להתרגש כמו ילד

24 שנים אחרי יורו 88, שגרם לי להתאהב בכדורגל (ובוואן באסטן), אני אטוס הקיץ לראשונה בחיי לחוות וליהנות מטורניר גדול

אורי אוזן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי אוזן

יורו 88 במערב גרמניה היה הראשון שראיתי. הייתי בן 9, ומהמשחק הראשון התאהבתי בנבחרת הולנד ובעיקר בחלוץ שלה, מספר 12, שבמשחק הראשון עוד עלה מהספסל. קראו לו מרקו ואן באסטן. בדקה ה-54 של הגמר מול ברית המועצות (שלוש שנים לפני פירוקה לגורמים) האהבה הפכה להערצה. הולנד הובילה 0-1, מיורן קיבל כדור בצד שמאל, הגביה כדור מסובב וגבוה לצד הימני של רחבת ה-16, אולי חמישה מטרים מקו הרוחב. שם חיכה אותו מספר 12, שהניף את הרגל ופגש את הכדור באוויר בעוצמה אדירה, בתזמון מושלם ובטכניקה נדירה. הכדור עלה מעל ידיו המושטות של השוער הטוב בעולם באותה עת, רנאט דסאייב, ונחת בפינה הרחוקה של הרשת. שער מדהים ובלתי נשכח, שער ששווה אליפות אירופה. ששווה תואר לאחד המאמנים הגדולים בתולדות המשחק, שפספס מונדיאל 14 שנים לפני כן - ריינוס מיכלס, ממציא הטוטאל פוטבול.

היורו הוא אמנם אחיו הקטן של המונדיאל, אבל זהו אחיו הקטן והגאה. למרות עליית קרנו של הכדורגל באפריקה, המחסור בסמבה של ברזיל, בגאווה הלאומית של אורוגוואי (מדינה בסדר גודל שלנו, משחקת באותם צבעים, אבל איפה אנחנו ואיפה הם) ובברק ובאיכות של ארגנטינה, רוב הנבחרות הטובות בעולם באות מאירופה ולכן הטורנירים משקפים את הכדורגל האיכותי ביותר שקיים.

טורנירי היורו סיפקו חוויות בלתי נשכחות, שעל רובן שמעתי מסיפורים ומכתבות נוסטלגיה שונות. אבל גם בימי חיי הקצרים יחסית, הספקתי לצפות בטורנירים דרמטיים ואיכותיים מאוד. אלה גם שיקפו את התמורות הגיאופוליטיות שחלו ביבשת במהלך השנים. יבשת אירופה השתנתה, נוספו מדינות, היו מלחמות, נוצרו יריבויות לאומיות וכל אלה רק הוסיפו לעוצמת הטורניר. כל אחד מהטורנירים מאז 88 ייזכר אצלי בזכות משהו מיוחד, ולפעמים בגלל כמה דברים. חלקם מרגשים, חלקם דרמטיים, חלקם עצובים.

שער הניצחון של מרקו ואן באסטן ביורו 88

יורו 92 ייזכר לנצח כיורו של האנדרדוג. דנמרק של ריצ'ארד נילסן ובריאן לאודרופ (מיכאל, האח היותר מצליח, לא הגיע לטורניר) הגיעה לטורניר בשבדיה ברגע האחרון, בגלל השעייתה של יוגוסלביה עקב המלחמה בחבל הבלקן. בזכות כדורגל אטרקטיבי ושמח ושוער ענק, פטר שמייכל, שעצר את הפנדל המכריע של ואן באסטן בחצי הגמר (רגע עצוב בשבילי), הם הניפו את הגביע.

יורו 96 באנגליה היה היורו של צ'כיה המפתיעה של נדבד ופובורסקי, אבל בעיקר ייזכר כטורניר הגדול הראשון שהוכרע בשער זהב של אוליבר בירהוף, שהביא את הגביע לגרמניה בגמר מול צ'כיה.

גם יורו 2000 הוכרע בצורה דרמטית בשער זהב של טרזגה בגמר מול איטליה, לא לפני שווילטורד השווה שניות לפני הסיום. מהטורניר הזה אני בעיקר אזכור את ההשתוללות של פורטוגל בחצי הגמר ואת הגנת הברזל המדהימה של איטליה בראשות נסטה וקנאבארו.

יורו 2004 בפורטוגל הביא לעולם את אחת הזוכות המפתיעות בהיסטוריה של הטורנירים הגדולים - יוון. בעיניי זה היה אחד הטורנירים החלשים אי פעם, אבל הזכייה של יוון הוכיחה שבזכות טקטיקה נכונה וכדורגל יעיל וממושמע, גם אם לא מבריק, אפשר לקחת תארים.

מה היורו שאתם זוכרים? שתפו אותנו בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

ביורו 2008 היה נראה כאילו הנבחרות הפיקו לקחים מהטורניר החלש בפורטוגל ונתנו יורו מצוין שהציג לעולם את אחת הנבחרות הטובות אי פעם, ספרד - ברצלונה המושלמת מינוס מסי ואלבס, מחוזקת במספר שחקנים ספרדים מהשורה הראשונה - נתנה טורניר אדיר, ניערה את תדמית הלוזרית הנצחית ולקחה את הטורניר בצורה משכנעת. בעיניי, ספרד של 2008 היא גרסה משודרגת של הולנד עשרים שנה לפני כן. צ׳אבי נבחר לשחקן הטורניר וזה נתן את האות לשליטתו בכדורגל האירופי בארבע השנים הבאות.

24 שנים אחרי היורו ההוא, שגרם לאהבתי לכדורגל להיות עמוקה ונצחית, אני אטוס לראשונה בחיי לצפות בטורניר גדול (אחד היתרונות בפרישה - אין אימונים, אפשר לטוס). אני רק מקווה שאזכה לחוות ולהתרגש באיצטדיונים כמו שהתרגשתי כילד בן תשע מול הטלוויזיה.

צ'אבי (מימין) וספרד זוכיום ביורו 2008צילום: רויטרס

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ