זה היה שונה, הטורניר נערך מיד אחרי סוף העונה ואחרי היכולת שהצגתי עם אליצור רמלה בסדרת גמר היה קשה להתעלם ממני. הרגשתי שאם אלי ייתן לי לשחק, אחזיר לו על המגרש".

מיכל אפשטיין. היא דווקא הוכיחה את עצמהצילום: שרון בוקוב

כפי שציינה, את הקפיצה שלה עשתה אפשטיין בפלייאוף. בשמונה משחקים רצופים היא השיגה מאזן נקודות דו סיפרתי ועזרה לרמלה לנצח יריבות עדיפות על הנייר בדרך לאליפות מפתיעה. "אני מאושרת מהיציבות שלי בפלייאוף. זו הרמה שלי, ככה אני צריכה לשחק כל הזמן. עדן ענבר נתן לי את החופש, אני מרגישה ממנו את הכבוד וההערכה, הוא סומך עלי. לא עבדתי בצורה שונה, לא התאמנתי יותר ולא עשיתי שום דבר אחר, פשוט הכל התחבר בדיוק בזמן".

השינוי הגדול אצל אפשטיין בא לידי ביטוי ברמת קבלת ההחלטות. אם בצעירותה שיחקה בהתלהבות, לא תמיד באחריות ולפעמים כאילו בשביל עצמה, בפלייאוף עם רמלה ובקיץ עם הנבחרת, היא משחקת נכון, חכם והכי חשוב - עבור הקבוצה שלה. "כל שחקן עובר תהליך על התבגרות, זה משהו מנטלי שמגיע עם הניסיון. יש לי עדיין את הרצון בכל משחק להיות הכי טובה, כי מאוד קשה לי כשאני לא טובה. יש שחקניות צעירות ממני עם זיכרון קצר, שאחרי משחק לא טוב הן מתקדמות הלאה. אני ביקורתית כלפי עצמי, אבל כיום אני הרבה יותר רגועה, יותר יציבה.

"לפני שמונה שנים כשחזרתי מהקולג' היה לי חשוב להוכיח. בעבר היה לי אולי יותר חשוב לקלוע, אבל בפלייאוף עם רמלה יכולתי לקחת הרבה יותר עצמי ולא הרגשתי שרק אני צריכה לעשות את זה. העסיק אותי אך ורק הניצחון. פעם, אם לא הייתי עולה בחמישייה, זה היה נראה לי מוזר - זה לא נבע ממקום רע, אלא נובע מחוסר הבנה. רוב השחקנים מתעסקים בטפל וחבל שכך, כי מי שמתרכז בעיקר, משחק טוב".

בניגוד לנבחרת, בה נעלמה, אפשטיין היא אחת הישראליות המובילות בליגה בשנות האלפיים, אבל רק לאחרונה לקחה חלק משמעותי בזכייה בתואר. "יכולתי לשחק ברמלה שש-שבע שנים ושיהיו לי שבעה תארים, אבל בעיני יפה יותר להגיע להישגים עם קבוצות שאינן מהצמרת, כמו הגביע שזכיתי עם מכבי רמת חן. יש בנות שגרפו הרבה תארים, אבל הן היו פחות משמעותיות בקבוצות שלהן. אני, מנגד, עשיתי בחירות אחרות, חלקן אולי לא נכונות. אנשים אומרים לי שזו העונה הכי טובה שלי, אבל היו לי משחקים לא פחות טובים ברמת חן ובקבוצות אחרות. אני לא צריכה שירחמו עלי, אבל הרבה שנים הרגשתי לא מוערכת, כאילו אני לא שייכת לטופ. יש הרבה שחקניות מצוינות, אבל אני חושבת שאי אפשר לפסוח עלי. עכשיו לראשונה אני מרגישה מוערכת וזו הרגשה טובה".

את לא מרגישה שפספסת שנים יקרות בנבחרת?
"אני משתדלת לחשוב חיובי. היתה לי קריירה שהרבה שחקניות היו חותמות עליה, אך אם יש משהו שאני מתבאסת עליו זה שהקריירה שלי בנבחרת לא היתה טובה, רציפה ומשמעותית יותר. אני יודעת שהנבחרת רצה טוב במשך כמה שנים, אבל אני חושבת שיכולתי לרוץ יחד איתה. אם הייתי מגיעה לאליפות אירופה לפני שנתיים כמו שאני היום אולי היינו עושות היסטוריה. אנשים אומרים לי מזל טוב על הזימון, אבל אני לא חדשה - זומנתי כבר בגיל 17, כשעוד שיחקו בה אורלי גרוסמן ואלומה גורן. אני חושבת שהייתי צריכה להיות חלק אינטגרלי מהנבחרת כל השנים, אבל לא לקחתי את זה למקומות שליליים. אמרתי לאלי רבי את דעתי, אבל זו החלטה מקצועית שלו. היחסים בינינו נשארו בסדר".

עכשיו היא כאן, בשיא כושרה, ותנסה לעזור הערב לנבחרת להעפיל לגמר מוקדמות אליפות אירופה. "אפשר לעבור אותן. זו נבחרת מצוינת, הן משחקות מאוד מסודר ויפה, יש להן קלעיות נהדרות וגם משחק פנים לא רע. הפסדנו את המשחק הקודם בקטע ההגנתי; כמו ששיחקנו שם, היינו צריכות להפסיד ביותר מ-12 הפרש וזה מה שנותן לנו תקוה לקראת הערב. אם נעשה התאמות נכונות, נוכל לעשות את זה".

 את ההתפתחות המחודשת בקריירה שלה מקווה אפשטיין להמשיך בעונה הבאה באחת מהקבוצות הבכירות. "קיבלתי באחרונה הצעות מרמלה ואשדוד. היה לי טוב עם עדן ענבר ואני אוהבת את עדני דגן, גדלתי אצלו. אני רוצה להמשיך לשחק, אבל אעשה זאת זה רק בקבוצת צמרת. בעבר לא הערכתי את עצמי מספיק. התפשרתי על קבוצות ועל מאמנים. אני חושבת שהוכחתי את עצמי מספיק, אין סיבה שלא אהיה בצמרת".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ