יומיים ליורובאסקט

כבר אין כאן ברקוביץ' או ג'מצ'י

במשך עשרות שנים נתנו הגארדים את הטון בנבחרת ישראל. אלא שכעת, נדמה כי המניות הבטוחות הפכו לסימני שאלה משמעותיים

אריה ליבנת
אריה ליבנת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריה ליבנת
אריה ליבנת

ב־2009 נפל דבר. לראשונה מזה 36 שנה, הקלע המוביל של נבחרת ישראל באליפות אירופה לא הגיע מעמדות הגארד, כשטל בורשטיין ויותם הלפרין סיימו אחרי ליאור אליהו. הנסיגה במעמד הגארדים נמשכה כעבור שנתיים, כששלושה פורוורדים - אליהו, גיא פניני ודייויד בלו - הקדימו את הלפרין. במוקדמות בקיץ שעבר נרשם שיא שלילי חדש: אף גארד לא הגיע לממוצע נקודות דו ספרתי. הקיץ, במשחקי ההכנה, כל הגארדים תרמו יחד רק 20.1 נקודות בממוצע.

אולי ההיסטוריה חוזרת על עצמה. למרות שלאורך השנים נחשבה ישראל נבחרת ננסית, היו שנים שדווקא הגבוהים נתנו את הטון. תני כהן מינץ שלט בשנות השישים, ולבועז ינאי היה חלק גדול בנבחרת ההישגית של שנות השבעים. מסוף אותו עשור, הפכה ישראל לנבחרת של גארדים. “זה היה החלק החזק שלנו”, אומר מיקי ברקוביץ', שהוביל את קלעי הנבחרת חמישה טורנירים רצופים, “שיחקנו כדורסל מהיר שהתבסס על הגארדים. הגבוהים היו בנחיתות מול כל אירופה, ולכן שיחקנו לפעמים עם שלושה או ארבעה נמוכים כדי לנצל את הקליעה הטובה שלנו".

ארי רוזנברג, ששיחק בנבחרת בשנות השמונים, מספר: “בדור שלי הגארדים היו דומיננטיים מאוד, בנבחרת ובליגה. עדי גורדון, דורון שפע, מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, אמיר כץ, מוטי דניאל וארז חזן. היה עומס כל כך גדול בעמדות, שלכוכב קאדטים כמו עמוס פרישמן היה קשה להגיע לבוגרת. חן ליפין, גורדון וגודס תפסו את המקום".

יוגב אוחיון. "אם לא יהיה בכושר טוב, תהיה לנו בעיה"צילום: נמרוד גליקמן

שליטת הגארדים נמשכה לתוך שנות התשעים. העומק היה כה מרשים, עד שב־1995 - לאחר שהוביל את גליל לגמר הפלייאוף - לא נמצא לעודד קטש מקום בסגל לאליפות אירופה. מאיר טפירו, שגם כוכבו דרך בגיל צעיר, זומן רק כשהיה בן 23. הוא עוד הספיק להיות עמוד תווך בנבחרת במשך שנים, ובורשטיין המשיך את המסורת. "הדור המוכשר של הגארדים הסתיים בטפירו ובורשטיין”, אומר רוזנברג, “יש גם את הלפרין, אבל את הדומיננטיות שלו במכבי ת”א ובנבחרת אי אפשר להשוות לזו של שפר וקטש, ואפילו לא של בורשטיין".

אולי מוגזם להספיד את הגארדים בדור הנוכחי. אוחיון שימש שנה וחצי רכז ראשון במכבי ת”א - הראשון מאז קטש. בגמר אליפות המדינה הוא פגש את גל מקל, שמאז הגיע ל־NBA. “יש לנו גארדים טובים מאוד”, אומר יו"ר הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל, משה ויינקרנץ, "בנקודת הזמן הזו יש בעיה עובדתית עם מקל. יוגב מחזיק קבוצה באירופה, ולא בגביע קוראץ'. אם הייתי מאמן נבחרת או קבוצה, הייתי מתפלל שיהיה לי שחקן כמו יוגב. הוא באותה רמה כמו כספי ואליהו. אם הוא לא יהיה בכושר טוב תהיה לנו בעיה, אבל יש גיבוי של אפיק נסים, שמשחק בשתי עמדות".

גם ברקוביץ' מנסה להאמין בגארדים בנבחרת. "כיום הפורוורדים הם החלק החזק, אבל אני רוצה לקוות שהגארדים יהיו דומיננטיים יותר. אין סיבה שלא, כי יוגב משחק ברמות הכי גבוהות, ליותם יש רזומה וגם לאפיק יש הרבה ניסיון באירופה. לימונד הוא גארד יוצר. הגארדים צריכים לקלוע לפחות 30 נקודות ביחד במשחק, אחרת נהיה במצב לא טוב".

ברקוביץ'. "הגארדים צריכים לקלוע יחד 30 נקודות במשחק, אחרת המצב לא יהיה טוב"צילום: שרון בוקוב

לפחות לפי משחקי האימון, זה בדיוק המצב. יעקב ג'ינו, שאימן חלק מהגארדים בנבחרות העתודה המוצלחות של העשור הקודם, מתקשה להבין מדוע. "הגארדים שיש היום הם אלו שהובילו את הנבחרות הצעירות להישגים, הם היו מהטובים באירופה לגילם. יכול להיות שהם פשוט בתקופה לא טובה או מעבר לשיאם, למרות שהם בגיל הנכון”. תומר שטיינהאור, שהיה גבוה נדיר בין סוללה של גארדים, מדגיש את כושרו של אוחיון כמפתח, אך מיתר השחקנים הוא מצפה לפחות: "כבר הרבה זמן שיותם לא מספק את הסחורה. רביב ואפיק גארדים שוליים, שלא יכולים פתאום להוביל נבחרת".

למולי קצורין, מאמן הנבחרת בעבר, יש הסבר ברור לשאלה מדוע הגארדים לא תורמים מספיק. "אף אחד מהגארדים בנבחרת לא מוביל בקבוצתו. אוחיון שחקן חמישייה במכבי, אבל הוא לא רכז סקורר כמו שהיו קטש וגורדון. הוא צריך מסביבו ארבעה שחקנים טובים שיוכל להפעיל. בנבחרת אין ארבעה שחקנים מובילים לצדו. ליותם היו שנים טובות, אבל בשנים האחרונות הוא היה שחקן משלים וסבל מפציעות. כולם קופצים עכשיו על הנושא של מקל, אבל בקמפיין הקודם הוא כמעט לא נספר”.

אלא שהבעיה אינה רק היכולת הפושרת, אלא היעדר העומק. “בעבר, למאמני ישראל היתה פריבילגיה להשאיר בחוץ כוכבים”, אומר גורם בענף, “היום כמעט כל שחקן טוב בליגה מוזמן. יש בנבחרת שחקנים שלא היה להם סיכוי להגיע לשם בשנות התשעים”. השאלה, אם כן, היא מדוע הפסקנו לייצר גארדים. "כרגיל אצלנו מתעוררים יום אחד ושואלים מה קרה, אבל בגילים הצעירים פשוט לא עובדים מספיק טוב על יכולות אישיות”, טוען קצורין, “כל נושא הקליעה ירד בשנים האחרונות. רוב הילדים לא עובדים מספיק, ואחרי אימון הולכים הביתה”.

יותם הלפרין. "הוא שחקן גדול ובן אדם נהדר עם אישיות, מנהיגות ושכל. היום יש לו גם את הניסיון"צילום: נמרוד גליקמן

רוזנברג רואה שינוי גדול לעומת התקופה שלו. "בזמני גידלו קלעים, חד וחלק. היום אין קלעים כמו ג'מצ'י וכץ. מצד שני, איני חושב שהייתי יכול להתמודד פיסית מול הגארדים שיש היום. זה לא רק לרוץ ולקלוע. יש יותר דגש על אתלטיות וגודל. אני לא הייתי צריך לכדרר, חייתי מתרגילים בהם השתחררתי מחסימות. היום זה הכל פיק־אנד־רול”.

ברקוביץ', אופטימיסט נצחי, רוצה להיות מופתע לטובה. "אני רוצה לקוות שהגארדים ייכנסו לכושר. אם נתחיל ברגל ימין, נקבל ביטחון. לפעמים אתה נופל לעשרה ימים בהם כולם נכנסים לכושר. זה מה שקרה לנו בטורינו 1979, מרכבת מסע הפכנו לרכבת אקספרס".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ