אלעד זאבי
מארק פרייס
מארק פרייס בגרסת המאמן. ההורים מזהים אותו, הילדים קצת פחותצילום: טוויטר
אלעד זאבי

אחד הסימנים לכך שהצלחת בחיים הוא שמישהו טרח לייצר חטיף שוקולד על שמך. לכן, עוד הרבה לפני שאימן משחק אחד כמאמן ראשי במכללות, מארק פרייס כבר היה סיפור הצלחה. ב-1993, בזמן שכיכב כשחקן במדי קליבלנד, יצא במהדורה מוגבלת "חטיף השוקולד מארק פרייס". אם השם לא עורר מספיק תיאבון, הרי שהסלוגן על העטיפה – "מהלך של שלוש נקודות שמורכב מכרמל, פקאנים ושוקולד" – כבר הפך אותו ללהיט בקרב אוהדי הקאבס. עד כדי כך, שבמהלך סדרת הגמר האחרונה נדר אוהד קליבלנד כי יאכל את החטיף ששמר 18 שנים במקרר במידה שהקאבס יזכו באליפות. "אני מקווה שייצא לך לאכול אותו", צייץ לו בטוויטר פרייס עצמו, "הטעם היה בנוי להחזיק מעמד".

מאז 1998, אז החליף גופיית משחק ונעלי כדורסל בחליפה ועניבה, פרייס לא החזיק מעמד הרבה זמן במקום אחד. הוא אימן בתיכון דולות' באטלנטה, שימש כעוזר במכללת ג'ורג'יה טק - במדיה כיכב כשחקן - והמשיך לעזור בשלל קבוצות NBA. בין נדודיו בדנוור, אטלנטה, גולדן סטייט, אורלנדו ושארלוט, התפרסם בזכות מעבדת הקליעה בה היה שותף, אותה פקדו שחקנים רבים במטרה ללמוד איך לשחרר כדור כמו שצריך מאלוף השלשות לשעבר וקלע העונשין השני בטיבו בהיסטוריה (90.4%). אלא שפרייס היה הרבה יותר מכך. "הוא היה אחד השחקנים הטובים ביותר של דורנו שאיש לא מדבר עליו יותר", טען לפני מספר שנים סטיב קר, שצבר לא מעט שעות מארק פרייס באימונים כחברו לקבוצה במשך שלוש עונות.

קר אולי קצת מגזים, אבל לא מאוד; בתחילת שנות ה-90' היה פרייס מהרכזים הטובים בעולם, הופך את פעולת ה-Split (כדרור לעבר הסל בין השומר שלו לשומר שמגיע עם השחקן שבא לחסום לו) לאמנות של ממש ואת קליבלנד לאחת הקבוצות שמשחקות את הכדורסל היפה ביותר ב-NBA. זה הספיק לארבע בחירות לאולסטאר ולחמישיית העונה הראשונה ב-1993, אך בניגוד לג'ון סטוקטון, עם הלוק של השכן הממוצע לא הגיעו מפרקים מברזל. פציעות האטו אותו כבר בגיל 30, משאירות את הכישרון כלוא בגוף שכבר לא מסוגל לתרגם אותו כפי שהוא אמור.

17 שנים אחרי הפרישה, הזיכרון של פרייס בשיאו משמש אותו לדברים שונים בתכלית מנוסטלגיה. למשל, לגיוס שחקנים כמאמן מכללת צפון קרוליינה-שארלוט. "זה עוזר לי לשים רגל בדלת", סיפר ל"ספורטינג ניוז", "אף אחד מהשחקנים שאני מגייס לא נולד בתקופה ששיחקתי, אבל ההורים שלהם יודעים מי אני". גם חלק מהשחקנים מזהים אותו, אבל יותר ממשחקי וידאו בהם הוא נודע בתור "הצלף הקטן הזה מקליבלנד" בקטגוריית "קבוצות עבר". "מגויסים חדשים מסתכלים בעיקר על המקצוענים שמשחקים היום ב-NBA, אבל אין לי ספק שהמוניטין שלי עוזר לי לזכות באמונם. כשאני אומר משהו, הם מבינים שאני יודע על מה אני מדבר. הייתי שם, עשיתי את זה. אחת הסיבות שהם באים היא ההרגשה שביכולתי להביא אותם לרמה הבאה".   

השאלה האם ביכולתו לעשות זאת עדיין טעונה הוכחה. אחרי הכל, ערב פתיחת עונת 2015-16 במכללות מסתכם ניסיונו של פרייס כמאמן ראשי בחמישה משחקים בסאות' דראגונס מהליגה האוסטרלית – שבכולם הפסיד. למרות שבשמונה השנים האחרונות תמיד היה ברקע כעוזר, כמעט לא נשקל ברצינות למשרת מאמן ראשי ב-NBA או במכללות – עד מארס האחרון. פרייס ישב על הספסל של שארלוט בובקאטס, כעוזרו של סטיב קליפורד, כשקיבל שיחת טלפון מג'ודי רוז, מנהלת מחלקת האתלטיקה של מכללת שארלוט. היא שאלה אם יהיה מעוניין להחליף את המאמן הקודם, אלן מייג'ר, שסבל מבעיות בריאותיות. "ככל שדיברנו יותר, הרגשתי שזה חיבור נכון", סיפר פרייס ל-NBA.com, "הציעו לי חוזה לחמש שנים, הזדמנות להכות שורשים".

מבחינת משפחתו זה יהיה שינוי מבורך, אבל למרות שמדובר רק במכללה הרביעית בטיבה בצפון קרוליינה בלבד, פרייס גם מסתכל על זה כקפיצת מדרגה בהיבט המקצועי. מי ששיחק תחת מאמנים כבובי קרמינס בג'ורג'יה טק ולני ווילקנס בקליבלנד חיכה לרגע בו יקבל את המושכות לידיו, ויוכל להתחיל להשפיע ממש על המשחק – ולא רק באמצעות תיקוני זוויות מרפקים במכניקת הזריקה של מייקל קיד-גילכריסט. "לקבל החלטות בעצמך, זה החלק המרגש", הסביר, "לעשות דברים כפי שאתה רוצה לעשות אותם".

בשביל שהדברים הללו יקרו, הוא יצטרך לעבוד קשה. קבוצתו גייסה בקיץ לא פחות משמונה שחקנים חדשים, וכל אחד מהם מציב בפניו אתגרים שונים – כולל כאלו עמם לא נאלץ להתמודד בשנים האחרונות. "ב-NBA כל אחד עושה את העבודה והולך הביתה, חי את החיים שלו", אמר פרייס, "במכללה אתה הופך להיות אחראי על הכל. יש את הנושא האקדמי, ושחקן גם יבוא אליך כשיש לו בעיות עם החברה. אבל אני נהנה מזה, כי כך אני מעורב בחייהם. זה הרבה יותר גדול מכדורסל בלבד".

זה חשוב, כי בכדורסל בלבד כנראה שפרייס בן ה-51 יצטרך לחכות עד שיזכה לסיפוק. זה לא שאין רצון טוב – "יש לו המון ידע ואנחנו כמו ספוגים", אמר שחקן הקבוצה ברקסטון אוגביזי ל"אל פאסו טיימס" – אבל מגבלות הכוח ידועות. קבוצתו, שסיימה את העונה שעברה במאזן 18-14, לא ביקרה בטורניר המכללות מאז 2005, ותפתח את העונה עם סדרת מפגשים מול יריבות כסירקיוז, דייוידסון וג'ורג'טאון. "זה מה שאתה רוצה כמאמן וכשחקן – שיזרקו אותך לאש", אמר פרייס, שמצדו מסתכל קדימה; האדסון פרייס, שחקן טקסס כריסטיאן בעונה שעברה, עבר לשארלוט ויוכל לשחק תחת אביו בעונה הבאה. "הוא 1.98 מטר שיכול להרביץ לי קצת אם ירצה", הסביר אביו, שנמוך ב-15 סנטימטרים. נפוטיזם? ודאי, אך סביר להניח שגם רצון כן לשפר בעזרת גנים משובחים ממוצע קבוצתי שעמד בשנה שעברה על 65% מקו העונשין (מקום 309 במכללות).

"מעולם לא חששתי מאתגרים", אמר פרייס בחודש שעבר ל"שארלוט אובזרבר", "כשאומרים לי שיש משהו שאיני מסוגל לעשות, זה כל מה שאני רוצה לעשות. יש כאן קמפוס של 26 אלף סטודנטים, ואני חושב שיש לנו סיכוי לעשות רעש". באווירת הנעורים המחודשים, גם הוא התחיל לעשות קצת רעש – באופן וירטואלי ומתון, כמובן. "אשתי הערימה עלי ופתחה לי חשבון טוויטר", אמר, "יש שם כל כך הרבה שטויות. מטורף בעיני שאתה יכול לכתוב משהו קטן ותוך שנייה 100 אנשים כבר רואים את זה".

כמובן שיש דברים מטורפים בהרבה. למשל, לאכול "חטיף שוקולד של מארק פרייס" ששכב 18 שנים במקרר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ