יותם הלפרין לא הגשים את הפנטזיות שלכם. אבל מי אמר שצריך?

בעיני רבים, הפוטנציאל של הגארד היה גדול אפילו מהקריירה המפוארת שתגיע לסופה היום ב-17:00. אז זה הרגע להתחבר למציאות, להבין שמעולם לא יכול היה לרשת את עודד קטש, אבל גם לא היה צריך. בדרכו, הלפרין הגשים חלומות של כל כדורסלן צעיר

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הלפרין נגד מכבי תל אביב, לפני שנתיים. כדאי להסתכל על השורה התחתונה
הלפרין נגד מכבי תל אביב, לפני שנתיים. כדאי להסתכל על השורה התחתונהצילום: שרון בוקוב
אלעד זאבי

"מעבר לזה שהוא לטעמי השחקן הישראלי הכי מוכשר שהכדורסל הישראלי ידע בשנים האחרונות, יש לו דברים שאי אפשר ללמד. האופי שלו והדברים שהוא עושה על המגרש... הוא מגיע איתם ופשוט עושה אותם בלי הרבה להתאמץ. לפעמים אתה אומר 'יא אללה, אם הוא היה רוצה להיות שחקן יותר טוב, אני מניח שהוא לא היה איתנו היום'".

את הדברים הללו אמר לפני מספר חודשים יותם הלפרין, כשנשאל על ליאור אליהו בראיון לשרון דוידוביץ' מספורט 1. אם שמים לרגע בצד את העובדה שהוא צודק בכל מלה, הרי שדברים ברוח דומה נאמרו לאורך השנים גם על הלפרין עצמו. לאו דווקא המשפט שנוגע למאמץ - ספק אם מישהו הטיל פעם ספק בנכונות שלו להתאמץ - אבל לפחות בעניין של רצון להיות יותר ממה שהיה. יותר כללי כזה, לא מוגדר וחסר תקרה, כמו הפוטנציאל שהזכירו בהקשרו כשהמטיר שלשות על גדולים וגבוהים ממנו עוד בנבחרת הקאדטים.

שחקן מוכשר לא צריך לעשות הרבה בשביל להכעיס אוהד. הרי אי אפשר לכעוס על מי שאינו יכול ולא מצליח, אז כועסים על אלו שיכולים ולא מצליחים. לא מעט פעמים בקריירה, הלפרין - מוכשר ויכול כמו מעט מאוד שחקנים ישראלים לפניו - נכנס בקלות לקטגוריה הזו. לעתים קרובות, בעיקר במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל, היה קל מאוד לבוא אליו בטענות על רכות, חוסר רצון לקחת מנהיגות או בריחה מאחריות. סביר להניח שהצלקות שהשאירו עליו אוהדי מכבי תל אביב בעניין הזה מעולם לא נעלמו באמת, גם אחרי השנים המחבקות יותר בהפועל ירושלים.

הלפרין ואליהו זוכים באליפות עם ירושלים. "אם הוא היה רוצה להיות שחקן יותר טוב", אפשר להגיד על שניהם
הלפרין ואליהו זוכים באליפות עם ירושלים. "אם הוא היה רוצה להיות שחקן יותר טוב", אפשר להגיד על שניהםצילום: ניר קידר

אלא שזו בדיוק הנקודה בה המתבונן מבחוץ צריך להתנתק מנקודת המבט הפנטזיונרית שלו בנוגע למה ששחקן "אמור" להיות ולנסות לעכל את מה שעומד בפניו במציאות. הלפרין הגיע בסמיכות לפרישה מאונס של עודד קטש, וכל מה שרצו אוהדי כדורסל בישראל זה יורש עצר לנסיך של הענף. ההבדל הוא שקטש היה סקורר בנשמתו, בעוד ש"חטאו" הגדול של הלפרין היה שלא היה עודד קטש; את נישת הסקורר השאיר לאחרים. אולי למעט השלשה ההיא שכפתה הארכה במדריד.

אפשר לתלות זאת בחוסר אסרטיביות או רצון לקחת על עצמו. לחילופין, אפשר להשלים עם העובדה שהלפרין פשוט בנה עצמו כשחקן מסוג אחר - כזה שמתאים עצמו יותר לאלו שמסביבו, למארג הקבוצתי, לשיקולים של המאמן. לטוב ולרע. לפעמים, כשזה היה טוב, זה אפילו היה נהדר: הלפרין יתפוס אצבע בכל כף יד שתמנה גארדים ישראלים שהיו מסוגלים לשלב בין קריאת משחק מבריקה להוצאה לפועל ברמה תואמת. זו אחת הסיבות לכך שכושר טוב של הלפרין כמעט תמיד הפך לווירוס חיובי שהתפשט בקבוצה. בצד השני של המטבע, כשהקבוצה שלו שיחקה רע, היתה לו נטייה להתפוגג יחד איתה. אם מישהו היה צריך לעצור כדור שלג, זה בדרך כלל לא היה הוא.

הלפרין מניף את צלחת האליפות הראשונה של ירושלים, ב-2015
הלפרין מניף את צלחת האליפות הראשונה של ירושלים, ב-2015צילום: ניר קידר

היו לו עונות לא רעות וגם נשכחות, בארץ ובחו"ל, כמו גם פציעות שגזלו ממנו היבטים במשחקו וקיצרו את חיי המדף של הכישרון. ועדיין, השורה התחתונה של הלפרין, זו שמתפרסמת היום בכל מקום - ומזכירה 17 שנים כמקצוען ברמות הגבוהות, אליפויות, גביעים ותארי יורוליג - היא כזו שכל שחקן צעיר היה חותם עליה גם במחיר הביקורות ששילם בעליה. ואם באותה הזדמנות הצעיר גם יאמץ את שאר התכונות החיוביות של מי שמעולם לא התקוטט בפומבי עם מאמן, הנהלה או חבר לקבוצה, אפילו כשמעמדו ברוטציה נפגע, אז הרווח מוכפל.

הלפרין בן ה-34 יפרוש היום (17:00) כשמעמדו בהיכל התהילה של הכדורסל הישראלי מובטח כבר מזמן. הוא אולי לא עושה זאת עם ההילה של קטש, אבל נדמה שעם הפרט הזה בביוגרפיה כבר השלים מזמן. אם יש אוהדי כדורסל שעדיין לא עשו זאת, זו כבר הבעיה שלהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ