בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסכמים סיבוב

הטוב, הרע והקרנף

הסיבוב הראשון בליגת העל בכדורסל הסתיים (פחות או יותר), מה שאומר שהגיע הזמן לבחור מצטיינים, מאכזבים ו-MVP זמני

תגובות

הסיבוב הראשון בליגת העל בכדורסל תם ולא נשלם. יש עוד משחק אחד, בין הפועל חולון להפועל ירושלים, אבל המינהלת קבעה אותו לליל הסילבסטר. עד אז יתקיימו שני מחזורים מלאים, כך שטבלת הסיבוב הראשון תיחתם רק בדיעבד. לכן נאלצנו לעשות את בחירות הסיבוב לפני שנדע אם חולון תעלה למאזן 4-7 או ירושלים ל-1-10.

חמישיית הסיבוב

1. ג'ורדן טיילור (הפועל חולון)
כך צריך להראות רכז בעידן המודרני – גם לקלוע (16.4 נקודות, 42% משלוש) וגם למסור (4.3 אסיסטים). היו לו כמה משחקים ובעיקר כמה מחציות פחות טובות, אבל כשהוא טוב, הוא סוחף את חולון להצגות שמלהיבות את הקהל.

2. רביב לימונד (הפועל ת"א)
ארז אדלשטיין הפך אותו לסופרסטאר, אבל גם כשהגיע מאמן חדש שלא עבד אתו עד היום (עודד קטש), לימונד שומר על מקומו בראש טבלת הקלעים הישראלים. קרלון בראון הלך, אז לימונד לוקח על עצמו עוד יותר. 6.5 אסיסטים זה כמעט פי 3 ממה שהיה לו באשקלון לפני שלוש שנים, וגם שם הקבוצה היתה בידיים שלו.

3. יותם הלפרין (הפועל ירושלים)
הוא מדורג עשירי בלבד בטבלת הקלעים הישראלים, אבל אינטליגנציית המשחק הנדירה שלו היא אחד הגורמים לקלות בה ירושלים מתנהלת בליגה. עזבו את הנקודות (11.1), שימו לב ל-78% משתי נקודות, 52% משלוש, 94% מהעונשין וכמובן ל-4.3 אסיסטים. רק חבל שביורוקאפ הוא מוותר על משחקים.

4. בריאן רנדל (מכבי ת"א)
יהיו שישאלו איך מכבי לא חשבה עליו קודם, אבל דבר אחד בטוח: שש עונות בליגה הישראלית הביאו אותו בשל למכבי. המספרים שלו ביורוליג עולים אפילו על אלו שהוא משיג בליגה, אבל מכבי צריכה אותו לא פחות במשחקים הגדולים מול ירושלים.

5. קרייג סמית' (נס ציונה) –  שחקן הסיבוב
נס ציונה איבדה את שלושת הזרים המובילים שלה בעונה שעברה, אבל החתמה אחת גדולה מאפשרת לה לסיים את הסיבוב במאזן 4-7, זהה לעונה שעברה ולמצוא את עצמה בראשות הליגה מחוץ למכבי וירושלים. בקדנציה הקודמת שלו בישראל עשה "הקרנף" רושם של שחקן ברמה גבוהה מאוד, אבל הסטטיסטיקה האישית שלו לא היטיבה עם הקבוצה. בנס ציונה המספרים של סמית' נהדרים – 21.6 נקודות, 7 ריבאונדים, 61% מהשדה, 77% מהעונשין - כשבאותו זמן, שפת הגוף שלו מעידה על חיבור ואיכפתיות כלפי חבריו. סמית', שניחן באינטלגנציית משחק, מרכז תשומת לב רבה סביבו ומוציא כדורים החוצה (2.5 אסיסטים). הגנה כבר לא תהיה הצד החזק שלו, אבל שחקן שבא לכל משחק, ושקולע 20, 25 או אפילו 35 אם כל הקבוצה לא מתפקדת, הוא ברכה.

השחקן השישי: טוני גפני (הפועל ירושלים)
ביורוקאפ באו לידי ביטוי המחסור בסנטימטרים, שמקשה עליו להטביע על סנטרים אמיתיים, והקליעה הלא יציבה מבחוץ. לעומת זאת, בליגה הוא מוכיח שהוא פאואר-פורוורד מגוון - 1.4 חטיפות ו-1.4 חסימות - ועוזר לירושלים לעשות את מה שהיא הכי טובה בו, שזה לרוץ. בליגה אפילו הזריקות מבחוץ נכנסות ב-50% הצלחה.

השחקן המאכזב: אלכס טיוס (מכבי ת"א)
כמי שאמור להוביל את משחק הפנים של מכבי, בטח בליגה בה הוא משמש כישראלי, 6.3 נקודות, 51% מהשדה ו-34% מהעונשין הם מספרים עלובים. העובדה שהוא מוליך את הליגה בחסימות (1.9) ומדורג שני בין הישראלים בריבאונדים (7.6) מעידה שזה דווקא לא עניין של רצון, אלא פשוט חוסר חיבור לקבוצה הנוכחית.

מאמן הסיבוב: דני פרנקו (הפועל ירושלים)
הרבה שנים חיכתה ירושלים ליצור כוח הרתעה בליגה, להגיע לרוב המשחקים עם ביטחון מסוים שגם אם בהתחלה לא ילך לה, בהמשך הפערים יבואו לידי ביטוי. הקבוצה שבנה פרנקו לא התאימה ליורוקאפ, אבל בליגה היא מובילה בשבע קטגוריות שונות לרבות התקפה והגנה. היא משחקת כדורסל קבוצתי מענג - 25.8 אסיסטים שווים לממוצע של מוליכת ה-NBA בתחום, וושינגטון וויזארדס, ומעבר לים משחקים שמונה דקות יותר. פרנקו, שעשה דרך ארוכה מאוד בליגה הישראלית, מקבוצות מעוטות יכולת ומפיטורים, הגיע לראשונה לקבוצה גדולה, ובעזרת הסקאוטינג הנהדר של הצוות המקצועי בראשותו מגיע מוכן לכל משחק. אלמלא העברת האנרגיות בשבועות האחרונים לטובת היורוקאפ, אפילו ההפסד היחיד לאילת היה נמנע.

ספי מגריזו

המאמן המאכזב: דן שמיר (הפועל אילת)
למרות ניצחון החוץ על מאמן הסיבוב, שמיר הוא המאכזב. אחרי שנה כעוזרו של אטורה מסינה בצסק"א הוא חזר לליגה הישראלית, קיבל קבוצה עם התקציב השלישי בטיבו בליגה, ובהיעדר מנהל מקצועי - עניין שפוגע בקבוצה - בחר את הזרים בעצמו. שמיר הביא שחקנים טובים אחד אחד, אבל פשוט לא מתאימים זה לזה. היעדר קשר אישי וישיר עם השחקנים היקשה על ההשתלבות של עמית שמחון, גרם לניב ברקוביץ' לאבד את הביטחון ואפילו המנהיג המנוסה אפיק ניסים איבד את זה בכמה משחקים. אחרי חילופי זרים, הקבוצה התייצבה והשיגה כמה ניצחונות בשיניים, אבל קבוצה שהגיעה בשנתיים הקודמות ל-4-1 לא אמורה להיות במאזן שלילי.

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#