בין ההר בסלובניה לנבחרת של שיבק

על המטפסים לפסגת הטריגלאב, הטושים שרודפים אחרי תיכוניסטים ברחובות ונבחרת ישראל, שתפתח היום את היורובאסקט מול בריטניה

אייל גיל
שליח "ספורט הארץ" לסלובניה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אייל גיל
שליח "ספורט הארץ" לסלובניה

1. לטקסטים של עיתונאים שמדווחים מטורנירים בינלאומיים מעבר לים יש מספר תמות מרכזיות. מעין אבחנות פסוודו־סוציולוגיות־אנתרופולוגיות על העיר או המדינה אליה נשלחו. תסריט אחד – המתנשא - יספר לכם על המקומיים החמים ועל ניסיונם האמיץ לנסות לתקשר למרות שהם לא יודעים מלה באנגלית; השני – המתרפס – יתקנא בארגון המופתי והמדויק ויפסוק כי "גם בעוד מיליון שנה לא נצליח להרים משהו כזה בארץ"; השלישי – המערבב – יתפלא כיצד מדינה כה מפגרת הצליחה להרים מפגן כה מוצלח. והכל, תוך אספקת אבחנות מדויקות ומרחיבות – אך אתנוצנטריות להחריד - על המקום אליו הגיעו 12 שעות קודם לכן.

כי אתם יודעים, מצב העיתונות לא משהו, ואם כבר בעל הבית פתח את הארנק ושלח את העיתונאי שלו למסע חובק עולם, הוא חייב לספק את הסחורה ולהראות ש"היה שם", שטעם ממה שיש למקום להציע, שלמד משהו והחכים את קוראיו. אחרת, יודע כל עיתונאי מתחיל, יושיבו אותו בפעם הבאה מול הטלוויזיה בישראל. אז הוא יתחפש לרגע לאנתרופולוג מתחיל ויספק אבחנות פוסקניות, אך אתנוצנטריות להפליא, על מה שמתרחש סביבו.

הוא יכול כמובן גם לכתוב על העסק הזה שעבורו הגיע מלכתחילה – במקרה המדובר, נבחרת ישראל רגע לפני פתיחת אליפות אירופה בכדורסל – אבל אז יגלה שנותנים לו לצפות בהם זורקים לסל עשר דקות, רואים אותו, נבהלים, נכנסים לאוטובוס ודוהרים בליווי ניידות משטרה וסירנות צווחות. אז הוא נשאר עם אבחנות סוציולוגיות מחודדות ושיפוטיות, אך אתנוצנטריות למכביר, על העם הסלובני.

הקמע של היורובאסקט מצא לו מקום על פסגת ההר

2. סלובניה, שנוסדה רשמית רק ב־1991 עם התפרקותה של יוגוסלוויה לרסיסים, מספקת לעיתונאי חובב הטיולים שלנו את מה שהוא מחפש כדי לעשות אנלוגיות מופלאות על סוציולוגיה, ספורט ונבחרת ישראל, אך לשם כך תאלצו להמתין בסבלנות ולקרוא בשקיקה את תיאוריו הציוריים ומסקנותיו הכמו־אקדמיות בעודו מתקרב לפאנץ' המיוחל.

במקום הכותל המערבי, לסלובנים יש את הטריגלאב – ההר הגבוה ביותר במדינה שמתנשא ל־2,864 מטר מעל פני הים. שם הסלובנים ניצחו את הגרמנים והגיעו לפסגתו ראשונים, שם הצליחו להתגונן מפני הנאצים במלחמת העולם השנייה ולהדוף אותם לאחור. עד כדי כך ההר הזה משמעותי להם, עד שהגיע למקום הכי מכובד שיש - הדגל. לכן כל סלובני שמחשיב את עצמו לפטריוט צריך לפחות פעם בחייו, אם לא חמש או עשר, להעפיל לפסגת הטריגלאב. וזה ממש לא פשוט.

על פסגת הטריגלאב:


כך הם מטפסים בין מצוק, שמים וארץ, חבורות חבורות, ילדים, נשים וזקנים, אל פסגת ההר הגבוה בטיפוס ארוך ומתיש. וכשהם מגיעים, ניתן לראות את האושר על פניהם, ולא רק בגלל ההישג הגופני המתיש. אז יגלה העיתונאי חובב המסעות והתרבויות מסורות מוזרות. למשל, רבים שמעפילים כל הדרך עם כלי נגינה – עדיף אקורדיון – כדי לרומם את האווירה ולהחזיר את האוויר לריאות. אלה שעשו את הדרך בפעם הראשונה, יפשילו את מכנסיהם ויזכו להצלפות עסיסיות בישבנם בחבל על ידי אלה שכבר היו שם קודם. טקס בגרות סלובני למהדרין.

העיתונאי המשוטט משתומם, נזכר בזובור שעבר בכניסה לפלוגה המבצעית, וחוזר ללובליאנה הגדולה והמתורבתת, רק כדי לגלות בה בני נוער מקושקשים בכל גופם בכל פינה. כשהוא תוהה על קנקנם, מסבירים לו כי זהו היום הראשון ללימודים, והמסורת היא שתלמידי כיתה ח' – התיכוניסטים הטריים - מסומנים ב"FF" על גופם, שהם ראשי התיבות ל"fresh fish" (בצה"ל העדיפו את המונח "בשר טרי"). וכך, מאות תלמידים מסתובבים בעיר עם טושים (בלתי מחיקים בעליל) ומוצאים קורבנות לסמן עליהם ולקעקע את טקס ההתבגרות המקומי עד שלא נותרת פיסת עור פנויה.

3. הנורה הדמיונית מעל ראשו של העיתונאי הנוסע בדרכים נדלקת. זה הטוויסט שהוא כל כך חיפש, כאילו השלים כרגע את התסריט שעוד יהיה מועמד לאוסקר. משום שברגע שהוא רואה את החבורה המבוהלת בכחול־לבן מגיעה לאליפות אירופה, הוא מבין שגם עבורם סלובניה משמשת כטקס מעבר אולטימטיבי, למבחן בגרות.

קטש מרביץ תורה באימון. עבור רבים בנבחרת, הטורניר יהווה מבחן בגרותצילום: Vukašin Šobot - Slovenia

פתאום מגיע ליאור אליהו אחרי קריירה מפנקת ומפונקת כשהוא ללא קבוצה וחייב להוכיח את עצמו; יוגב אוחיון, שתוך רגע הפך לרכז הישראלי הבכיר, ינסה עכשיו לא לשקוע בבינוניות, לשים מאחוריו את הקיץ הביורוקרטי והמשפטי המוזר שעבר עליו ולהשכיח את העובדה שגל מקל לא כאן; יותם הלפרין מבין סוף סוף שנתנו לו ביד קבוצה והוא צריך להראות שהוא ראוי לכך; ועמרי כספי רושם הופעת בכורה באליפות אירופה כשכל העיניים והתקוות מופנות לישראלי הראשון ב־NBA כדי שיוביל וינהיג.

פעם ראשונה בהרבה מאוד זמן שלנבחרת שלמה יש מה להוכיח, יש לה קוף על הגב, יש עבור מה לשחק. לא רק בשביל הסמל, "המילואים" והקלישאות, אלא עבור החוזה הבא, הקריירה, הצורך להוכיח שגם הם ברמה הזאת, בשביל הגדרתם העצמאית ככדורסלני צמרת.

עבורם יתחיל היום מול בריטניה (15:30, ספורט 5) טקס חניכה סלובני מסורתי. כזה שיאפשר לעיתונאי המשוטט והמתוחכם לכתוב משהו בסגנון "האם יסיימו אותו עם הצלפות בישבנם ויסומנו בכיכר העיר" ולחכך ידיו בהנאה. המשימה שלו הושלמה בהצלחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ