יש את טוני פארקר, ואחריו כל השאר

הרכז של נבחרת צרפת הפך אתמול למלך הסלים של אליפות אירופה בכל הזמנים, עדות הולמת להתמדה חוצת-דורות של מי שהפך לסמל

אלעד זאבי
שליח "הארץ" למונפלייה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"מוזר בכלל לחשוב שמישהו מצרפת יהיה קרוב למקום הראשון". טוני פארקרצילום: אי־אף־פי

יש אוהדים שמוכנים לעשות הכל בשביל הנבחרת שלהם, ויש כאלו שנכונים לסבול בשביל שחקן אחד בלבד. "זה עולה לי בבריאות", טען פרדריק, צרפתי בעל שליטה מפתיעה באנגלית, שלא הפסיק למתוח ולהתגרד בגופייה מספר תשע של סן אנטוניו. "זה פריט לבוש נוראי, לא ראוי להלוויות, אבל הכרחתי את עצמי לסבול בשביל ערב אחד. טוני סבל בשבילנו הרבה יותר".

ברוח פטריוטית זו, קצת פחות מארבע דקות מפתיחת המשחק מול פולין, עמדו למעלה מ-10,000 אוהדים על הרגליים וסיפקו תפאורה הולמת לרגע הכתרת מלך הסלים החדש של היורובאסקט לדורותיו. זה קרה אחרי שפארקר עשה מה שעשה אלפי פעמים בקריירה: קיבל חסימה באזור קו השלוש, עבר מצד שמאל ועלה לקליעת חצי מרחק שהפכה קטלנית עם השנים. הכרוז בישר בחגיגיות על השיא החדש, 1,032 נקודות – שתיים יותר מניקי גאליס האגדי – והמשחק נעצר לכמה שניות בהן פארקר בעיקר נראה כמי שלא מבין על מה המהומה. בסוף התברר שדווקא הבין טוב מאוד.

"בתחילת הקריירה שלי לא דמיינתי שהחיים שלי יתגלגלו כך", אמר, "הקריירה שלי, התוכניות שלי, הכל כמו חלום. כשמדברים על מלך הסלים בהיסטוריה של היורובאסקט, זכייה באליפות אירופה, כל השיאים האישיים. אתה לא תמיד מעריך נכון את החשיבות של הכל בזמן שזה קורה. זה כבוד רק להיות מוזכר בשיחה על גדולי השחקנים באירופה בכל הזמנים. זה משהו שאתה לא חושב עליו בהתחלה, עם שמות כמו טוני קוקוץ' או דראזן פטרוביץ'. מוזר בכלל לחשוב שמישהו מצרפת יהיה קרוב למקום הראשון".

זה אולי קצת מוזר, אבל לא מוזר ברמת כדור אש שנוחת בתאילנד באמצע החיים. גם לטהרנים של הכדורסל האירופי, אלו שהתחנכו על מורשת הקרב העשירה של פטרוביץ' ואחרים, היה מספיק זמן להתרגל לפארקר. במקרה הזה, שמונה הופעות רצופות ביורובאסקט הן יותר משורה מרשימה ברזומה – הן עדות להתמדה חוצת-דורות מצד מי שהפך לסמל עבור ותיקים וצעירים כאחד. בגיל 33 הרגליים זקוקות יותר מתמיד למנוחה בקיץ, והלחץ מסן אנטוניו לוותר על העומס הפטריוטי תמיד היה מסיבי. אבל פארקר עמיד, ביותר ממובן אחד.

כמעט מוזר לראות את ההתנהלות של האיש מקרוב. קשה לתפוס כיצד מי שראה בחייו יותר מיקרופונים מטכנאי סאונד על סף יציאה לפנסיה עדיין מוצא סבלנות לחכות לתורו בפאנל של הטלוויזיה הצרפתית, על הפארקט, שניות אחרי משחק צמוד במיוחד. עשר דקות הוא יושב שם, בנינוחות, מסביר ומתלוצץ עם מנחיו. "אין מתנדב אחד, ולא משנה באיזו דרגה בהיררכיה, שביקש ממנו תמונה משותפת ולא קיבל", אומר עובד זוטר באליפות, "הוא פשוט בן אדם נחמד".

פרדריק בגופיה של אלילו. "זה פריט לבוש נוראי, לא ראוי להלוויות, אבל הכרחתי את עצמי לסבול בשביל ערב אחד. טוני סבל בשבילנו הרבה יותר"צילום: אלעד זאבי

פארקר הוא הרבה יותר מכך. עוד לפני שהוביל את נבחרתו לזהב היסטורי לפני שנתיים, הפך לפנים של הכדורסל הצרפתי. במונפלייה זה נכון במובן הפיזי: פניו נמצאות על שלטי חוצות, בתחנות רכבת, על פוסטר גדול מחוץ לאולם, מוכרות מכונות כביסה. לכמה דקות הוא אפילו הצליח לדחוק את הראגבי לעמודים הפנימיים יותר של ה"לאק'יפ". "איני יודע מה יקרה באליפות הזו, אבל מה שזה לא יהיה, מעמדו לא מסוגל להיפגע בעיני האוהדים", מספר פרדריק בעיצומו של סשן גירודים, "הוא יכול לשדוד בנק, והפקידים יעזרו לו לסחוב את השקים של הכסף לאוטו".

כנראה שלא רק הם היו עושים זאת, אלא גם חבריו לנבחרת. "כל הדברים הטובים שקורים לו, אין מישהו שמגיע לו יותר", קבע ניקולה באטום, שנולד שנה אחרי שגאליס הוביל את יוון לזכייה ביורובאסקט. כמו איש השעה, גם הוא נראה כמי שלא מבין על מה המהומה. יש את טוני פארקר, ואחריו כל השאר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ