האולסטאר הוא הזמן בשנה בו הכדורסל הישראלי יכול ליהנות מעצמו

מאז קובצו יחד טפירו, אמיר כץ, ג'ו דוסון, דריק המילטון ואדי אליסמה אילת לא זכתה לכמות כזו של כישרון, במשחק האולסטאר בו ניצחו הישראלים 118-143 את הזרים

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נבחרת הישראלים באולסטאר
נבחרת הישראלים חוגגת. אם כבר זה קורה פעם בח"י שנים, אולי היה מקום לטוויסט מקפיץ יותר מאולם בגיןצילום: מינהלת הליגה
אלעד זאבי

"ליאור, אל תדבר אתי", יזם ישראל קטורזה אינטראקציה במעמד צד אחד עם ליאור אליהו מיד עם הנחיתה באילת, "צריך הפרדה בין שופטים לשחקנים לפני המשחק". קטורזה הגיע לאולסטאר הישראלי על תקן קומיק-ריליף עם משרוקית, אבל האירוע לא היה זקוק לסטנדאפיסט בכיר כדי לשדר קלילות. הצמדתו המסורתית לחג פורים הפכה אותו להפנינג בעל נוסחה פחות או יותר קבועה – המון ילדים, מנחים אנרגטיים שמסיימים משפטים בסימני שאלה, מופעים של אמנים טרנדיים שהופכים צעירים מדי שנה ומאיר טפירו. ההבדל היחיד הפעם היה שבשביל להגיע לאירוע, המשתתפים נאלצו לשבור את שיא העולם לסנטימטרים דחוסים בתוך קופסת פח עם כנפיים.

לזכותה של מינהלת הליגה צריך לומר שהמאמצים השיווקיים והפעילויות לקידום הענף לא מסתכמות באולסטאר בלבד; הן מתקיימות במשך כל השנה, בכל מקום, מפיצות את בשורת הכדורסל ברבים. ובכל זאת, האולסטאר הוא אירוע ממנף, הזדמנות לקרב בבת אחת כמות גדולה של אוהדים צעירים פוטנציאליים לדבר הזה שנקרא כדורסל ישראלי. קיומו באילת הוא אפילו הזדמנות גדולה במיוחד; מאז קובצו יחד טפירו, אמיר כץ, ג'ו דוסון, דריק המילטון ואדי אליסמה כדי לנצח את פנאתינייקוס ב-1998, לא שזפו המקומיים את עיניהם בכל כך הרבה כדורסלנים מוכשרים על אותה במה.

אז אם כבר זה קורה פעם בח"י שנים, אולי היה מקום לטוויסט מקפיץ יותר מאולם בגין, לא בדיוק פלא ארכיטקטוני על רקע החולות. למשל, קיום האירוע באוויר הפתוח, על נקודה כלשהי בציר שבין הקניון ל"מאנקיז". מצד אחד אפשר רק לפנטז על ההייפ, אם כי הצד השני, הריאלי, ברור מאליו. הרי הרעיונות המקוריים ביותר הם אלו שהמחויבות הלוגיסטית הכרוכה בהוצאתם לפועל מוטלת על אחרים.

בינתיים, בדומה לשנים קודמות, אולסטאר כהלכתו התקיים גם בבגין. נאמן - על דרך ההיפוך - לקלישאה לפיה שחקן גדול תמיד מופיע במשחקים גדולים, נעדר דונטה סמית' מטקס הצגת השחקנים. "דונטה סמית'", קראה המנחה דנה פרידר, אבל דונטה איננו. בסוף חמק פנימה בחסות תחרות השלשות, מוותר משום מה על כניסה דרמטית סטייל וויליס ריד בגמר ה-NBA. חוסר רצינות? חלילה. בדקה הראשונה כבר מנע בעבירה מעוז בלייזר להטביע. במשחק אולסטאר. בדקה הראשונה. מתברר שהאיש בכל זאת בא לעבוד, בדיוק כמו קטורזה. "הבאתי 2% מהילדים שלי", בישר האחרון, "לא היה מספיק מקום באולם בשביל כולם".

טפירו
קבלו את ה-MVP שלכםצילום: מינהלת הליגה

גם המתחרים בתחרות השלשות הגיעו לעבוד. נצפה לוקח את העסק ברצינות יתרה: גיא פניני, שכנראה חשק ב-1,000 דולר לבזבוזים ומשקולת נייר מוזהבת בצורת כדור. את התחרות המקומית – יותם הלפרין, אבירם זליקוביץ' ויובל נעימי – הוא שרד, אבל בגמר הפסיד לאייזיה סוואן, שאומרים שיהיה זאק רוזן כשיהיה גדול. האחראית על האתנחתא הקומית במקרה הזה היתה פרידר, עם קריאת "נעימי לשלוש", כאילו היתה לו איזושהי ברירה אחרת בזמן תחרות שלשות. מפה לשם, דווקא תחרות ההטבעות הלכה קצת אחורה; אחרי שהרף הרחיק בשנים קודמות עד קפיצות מעל מכוניות או לפחות מעל חמישה אנשים – אייכה, טיילר האניקט – מקבץ ניתורים מרשימים דיו של גילברט בראון מעירוני נהריה הספיקו לו בשביל לזכות.  

ב"פינת הסלפי", אותה ייסדו חמישה ילדים מאחורי הספסל של הישראלים ובמסגרתה נקרא בכל פעם כדורסלן אחר "לבוא לפה!", כיכבו גל מקל, יותם הלפרין וליאור אליהו. טפירו דווקא לא הגיע אליה, אבל ספק אם עזב את העיר עם חסכי תשומת לב. נכון, זה לא התקרב לפסטיבל של קובי בראיינט בחודש שעבר בטורונטו, אבל גם תואר ה-MVP ועשרות ילדים שלא נותנים לך לרדת מהפארקט לפני תמונה משותפת זה נחמד. בטח כשזה מגיע שלושה ימים לפני יום הולדתך ה-41.

כרם משעור. פציעה טורדנית בכתף
כרם משעור. פציעה טורדנית בכתףצילום: מינהלת הליגה

אחרי שהכל בא על מקומו בשלום – בוב הבנאי צילם סלפי עם דריל מונרו, מיני-שולדבראנד התאחד עם גרסתו המוגדלת והישראלים ניצחו 118-143 את הזרים - הפר מרקו קילינגסוורת' את אחד הכללים הלא כתובים של האולסטאר לדורותיו. מי שבאופן כללי התייחס למשחק כמו קרב הישרדות במחזור הסיום של העונה, בדק את דף הסטטיסטיקה עד רמת טור העבירות של כארם משעור.

אולי מישהו צריך לחדד לו שהאולסטאר זה הזמן היחיד בשנה בו הכדורסל הישראלי יכול לוותר על הרצינות שהוא עוטה על עצמו בדרך כלל ולהתעסק בפאן נטו: קרטיבים בפסקי זמן, ענטוזים לצלילים שמפיקים הילד מ"שמש" והבן של שימי תבורי, והוראות טקטיות של רמי הדר שפירושן האפשרי היחיד הוא "תפליק לקטורזה בישבן בשמי". הרי כמו פורים, זה בא רק פעם בשנה. בשביל לדבר בכובד ראש על הצרות של מכבי תל אביב או לנתח את מעמדו המקצועי של דני פרנקו לאור הצד עליו התעורר דונטה סמית' בבוקר נתון, יש כל יום אחר.

שולדבראנד ודוסון עם החיקויים
שולדבראנד ודוסון עם החיקוייםצילום: מינהלת הליגה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ