נוגעת באנשים, והתהילה נוגעת בה

כאחת הרכזות הגדולות בכדורסל וכאשה שיצאה מעוני, דון סטיילי תמיד עבדה בשביל אחרים. להפתעתה, היכל התהילה לא שכח אותה

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד זאבי

הספורט המקצועני, ועולם הכדורסל בפרט, שמע את הסיפור של דון סטיילי בכל כך הרבה גרסאות. הסבתות של אייזיה תומאס ופני הארדוויי הצילו את נכדיהן מאורח חיים של חבר כנופיה, בעוד אמו של אלן אייברסון עבדה בשלוש משרות כדי שלבנה יהיו נעליים בלי חורים. גם סטיילי, שגדלה בשיכונים בצפון פילדלפיה, משתלבת בנרטיב של אלו ששברו את מעגל העוני בדרך לתהילה ספורטיבית. ועדיין, קלישאה הופכת לכזו מסיבה מסוימת. סיפור חיים מסוג זה, מוכר ככל שיהיה, עדיין מרגש. ודאי כשהוא מסתיים בהיכל התהילה.

סטיילי רשומה כ־1.68 מטר, אבל אנשים ששיחקו איתה ואימנו אותה מוכנים להישבע שגם עם עקבים היא מעולם לא הגיעה לגבהים הללו. אלא שמי שנכנסה אתמול בשערי המקום שמכניס רק את הגדולים ביותר, כחלק ממחזור 2013, מעולם לא נזקקה לסנטימטרים עודפים. יותר מכל, השלים הרקע שלה את החסר; בילדותה היתה משחקת במגרשי הרחוב עם בנים גדולים ממנה. כל מהלך היתה צריכה לבצע מהר יותר על מנת לשרוד, וכך פיתחה שליטה אבסולוטית בכדור, קליעה מצוינת ובעיקר אמונה עצמית. כשעברה לשחק עם בנות, כבר היו לה יתרונות ברורים. "הרגשתי שאני מבינה את המשחק בצורה טובה יותר", אמרה בעבר.

דון סטיילי על הקווים. “לא בחרתי בכדורסל, הוא בחר בי”צילום: גטי אימג’ס

קשה להתווכח איתה בעניין. הבנת המשחק שלה הפכה אותה לכוכבת בווירג'יניה, שם הפכה לשחקנית היחידה בהיסטוריה שמסיימת את קריירת המכללות עם 2,000 נקודות, 700 אסיסטים ו־400 חטיפות. שלוש פעמים הגיעה לפיינל־פור והפסידה, כולל משחק אליפות אחד, אבל זה לא מנע ממנה להפוך לאחת הרכזות הטובות במשחק בשנים הבאות. יעידו על כך שלוש מדליות זהב אולימפיות – באטלנטה, סידני ואתונה. "האש שבערה בה והתחרותיות שלה הדביקו אחרות", אמרה לאחרונה שריל ריב, כיום מאמנת מינסוטה לינקס ובעבר עוזרת מאמן בשארלוט סטינג, קבוצת ה־WNBA בה בילתה סטיילי את רוב הקריירה, "לו רק רצתה, היתה יכולה לשחק עד גיל 50 בזכות העובדה שהיא כל כך חכמה".

את החוכמה החליטה סטיילי להעביר לדור הבא. עוד בזמן ששיחקה, החלה לאמן את קבוצת הנשים של מכללת טמפל. אחרי שמונה עונות מוצלחות עברה לאמן את מכללת דרום קרוליינה, שנהנית משירותיה כבר שש עונות. "מעולם לא בחרתי בכדורסל, אני חושבת שהכדורסל בחר בי", אמרה בשבוע שעבר, "הוא בחר בי בכדי לגעת באנשים אחרים, ותמיד התייחסתי לזה בתור אחריות. תמיד חייתי את המשחק. כשחקנית רציתי לחלוק אותו, וזה מה שאני עושה כעת כמאמנת". סיפורה האישי מסייע לה בכך. "אמרתי לה פעם: 'אף פעם אל תתביישי במקום ממנו הגעת ובצורה בה גדלת'", סיפרה אמה אסטל, "כי אי שם יש ילד קטן שמתחיל במצב שלך, ואחרי שהוא יקרא על הסיפור שלך בעיתון, הוא יגיד לעצמו שגם הוא מסוגל להגיע לאן שהגעת".

בגיל 43 ממשיכה סטיילי להגיע לאנשים, ולא רק בכדורסל. עבודות צדקה ותרומה לקהילה לא נרשמים בסטטיסטיקה, אבל עבור מי שמעולם לא הסתכלה על מספרים – רק בעונה אחת עברה 10 נקודות למשחק ב־WNBA – תמיד היה מדובר בדברים שמעבר למשחק. פרס השירות לקהילה מוענק כעת על שמה, כראוי למי שמארגנת שנים מחנות כדורסל בהתנדבות ונוסעת לאפריקה עם משפחת קלינטון כדי לחלק מאות זוגות נעליים. "אלה הדברים הגדולים באמת", אמרה, "יש נקודה בה את מבינה שכל השאר זה רק אמצעי להגיע לזה. להיות מסוגלת לעזור לאנשים".

דרכה לתהילה:


מי שמעולם לא קיבלה יחס ציבורי דומה לזה שקיבלו ליסה לסלי, שריל סוופס ורבקה לובו, הכוכבות הגדולות בסוף שנות התשעים ותחילת העשור הקודם, אפילו לא העלתה על דעתה שתקבל אותו כעת. בהיכל התהילה היו צריכים להשאיר לה מספר הודעות עד שהאמינה שאכן נבחרה. "זו היתה הפתעה מוחלטת", אמרה, "קיוויתי להגיע לשם בסופו של דבר, אך לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר. זה נחמד שזה קורה בגיל צעיר, ואפשר ליהנות מזה".

גם מי שראה אותה משחקת ייהנה מכך. "תמיד קצת הפריעה לי ההרגשה שסטיילי לא קיבלה את ההכרה לה היא ראויה כשחקנית מהפכנית", סיכמה מישל וופל מ־ESPN, "הרגשתי שהעובדה שהתואר חמק ממנה במכללות ובמקצוענים תשפיע על הצורה בה יתפשו אותה בראי ההיסטוריה, כמו גם העובדה שכמקצוענית היא בעיקר 'ערכה את השולחן' עבור אחרות – עניין שקשה יותר להעריך. אך הנה היא כעת, נכנסת להיכל התהילה. למקום בו היא שייכת".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ