בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמארה סטודמאייר בירושלים: הצלחה מובטחת בכל תחום מלבד כדורסל

הפועל ירושלים לא היתה מסוגלת לסרב לאמארה סטודמאייר, שיספק לה דחיפה שיווקית והתעניינות בינלאומית. השאלה כיצד תיבנה הקבוצה מחדש סביב כוכב שבגיל 33, עוד יותר מתמיד, צפוי להיות חור שחור של התקפות ובור נוסף בהגנה

12תגובות
אורי אלון מחבק את אמארה סטודמאייר, שחובש כובע אדום
טוויטר/ אורי אלון

בקיץ 2010, אמארה סטודמאייר הפך על פיו מטבע לשון שגור. הוא לא גילה את אמריקה, אלא גילם את אמריקה שמגלה את ישראל. מי שבדיוק חתם על חוזה בשווי 100 מיליון דולר בניו יורק ניקס פקד את מסדרונות "יד ושם", פיזר דולרים על שמונצעס בסמטאות העיר העתיקה והשתכשך בים המלח. את השורשים היהודיים שאמו הזכירה, שכנראה הוחבאו היטב בקרביים של אילן היוחסין, הוא לא מצא - אבל חיבור רוחני דווקא כן.

שלוש שנים אחר כך התעקש לקשור את גורל חופשת הקיץ שלו בזה של המכביה ה-19, עד שלבסוף נמצאה לו נישה כעוזר מאמן נבחרת קנדה. יומיים אחרי שהעביר למאמני הלבנט שיעור פתוח בתורת הפוסט-אפ, חמוש במוקסינים ובחולצה עליה נכתב בגאון ISRAEL, כבר זמזם לצד ניר ברקת את "אהבת פועלי הבניין" בזמן שהתהלכו באתר הבנייה שהפך לימים לארנה. "זה יהיה נהדר בשביל העיר ואיני יכול לחכות לכל ההתרגשות", אמר. בדיעבד, כנראה שהתנבא - אם תבנו, זה יגיע. כלומר, הוא יגיע.

עכשיו הוא כאן, לטוב ולרע. הטוב ברור מאליו עוד לפני הסל הראשון; ספק אם קיים מועדון באירופה שהיה עומד בפיתוי לצרף שם כמו סטודמאייר. אם ההחתמה של נייט רובינסון בהפועל תל אביב עשתה רעש, סטודמאייר הוא תותח גדול בהרבה. עד כדי כך, שהסמיילי הנוכחי של אורי אלון לא נופל מאף שם גדול שהגיע ליבשת הישנה אחרי קריירה ענפה ב־NBA. הפועל ירושלים תהפוך לשם שגור בכתבות של ESPN או בפי ג'ימי קימל, ותזכה לזרקור חסר תקדים גם מחוץ לגבולות תקשורת הספורט הנורמטיבית. קשה להכחיש שלפחות מבחינה שיווקית, המועדון מצא תיבת אוצר. מקצועית, לעומת זאת, הוא פותח תיבת פנדורה.

אלון אמנם בחר להשתמש אתמול במטאפורה של הר געש כדי לרמוז על הבאות, אבל כנראה שלא מדובר בימי פומפיי האחרונים של שאר הקבוצות ביורוקאפ, או אפילו בישראל. כמו כל שחקן גדול שעבר את שיאו ונאחז בשאריות סחוס, סטודמאייר יפגין תערובת של כל הדברים שאי אפשר לקחת ממנו - 2.11 מטר, טאץ', קליעה מחצי מרחק, סיומת בפיק-אנד-רול - יחד עם כל הדברים שהטבע כבר גזל: מהירות, אתלטיות, סבולת.

הוא גם ירגיש בבית לצד ליאור אליהו במחנה "הזלהה"ש" (הגנה זה לא הצד החזק שלנו), וסביר להניח שיהפוך לנושא הדגל בעניין הזה; סטודמאייר מעולם לא היה שחקן שמגן על הטבעת, ועם ברכיים שחוקות, בשנתיים האחרונות הוא ויתר סופית על תנועה לצדדים באזור הצבע. בעונה שעברה היתה ההגנה של מיאמי טובה יותר עם תשעה שחקני רוטציה שונים לפני סטודמאייר, ששותף רק ל-14.7 דקות בממוצע ב-52 משחקים. בגיל 33, המודל הנוכחי שלו כבר קרוב הרבה יותר לניתוחי מיקרו-שבר מאשר לשש הופעות באולסטאר. "אמארה מסוגל להיות מי שהיה בשנות ה-20 שלו למשך מקטעים קצרים", אמר ל־CBS מאמנו בעונה האחרונה, אריק ספולסטרה, "הדבר הקשה ביותר הוא לתזמן זאת, לשמור עליו טרי מספיק כדי שיצליח להראות את הכישרון שעדיין יש לו".

הכישרון אולי עדיין שם, אבל סביר להניח שגם האגו. להגנתו של סטודמאייר, בשנתיים האחרונות הוא הפנים את תפקידו החדש בקבוצות בהן שיחק: שחקן רוטציה שעולה מהספסל ובעיקר מעודד ממנו אחרים. "סבלנות זו מעלה", אמר בעונה שעברה כשנשאל על מספר דקותיו הזעום. הוא לקח על עצמו את תפקיד המנטור של חסן ווייטסייד והוסיף כי מצא את האושר באימונים. אלא שקשה להניח כי שחקן בקליבר שלו ימצא אושר בחסימה מוצלחת לשלשה של יותם הלפרין באימון. סטודמאייר יצפה לשחק, ויותר מכך, לקבל נתח התקפי ראוי למעמדו. כאב הראש הצפוי של סימונה פיאניג'אני בנושא הזה הוא כבר לא בעיה שלו.

אם למאמן היו תוכניות מוגדרות בנוגע לבניית הקבוצה - שהציגה בשבועות האחרונים שילוב של זרים מנוסים יותר ופחות - הרי צירופו של סטודמאייר מאתחל אותן. הוא אולי לא מסוגל לשחק 35 דקות במשחק, אבל ב-25-20 שיבלה על הפארקט, ההתקפה תעבור דרכו. זה יביא נקודות, אבל בדומה למה שחוותה מכבי תל אביב עם סופוקליס שחורציאניטיס, זה גם עלול להתברר כמלכודת דבש: מילא שהאיש מהווה חור שחור של התקפות - גם בשיא הקריירה התייחס סטודמאייר למסירה כאקט חד-סטרי ואל עצמו כרחוב ללא מוצא - אך בדקותיו על הפארקט גם היריבה תזכה להתקיף. כאן כבר עלול הנזק לעלות על התועלת.

לפחות בינתיים, ירושלים יכולה ליהנות מיחסי הציבור (המוצדקים). למה לקלקל את הפנטזיות של אוגוסט עם הסיוטים של נובמבר? הרי אמארה סטודמאייר בכבודו ובעצמו הגיע להרביץ בציון קצת תורת פוסט-אפ, ובדומה לרובינסון לקראת סיום העונה שעברה, גם יצבע בצבעים עזה שגרת כדורסל אפורה. הילד שאיבד את אביו בגיל 12, ראה את אמו נכנסת ויוצאת מבתי כלא ושרד מעברי דירה תכופים, הצטרף לשועי ענף כקובי בראיינט וקווין גארנט בקטגוריית "איך לקפוץ בסטייל מהתיכון ל-NBA" והפך לכוכב כמעט מהרגע הראשון. עם הזמן פיתח גם סגנון ייחודי מחוץ לפארקט, כולל אמבטיות ביין אדום וכתיבת ספרי ילדים. "הילדים שלי מלמדים אותי משהו בכל יום", סיפר בעבר, "לימדתי את בני לשחק שחמט, ויום אחד הוא ביצע מהלך שגרם לי לעצור ולהגיד 'נראה לי שאני צריך לקחת אותך יותר ברצינות'".

עד כמה ברצינות צריך לקחת את המהלך שהנחית את סטודמאייר בירושלים? זה תלוי בהרבה גורמים, ובראשם הסבלנות שיפגינו האיש עצמו ומאמנו החדש אחד כלפי האחר. מצד אחד, כוכב שחייב להכיר במגבלותיו גם באירופה. מצד שני, מאמן שיצטרך לאפסן תוכניות מוקדמות ולבצע התאמות עוד לפני אימון הפתיחה. ההיגיון אומר שהרבה תפילות יצטרכו להיענות בשביל שהשידוך יתגלה כמוצלח, אבל להיגיון יש כמה חודשים לחכות. עד אז, האוהדים מוזמנים ליהנות ממסיבת סלפי עם כוכב NBA בדימוס בסמטאות העיר העתיקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#