NBA

דווייט הווארד ועמרי כספי מתחת לחופה

הסנטר קיבל השראה מדודו אהרון, הישראלי שימש כשושבין, ויוסטון הוכרזה כמועמדת לאליפות. ורק הלייקרס לא קיבלו הזמנה לחתונה

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

ההיסוסים, החרקירי, הסבוטאז' שעשה לסטאן ואן גאנדי והצביעות שבאה לאחר מכן, ההצהרות הכוזבות, שינויי הכיוון התכופים, החיוכים המזויפים – מה כל זה משנה כשאתה סנטר במשקל 120 ק"ג שפזורים באופן מושלם על פני 211 סנטימטרים. כבר שנה וחצי שדווייט הווארד, התינוק היחיד בעולם עם שרירים של האלק הוגן, סובב את כולם על האצבע הקטנה. כולם, מצדם, היו מודעים למצב והביעו נכונות להסתובב, הכל בשביל האפשרות שישחק אצלם בעונה הקרובה. כעת זה נגמר, אבל זה לא אומר של"Dwightmare" – הכינוי שהוענק לאופרת הסבון המתמשכת בה כיכב – אין נשורת. ב-10 ביולי, כשהווארד יחתום רשמית על חוזה ביוסטון, ייכנסו לתוקפן גם ההשלכות של החלטתו. הוא והרוקטס יעמדו במרכזן, אבל הם לא לבד.

הרווק

דווייט הווארד עדיין אינו דודו אהרון, אבל הוא בטח קצת הרגיש כמוהו בסוף השבוע. מחזרת אחרי מחזרת – דאלאס היתה הראשונה, אחר כך באו גולדן סטייט, אטלנטה והלייקרס – התבשרה כי לא תקבל ממנו את הוורד האחרון. בסופו של דבר נשארה יוסטון עם פרח מגודל בשווי 88 מיליון דולר לארבע עונות.

מבחינה תדמיתית, הפרח הזה נובל כבר הרבה מאוד זמן. ג'יי. איי אדנדה מ-ESPN טען כי סאגת ה"היכן אשחק?" שהעביר הווארד את הליגה בשנה האחרונה, גרמה לאנשים אפילו להתגעגע קצת ל"ההחלטה" של לברון ג'יימס, וזה לא משהו שאתה רוצה שיקרה. העובדה שברח מלוס אנג'לס כבר אחרי עונה אחת רק מספקת תחמושת נוספת לביקורת מזן ה"קצת קשה אז נשברים" (שאקיל אוניל כבר סימן וי על העניין). כולם נהנים כרגע לבעוט במנטליות של הווארד והמוניטין שלו נמצא בשפל בכל מקום פרט ליוסטון, אבל הוא צריך לשים את זה כרגע בצד. כפי שהוא עצמו אמר, מדובר בהתחלה חדשה ואמיתית, לא שנת "ננסה ונראה מה יהיה" כמו בעונה שעברה. יש כאן התחייבות ארוכת טווח להיות אבן פינה במועדון שמכוון לאליפות כבר בעונה הקרובה.

האוורד נפרד לשלום. למרות כל הטענות, קשה להתכחש כי כנראה בחר נכוןצילום: אי–פי

אם שמים לרגע את רעשי הרקע בצד, זו כנראה ההחלטה המקצועית הטובה ביותר שהווארד היה יכול לקבל. ליוסטון כבר יש עוד אולסטאר (ג'יימס הארדן), שחקן היכל תהילה בעמדת המאמן שיכול לעבוד אתו על משחק הפנים (קווין מקהייל) ולא מעט צעירים מבטיחים (צ'נדלר פארסונס בראשם). על הנייר, יש להווארד את כל התנאים לפרוח, בניגוד למה למצב בלוס אנג'לס, שהיה מורכב בעיקר מחברים מבוגרים מדי לקבוצה, אלפא-דוג מאיים בעמדת השוטינג גארד ומאמן שלא מתאים לו ולא רוצה להתאים אליו. אפשר לבוא בטענות לאופי של הווארד, אך קשה להתכחש כי כנראה שהוא בחר נכון.

הכלה

ביום בו הווארד ילבש לבן (ואדום) בפעם הראשונה, סביר להניח שדריל מורי יארגן הרמת כוסית במשרדו, או לחילופין, מסיבה פרועה בלב טקסס. כבר שנתיים, פחות או יותר, מאז הפכה הנחתת הווארד ביוסטון סוג של משימת חייו של הג'נרל-מנג'ר הכי דינמי בליגה. הוא נפטר משחקנים, הביא אחרים, נפטר גם מהם, פינה תקרות שכר, החתים שחקנים על חוזי גלולות רעל, אגר בחירות דראפט והעביר אותן הלאה.

בקיץ שעבר כל זה לא הספיק בשביל להנחית את הווארד, אבל ארבעה ימים לפני פתיחת העונה, הלחץ של אוקלהומה נפל עליו משמים. הארדן הגיע, הצטרף לג'רמי לין ועומאר אסיק, ויוסטון נתנה יופי של עונה. מספיק יפה, בכל אופן, כדי לגרום להווארד להאמין בה ובמורי עצמו, עד כדי כך שוויתר על 30 מיליון דולר מובטחים בלוס אנג'לס. ובאמת למה שלא יאמין, אחרי שהאיש כבר הוכיח מספר פעמים שהוא מסוגל להרכיב יופי של צוותים מסייעים במחירי מבצע. נכון, אסיק כבר הבהיר כי אינו מעוניין להישאר אם הווארד מגיע, ועדיין – מורי הרוויח ביושר את הזכות להיות מרוצה מעצמו. "צרחתי", ענה כשנשאל כיצד הגיב לאחר ששמע על החלטתו של דווייט אהרון, "זה לא היה ממש ממלכתי, אבל לא היה לי אכפת".

הרוקטס, אם כן, זינקו תוך דקות לצמרת המערב בתחזיות קדם העונה. חלק מהפרשנים בארה"ב כבר הספיקו לקבוע שידגדגו 60 ניצחונות, שיספיקו להם למקומות 3-2. ההתקפה, שגם כך לא היתה רעה בכלל, אמורה להשתפר עם נוכחות שקשה להתעלם ממנה באזור הצבע, מה שצפוי להקל על הקלעים. בקיצור, אחרי כל המאמצים – שכללו שיחות שכנוע מצד האקים אולאג'וואן וקלייד דרקסלר ודיבור צפוף עם יאו מינג בסקייפ - הכלה מרוצה. העיקר שהחתן לא יברח ביומיים שנותרו. הוא עוד מסוגל לכך.

כספי. הזדמנות אחרונהצילום: אי–פי

השושבין

עדיין לא נחשפו פרטים מדויקים על תהליך גיבוש הסיכום בין יוסטון לעמרי כספי, אבל סביר להניח שהוא לא כלל נאומים מצד רודי טומג'נוביץ' או שיחה טרנס-אטלנטית עם ורנון מקסוול. כנראה שאף צד לא היה זקוק ליותר מדי מוטיבציה. מקהייל אוהד ותיק והרוקטס עוקבים אחרי כספי כבר תקופה ארוכה. למעשה, הם רצו לצרף אותו עוד בעונה שעברה. התזמון בגד בשידוך, או ליתר דיוק, האפנדיציט של כספי עשה זאת. אם להיות הוגנים כלפי האפנדיציט, גם קליוולנד תרמה את שלה לטרפוד עם דרישות גבוהות מדי עבור שחקן שלכולם היה ברור שלא נמצא יותר בתכניותיה.

החתמת הווארד היתה החלק החשוב ביותר בפאזל של יוסטון. ההחתמה של כספי לשנתיים (כשהעונה השנייה היא אופציה של הקבוצה), היא עוד חלק בפאזל, אחד מני רבים, וזה משחק לטובתו. כאמור, על פי תורתו של מורי, שחקנים בתפקיד מוגדר אמורים להיות זולים ויעילים; על הסעיף הראשון כספי כבר ענה - הוא לא יקבל הרבה מעבר לשכר המינימום לשחקן בוותק שלו - ועל הסעיף השני הוא אמור לענות על הפארקט. בהתקפה זה אומר בעיקר לעמוד בפינות או בחצי הפינות, להמתין להזדמנות ולקלוע את השלשה. הכדור ממילא יבלה רוב הזמן בידי הארדן ולין, ואם לא, אז אצל הווארד. האחרים יצטרכו לנצל את השאריות בחוכמה.

כספי כבר הוכיח את יכולת הקליעה שלו ב-NBA, וביוסטון ידעו להתעלם מהעונה האחרונה שלו בקאבס. זו הזדמנות נהדרת להתאושש בתפקיד שמייעדים לו בהתקפה, אך כזכור, גם הסיטואציה בקליוולנד נראתה כך בזמנו. היו סיבות רבות לכך, כולל פציעה, אבל בסופו של יום הוא הפך שם מסמול פורוורד פותח לשחקן ה-11 בהיררכיה. ביוסטון, הקבוצה הראשונה שלו בליגה שמכוונת לפלייאוף וכעת להרבה יותר, לא יהיה לו הרבה זמן לטעויות. זו לא קבוצה שבונה את עצמה לעתיד או מנסה לקדם צעירים.

מצד אחד, זה עשוי לעשות לכספי רק טוב. בקבוצות קטנות שבונות עצמן, לעתים קרובות נעדרת היררכיה או שיטה אמיתית. בסקרמנטו בטוח לא היתה כזו, וגם בקליוולנד לא ממש. מצד שני, אם הוא לא יקלע את השלשות, מורי יביא מישהו אחר שיעשה זאת. בנוסף, הרוקטס מייעדים לו גם זמן בעמדת הפאוור-פורוורד בחמישיות קטנות, במקביל לרצון לראות אותו הופך למעין קרלוס דלפינו של העונה שעברה. פשוט זה לא יהיה: הארגנטינאי סיפק ליוסטון, רוב הזמן מהספסל, 10.6 נקודות ב-38% מהשלוש.

הקבוצה השלישית של כספי בחמש עונות תהיה ההזדמנות האחרונה שלו ב-NBA. אם ייכשל, קשה לראות אותו מקבל חוזה מובטח בעונה הבאה. הקרדיט של עונת הרוקי הפנטסטית כבר יהיה רחוק מדי.

לייקרס, מהדורת 2012. בנישה אחת עם אטלנטהצילום: אי–פי

האקסית

על פי עדויות הנוכחים בפגישה בשבוע שעבר בין הלייקרס להווארד, האיש פסל אותם עוד לפני שהגיע. "לא הסתכל לנו בעיניים", היה הציטוט. קובי בראיינט, שהשתתף בפגישה, כבר הספיק לשכוח מהעיניים היפות של הסנטר והפסיק לעקוב אחריו בטוויטר. לו רק לקבוצתו היה כל כך קל לפטור את העניין. הג'נרל-מנג'ר, מיץ' קופצ'אק נמצא כרגע בפלונטר שאפילו המותג שהוא לוס אנג'לס לייקרס, כוח משיכה עקבי עבור סופרסטארים, יתקשה להתיר תוך זמן קצר. העונה בפתח, ומה שיש לד'אנטוני כרגע זה כוכב מזדקן עם גיד אכילס בעייתי, רכז מזדקן שמתבגר בקצב כפול מאז נחת בהוליווד, וספרדי מזדקן עם ברכיים שכבר מתקשות לסחוב אותו. ברקע מרחפת גם תחושת העלבון הכללית מהדחייה של הווארד, ששם את הלייקרס - מועדון שמתגאה ביכולות הפיתוי הנוצצות שלו - בנישה אחת עם אטלנטה.

על פניו, ההחלטה של הווארד אמורה לגרום ללייקרס ללכת בעקבות בוסטון ולהקריב את העונה הזו, קרי התפלשות בבוץ הלוטרי לצד נמושות הליגה ולקוות לטוב בדראפט 2014. בפועל, הדבר פשוט אינו ב-DNA של הלייקרס, ובמקרה הספיציפי הזה - גם לא ב-DNA של בראיינט. בנייה מחדש במובן הקלאסי, הווה אומר של מספר עונות, לא מתאימה לשום גורם. העניין הוא שבכל מקרה, האופציות שלהם להוציא משהו מהעונה הקרובה מצומצמות, במקרה הטוב. אם הוא מחזיק בכובעו שפן שיכול להציל את העונה – טרייד או החתמה מפתיעים – קופצ'אק מוזמן לשלוף אותו. לא יהיה זמן אחר.

המאוכזבת

פייר? בדאלאס שוב התאכזבו. אחרי שפישל בקיץ שעבר, אז לא נכח בפגישה עם דרון וויליאמס ואיבד אותו לטובת פרויקט פרוחורוב בברוקלין, הבטיח מארק קיובן לא לחסוך במאמצים עם הווארד. הפרזנטציה, כך אומרים, היתה מצוינת, אבל המאבריקס שוב נותרו ללא סופרסטאר שיירש את דירק נוביצקי. ובניגוד ללייקרס, נדמה כי אין להם מנוס אלא לבנות מחדש בדרך הישנה והטובה.

נכון, שחקנים חופשיים איכותיים עדיין נמצאים שם בחוץ, אבל איש מהם לא יהפוך את הקבוצה לשחקנית משמעותית בצמרת כפי שהיה עושה הווארד. אף אחד מהם לא יכול להפוך לפנים החדשות של המועדון.עד כה הספיקה דאלאס לצרף את חוסה קלדרון ודווין האריס, שלא יתרמו דקות רבות לגל מקל. מתחת לפני השטח יש גם דיבורים על אנדרו ביינום, אבל בהתחשב בעובדה שמה שכולם זוכרים ממנו כרגע זה בעיקר תסרוקות מזעזעות, לא בטוח שזה דבר טוב.

נשארה עם המחמאות

היו כמה שעות בסוף השבוע שגולדן סטייט הפכה לסוס השחור במירוץ החיזורים. הווארד, כך אומרים, "מאוד התרשם" מהפגישה עם נציגי הווריירס, שבינתיים הצליחו לצרף את אנדרה איגודלה. סנטר בקנה מידה של הווארד היה יכול ליצור משולש קטלני על הנייר עם סטפן קארי ואיגי, ולהיות ההבדל בין גרסת המפרץ לדנוור של העונה האחרונה – קבוצה שמסוגלת לנצח 60 משחקים ולעוף בסיבוב הראשון – לבין מועמדת אמיתית לאליפות. ועדיין, איגודלה הוא יופי של פרס ניחומים. אם כולם שם נשארים בריאים, למארק ג'קסון יהיה עוד משהו להודות עליו לאל.

אנדרה איגודלה. ההבדל בין קבוצה טובה למועמדתצילום: אי–פי

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ