פרשנות

מכבי ת"א משנה שמות, לא אסטרטגיה

סגנית האלופה שוב ליקטה שחקנים קטנים עד בינוניים בתקווה להפוך אותם לגדולים, בעוד שהזהות הישראלית זכתה לכרסום נוסף

אביב לביא
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אביב לביא

במדינת כדורסל מתוקנת, הטקסט הזה היה נכתב על מכבי חיפה. כולנו, אוהדי הכדורסל והתקשורת, היינו עוקבים בעניין אחרי בניית הסגל של האלופה הגאה החדשה ערב השתלבותה ההיסטורית ביורוליג. ההחתמות של מכבי תל אביב לקראת עונה אפרורית ביורוקאפ היו הרבה פחות מסעירות. אבל ישראל היא לא מדינת כדורסל מתוקנת, ומכבי תל אביב תמשיך לייצג את הכדורסל הישראלי על הבמה הבכירה של אירופה על אף אובדן האליפות. אי לכך, ההרכב המתרקם של דייויד בלאט ממשיך להיות המלפפון הכי שמן של הקיץ.

ובכל זאת, הזמנים משתנים. חלפו הימים בהם הנהלת מכבי היתה הופכת את העולם כדי לייצר את המהלך הגדול שיקפיץ ציפיות ויריץ את האוהדים אל הקופות. למכבי תל אביב של השנים האחרונות אין כסף לאטרקציות. בדיוק כמו בקיץ שעבר, היא מלקטת שחקנים שאמורים לבוא קטנים־עד־בינוניים ולהפוך כאן לגדולים. זה עבד נהדר עם הצמד פארגו־את־פרקינס, והיה פלופ נוראי בעונה האחרונה. שישה זרים נחתו במהלכה ביד אליהו (אתם בטח זוכרים את לוגאן, קיינר־מדלי ופלאניניץ'. את גיורגי שרמאדיני ומלקולם תומאס אולי הספקתם לשכוח). רק אחד נשאר - ריקי היקמן. באחוזים זה נשמע נורא.

גם השנה, אם כך, מכבי נאלצה ללכת על מטרות צנועות, בתקווה שבמהלך העונה כל אירופה תביט בקנאה על השחקנים שבלאט הביא ולא תבין איך חמקו לה מתחת לרדאר: טייריס רייס מגיע מקבוצה קטנה (יחד עם יותם הלפרין, זה אומר שמכבי תל אביב בעצם ייבאה את הקו האחורי של מעצמת הכדורסל הידועה באיירן מינכן), ג’ו אינגלס היה בורג קטן בקבוצה גדולה שמחכה לממש את הפוטנציאל (ויש פוטנציאל), וסופו הוא סופו: שחקן שבנסיבות מסוימות יכול להיות נכס אדיר ובנסיבות אחרות עלול להפוך לנטל במשקל כבד. מכיוון ששחורציאניטיס מגיע הפעם כמחליף של שון ג'יימס, מדובר בהימור עם פוטנציאל הצלחה גבוה למדי. בעונה האחרונה מכבי שיוועה לסנטר שייתן לג'יימס 15 דקות מנוחה בערב, ו־15 דקות טובות זה בדיוק מה שסופו מסוגל לתת.


בכל הנוגע לליהוק הזרים, אם כך, מכבי החליפה שמות - אבל לא אסטרטגיה. ההחלטה העקרונית האמיתית שקיבלה בקיץ נוגעת דווקא לסגל הישראלי. אם לדייק - לליאור אליהו (בהנחה שהפרידה ממנו סופית). במשך שנים הפרדיגמה השלטת היתה שמכבי, לפני הכל, סוגרת לעצמה את כל הישראלים הבכירים (למעט אלה שנקטפו ל־NBA או לאירופה). לכן הוויתור על אליהו הוא צעד כמעט תקדימי. המשמעות המיידית שלו היא כרסום נוסף בזהות הישראלית של הקבוצה (כרגע הישראלים “המקוריים” היחידים בהרכב הבכיר הם הלפרין, פניני ואוחיון), וכמובן צמצום משמעותי של מרחב התמרון לנוכח החוק הרוסי. בלאט צריך להתפלל לקאמבק מוצלח של הלפרין ולהשתלבות מהירה של אלכס טיוס. גם יכולת משופרת של פניני ואוחיון הופכת לעניין קריטי.

הוויתור על אליהו נראה כמו הימור כבד במיוחד גם על רקע ההתפתחויות בקבוצות הישראליות האחרות, עם דגש על הפועל ירושלים. מי ערב למכבי תל אביב שאורי אלון לא יחתים מחר את אליהו במלחה ויבנה סביבו את הקבוצה? למען האמת, אני מתפלא שהוא עדיין לא עשה את זה. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ