בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

NBA

תכנית החילוץ של דטרויט

בשעה שעירם פושטת רגל, יצאו הפיסטונס למסע בזבוזים. האם צ'ונסי בילאפס, ג'וש סמית’ וברנדון ג’נינגס יחזירו עטרה ליושנה?

תגובות

חלק גדול מהונו, המוערך ב־2.5 מיליארד דולר, הרוויח טום גורס בעזרת תזמון עסקי שאין שני לו. אלא שרוב הסיכויים כי הבעלים של דטרויט פיסטונס היה מעדיף לקחת חזרה את המלים שאמר לתקשורת רק לפני שלושה חודשים: "אתם יכולים לבשר לעולם שאנחנו מוכנים לבזבז". מה לעשות, יש משפטים שפשוט לא נשמעים טוב בעיר שהכריזה בחודש שעבר על פשיטת רגל, ורבים מתושביה דואגים יותר לעתידם הפנסיוני מאשר לבעיות המאצ'־אפ בהגנת הפיסטונס.

את ג'ו דומארס, האיש שמנהל את כוח האדם במועדון כבר 13 שנים, ההקשר החברתי קצת פחות מעניין כרגע. אחרי הכל, עונה נוספת במרתפי הליגה – שם בילתה דטרויט בארבע העונות האחרונות – צפויה להכניס גם אותו למעגל האבטלה. גורס אף רמז על כך עוד בסיום העונה הקודמת, שהסתכמה ב־29 ניצחונות. לכן, אפילו בזמן שהחוב העירוני עומד על 18 מיליארד דולר ו־40% מפנסי הרחוב בדטרויט שרויים בעלטה מתמדת, דומארס ניצל אור ירוק מהבעלים ויצא לקניות.

המזומנים כבר העלו אבק. שנים קשות במישור המקצועי העניקו לפיסטונס תווית של נמושה במזרח, אבל גם חירות פיננסית מהסוג שכל קבוצה חולמת עליה. לקיץ הנוכחי הגיעו עם מרווח של קרוב ל־25 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר, עובדה שנוצלה היטב כבר בשלב מוקדם ביולי. ג'וש סמית', מהשחקנים החופשיים המחוזרים בליגה, חתם על חוזה בשווי 54 מיליון דולר לארבע שנים ומיהר להצהיר כי דטרויט היתה "האופציה הטובה ביותר" מבחינתו.

אי–פי

סמית' לא יכול לומר אחרת על קבוצה שהסכימה לשלם לו 13.5 מיליון בעונה, אבל היו כאלו שמיהרו לפקפק בכך. הרי עמדות הפנים הן בערך היחידות בהן דטרויט מסודרת יחסית. אנדרה דראמונד נתן עונת רוקי מבטיחה והפגין בליגת הקיץ ניצוצות של סנטר דומיננטי, בעוד גרג מונרו מדגדג כבר שנתיים את האולסטאר. ועדיין, סמית' – שחקן שיכול לעשות היטב כמעט הכל, בהגנה ובהתקפה – מביא לפיסטונס משהו שלא היה להם שנים. "הוא פותח בפניהם אפשרויות", הסביר רוב מהוני מ"ספורטס אילוסטרייטד", "גם אם הוא לא יתגלה כפתרון מושלם לעמדת הסמול פורוורד, הוא נכס בעל ערך רב בליגה, בטח עבור קבוצה שנמצאת בתהליך של איסוף כישרון".

האיסוף של דומארס לא נעצר בסמית'. האיש שבנה את הקבוצה הנהדרת של אמצע העשור הקודם, זו שהגיעה שש פעמים ברציפות לגמר המזרח וזכתה באליפות ב־2004, שינה מן היסודות. הוא מינה את מוריס צ'יקס למאמן במקום לורנס פרנק, וראשיד וואלאס – מגיבורי הקבוצה ההיא - הגיע כעוזרו. "אוכל ללמד צעירים כיצד לשחק כדורסל בצורה הנכונה", הסביר מי שנשרקו לחובתו הכי הרבה עבירות טכניות בהיסטוריה. קנטביוס קלדוול־פופ, צלף שנבחר שמיני בדראפט, אמור ללמוד דווקא ממישהו אחר.

משמעות חזרתו של צ'ונסי בילאפס לקבוצה שבמדיה הפך מנווד נשכח לאחד השחקנים הטובים בליגה, היא יותר סמלית ממקצועית. הטרייד שעקר את הלב מהקבוצה הגדולה האחרונה של המועדון והנחית במקומו את אלן אייברסון, שתל זר שנדחה מהר מאוד, רדף את דומארס והפיסטונס במשך חצי עשור. הבנייה מחדש ההיא, שהיתה אמורה להזרים דם חדש שישמור על הקבוצה בצמרת, כללה שפיכת עשרות מיליונים על כישלונות כבן גורדון וצ'ארלי וילאנואבה ואמונת שווא שמשהו טוב ייצא מרודני סטאקי. הקשיחות והחיברות של הקבוצה הכי מאוחדת בליגה נעלמו מיד, וגם דומארס ידע מי אשם.

"בתפקיד שלי לוקחים החלטות ולומדים לחיות איתן, אבל יש מספר מצומצם של החלטות שהייתי לוקח בחזרה תוך שנייה", אמר בחודש שעבר הג'נרל־מנג'ר, שהתנצל בפני בילאפס לפני שהאחרון הסכים לחזור, "אמרתי לו שבחיים לא הייתי עושה זאת שוב. לכאורה נראית החזרתו כמו רגע נוסטלגי בלבד, אבל עדיין ביכולתו להשפיע על הפארקט".

בגיל 36, עם קרע מתוקן באכילס ואחרי עונה בה נטל חלק ב־22 משחקים בלבד, ברור לכולם שיכולתו של בילאפס להשפיע על משחק כדורסל מוגבלת למדי. גם דומארס יודע זאת. לכן המשיך לרחרח בסביבת ראג'ון רונדו, או של כל רכז ראוי אחר בליגה. לבסוף נשלח למילווקי ברנדון נייט, גארד היברידי שעדיין לא החליט מה הוא רוצה להיות, והתקבל הרכש הגדול השני של הפיסטונס בקיץ הנוכחי – ברנדון ג'נינגס.

אם ג'נינגס ישחק כפי שהוא עושה בקליפ, דטוריט כבר לא תהיה נמושה:


דומארס כבר היה בסרט דומה. הוא הביא את גורדון ושם מבטחו בסטאקי, שניים שלא פגשו זריקה שלא אהבו. בעונה שעברה קלע ג'נינגס, רכז בהגדרתו, 17.5 נקודות למשחק בפחות מ־40% מהשדה. גם הוא נחשב אנוכי, חור בהגנה ובעל נטייה לזרוק שלשות בלי קשר למהלך ההתקפה. ועדיין, הוא הימור שקבוצה כמו דטרויט, במצבה הנוכחי, היתה חייבת לקחת.

"אם דומארס צודק, וג'נינגס יצליח לנווט את הקבוצה הזו, יש סיכוי שהרבה מהכיסאות הפנויים באולם בשנה שעברה יתמלאו מהר מאוד", כתב שון וינדזור מ"יו.אס.איי טודיי". ג'נינגס עצמו כבר הספיק להבטיח להשתנות. "אשחק אחרת בקבוצה הזו", אמר בעת הצגתו, "לא אצטרך את כל הזריקות הרעות וכל מני דברים אחרים שעשיתי במילווקי. יש כאן חבורה של שחקנים נהדרים שיעשו לי עבודה קלה. נהפוך ללוב־סיטי".
שינוי תדמיתי יהיה נחמד. האוכלוסייה בדטרויט קטנה ב־28% מאז תחילת העשור הקודם. רבים ברחו מהעיר, שכעת מתחילה להשתקם. אלו שנשארו, יצפו העונה מקרוב בפיסטונס מנסים לעשות אותו דבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#