שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לטובת הנוסעים לפיינל-פור: המדריך לתייר הצהוב במילאנו

לאכול כמו סופו, או להיעלם כמו אינגלס? אוהדי הצלחות או צהובים שרופים? מילאנו לא נוצצת, אבל תתאים לכל סוג אוהד של מכבי ת"א

עפר פרלמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עפר פרלמן

אין לה את ההיסטוריה העשירה של רומא, הנוף מרשים פחות מאשר בטוסקנה, היא חסרה את האופי של נאפולי ואי אפשר לשוט בה בגונדולות כמו בוונציה. למען האמת, גם קבוצת כדורסל ראויה אין בתחומיה.

אכן, אלפי האוהדים שילוו את מכבי תל אביב לפיינל-פור צפויים לאכזבה קלה ממילאנו – עיר עם בית אופרה מפואר כ"לה סקאלה", קתדרלה גותית עתיקה (ה"דואמו"), שופינג במחיר מופקע ולא הרבה מעבר לכך. למזלם של שחקני ואנשי מכבי, זהו כבר ביקורם השני העונה בבירת לומברדיה, וחלקם כבר מצאו לעצמם פינה משלהם או אתר בדמותם. זוהי, אם כן, מילאנו הצהובה.

לא ונציה ולא רומא, אבל גם אילן השועל ימצא מה לעשות במילאנוצילום: ספי מגריזו

מילאנו של בלאט
במנזר של כנסיית סנטה מריה דלה גרציה, על הקיר הצפוני, צייר לאונרדו דה וינצ'י את אחת מפסגות הרנסאנס: "הסעודה האחרונה". לנוכח התמונה המונומנטלית, שלוכדת בפרטי פרטים את הרגע שבו הכריז ישו על בגידת אחד מתריסר שליחיו וכי הוא עצמו ימות בקרוב, המחשבות אינן יכולות שלא לתהות על הדמיון בינו לבין מאמן סגנית האלופה.

האחד היה בנו של האלוהים, האחר מועסק על ידי שמעון מזרחי. הראשון הוא סמל לאמונתם של מיליארדים, השני אולי יוציא רבבות לכיכר. זה גרם לעיוורים לראות, ההוא הפך את טייריס רייס לשחקן יורוליג לגיטימי. ושניהם למדו בדרך הקשה להיזהר מאנשי הקריות ג'ודס וגודס.

הסעודה האחרונה. האחד היה בנו של האלוהים, האחר מועסק על ידי שמעון מזרחיצילום: לאונרדו דה וינצ'י

מילאנו של פניני
גלריה ויטוריו אמנואלה השני היא אחד הקניונים העתיקים בעולם. בנייתה ארכה תריסר שנים, ולאחר פתיחתה ב-1877, האדריכל מצא את מותו לאחר שנפל מאחד הפיגומים. מעל חנויות הדגל של פראדה וג'וצי מתנשאת תקרת זכוכית מקומרת, בעוד הרצפה מעוטרת בסמלי הערים הגדולות באיטליה: הזאבה של רומא, הצלב של מילאנו, האירוס של פירנצה והשור של טורינו. לאחרון שמור מקום של כבוד במסורת המקומית, ויש הטוענים כי נעיצת עקב הנעל באשכיו של השור בתוספת סיבוב מעגלי היא סגולה למזל, לחתונה ולמאבק מתחת לסלים מול אלכס מאריץ'. המדקדקים במצווה אף מוסיפים את סרט הקפטן לזרועם.

מילאנו של אינגלס
באמצע המאה ה-15 הגיע למילאנו פרנצ'סקו ספורצה, חייל מיומן מטוסקנה ובנו הממזר של גנרל בשירות האפיפיור. הוא כרת בריתות, הפר הסכמים, הגן על העיר מפני פולשים, הכריז על עצמו דוכס והקים טירה אימתנית ומבוצרת כמעונו.

כך וכך שנים לאחר מכן, נחת  בעיר שכיר חרב נוסף, הפעם מאוסטרליה. טירת ספורצה הפכה זה מכבר למקום משכנם של כתריסר מוזיאונים - החל מממצאים ארכאולוגיים ממצרים וכלה באוסף רהיטים מהפיפטיז. ניתן גם לשוטט על חומות הלבנים, לצפות בפסיפסים מעשי ידו של דה וינצ'י, או סתם לשכשך רגליים באחת המזרקות. מספרים על אנשים שבילו חודשים באתרים שבתחומה, לעתים סדרות רבע גמר שלמות. שמועה אחת מדברת על מנהרה המחברת בין המבצר העתיק למדיולנום פורום; סוף השבוע הקרוב הוא הזמן למצוא אותה.

עשו את הפניני. סרט קפטן לא יזיקצילום: עפר פרלמן

מילאנו של ז'יז'יץ'
אחרי שעבר כתריסר קבוצות, זהר בליגה האדריאטית, חדר ללבבות אוהבי המשחק בקזחסטאן ובער עם 0.9 נקודות ב-5:10 דקות בממוצע למשחק במדי מכבי תל אביב, מוכן הסנטר הקרואטי המתבגר לתחנה הבאה בקריירה. בוויה פאולו סארפי, הצ'יינהטאון של מילאנו, יעמדו לרשותו חנויות נעליים זולות, בוטיקים למוצרי עור ומשי, אטליזים, מסעדות וגם כמה אוהדים של שנחאי שארקס, שישמחו לעדכנו בתמונת הצמרת בליגה הסינית.

מילאנו של שחורציאניטיס
מילאנו, ככל צפון איטליה, היא לא עיר של פיצות. למרות הפיצריות הפזורות ברחבי העיר, המקומיים האנינים מעדיפים על פניהן ריזוטו ואוסובוקו, רחמנא ליצלן. לוואקום הפחמימות נחלצת המאפייה המשפחתית Luini Panzerotti, הממוקמת בקרבת הגלריה. התור הארוך בכניסה נשכח למראה כריך הפנזרוטי – בצק פריך ממולא ברסק עגבניות ומוצרלה, המטוגן עד כלות בשמן עמוק. שילוב מנצח של פיצה, סופגנייה והתקף לב. אחרי שלושה שבועות בלי כדורסל, מי ישים לב.

הפנזרוטי. שילוב מנצח של פיצה, סופגנייה והתקף לבצילום: פרנסיסקו אנטונס

מילאנו של יורם ארבל
הצריחים המחודדים של הדואמו, כנסיית הגולגולות של סן סאטירו ואוסף האמנות של גלריית בררה, אינם חייבים להיות נחלתם הבלעדית של מי שבורכו במאור עיניים. סמוך לכיכר סן באבילה, מוצב דגם נחושת קטן של מילאנו, הכולל את קווי המתאר של העיר וכמה מאתריה הבולטים. למתקשים בזיהוי, מצורפים הסברים בכתב ברייל.

מילאנו של ג'ורדי ברתומיאו
יש משהו קצת מכמיר לב בניסיון להידמות למשהו שלעולם לא תהיה. "קשת השלום", שנפוליאון הורה להקים בצפון פארק סמפיונה, אולי מזכירה מזווית מסוימת את שער הניצחון בפריז, אבל הכינוי הפרובינציאלי שדבק במגדל ברנקה הסמוך – "מגדל אייפל המילאנזי" – צריך לפגוע אישית בכל מי שראה את הדבר האמיתי. נכון, שניהם גבוהים ועשויים מברזל, אך כאן מסתיים הדמיון. מצד שני, מהמרפסת שבמרום 108 מטריו ניתן לראות ביום טוב את פלייאוף ה-NBA.

מכבי ת"א בפיינל-פור: סיקור מיוחד
הקבוצה של המדינה: למה כבר אין סיבה טובה לשנוא את מכבי תל אביב || בעיני המתבונן: כל הראיונות בעקבות ההפסד לצסק"א || מי את, צסק"א מוסקווה: רולטה רוסית || ה-11 של דייויד בלאט:היתרונות והחסרונות של הסגל הצהוב || הסוס השחור של הפיינל-פור: מכבי תל אביב הולכת על כל הקופה || מורה, מחנך, פרפקציוניסט: מה הופך את דייויד בלאט ל"גאון" || מסיבת העיתונאים: "המסורת והחזון יעזרו לנו במעמד הזה" || מדריך לתייר הצהוב: לאכול כמו סופו, להיעלם כמו אינגלס

אייפל דמיקולו. ביום טוב רואים את אמריקהצילום: ג'ייסון פריס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ