למה ציפיתם? - יורו 2012 - הארץ

למה ציפיתם?

אחרי שמאסו במבול האכזבות, מתנחמים האנגלים ברוי הודג'סון האפרורי ומפתחים ציפיות סביב חוסר הציפיות. באנגלית זה לא נשמע ברור יותר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שאול אדר

ב-29 בדצמבר 2010 אירחה ליברפול את וולבס באנפילד בלילה קר ורטוב של כדורגל רע. וולבס החלשה עלתה ליתרון במחצית הראשונה והמרמור עלה מהקופ והציף את אנפילד. "הודג'סון לאנגליה", היתה הקריאה השנונה ביותר ששיקפה את תחושות האוהדים לגבי יכולתו של רוי הודג'סון להוביל את המועדון להצלחה ולאדישות שהם חשים כלפי נבחרת אנגליה. אחרי המשחק החל הודג'סון את מסיבת העיתונאים בהתקפה על הקופ ולכולם היה ברור שימיו במועדון ספורים. המאמן הוותיק התפורר תחת הלחץ בליברפול, אבל שנה וחצי מאוחר יותר הוא וליברפול עדיין שרויה במשבר עמוק.

הספקות עדיין נותרו, אבל באופן מוזר הן משרתות את הודג'סון. אלן שירר - פעם מכונת שערים, היום מכונת אמירות חסרות תוכן ב-BBC - אמר: "בפעם הראשונה בהרבה זמן אנגליה מגיעה לטורניר חשוב בלי ציפיות ענקיות, וזה עשוי לעזור להם. בטורנירים הקודמים, כולם ואני בתוכם, חשבו שאנגליה יכולה לזכות והפעם לא פגשתי אף אחד שחושב שאנגליה יכולה לזכות בטורניר הזה". ואז הוא הוסיף: "וזה יכול לעבוד לזכותם".

ממסי עד לונה צ'מטאיי

הנה שאלה בלוגיקה: אם ציפיות גורמות ללחץ שפוגע ביכולת, ויותר ממאמן אנגליה אחד טען זאת, וחוסר ציפיות משרת את הנבחרת, מתי חוסר הציפיות והתועלת שבהעדרן הופכים לציפיות בעצמן? מאז ניתן לשמוע אוהדים בתכניות הרדיו אומרים ברצינות מלאה "אין עלינו שום לחץ ולכן אני חושב שנוכל לזכות בגביע".

הודג'סון. מיני גל של תמיכה התעורר אחרי הטיפול האגרסיבי של הצהובוניםצילום: אי–פי

גם אנשי תקשורת חוזרים על הכשל הזה. ביום שבו זוכה הארי רדנאפ מעבירות מס וה, נערך דיון מרתק בתכנית הספורט של רדיו 5. באוויר נשבה אופוריה קלה, הציפיות היו שרדנאפ ימונה לתפקיד ובאולפן כמעט התפתחה קטטה. הנרי ווינטר, הפרשן המוערך של ה"טלגרף", אמר שגם אם ימונה רדנאפ אין לאנגליה סיכוי לזכות ביורו, ושני כתבי צהובונים יצאו מדעתם. "בכל פעם שאנגליה משחקת, אני מאמין שהיא יכולה לנצח ולזכות בטורניר", אמר אחד מהם ששמו נשכח ממני אבל דבריו נחרתו לצערי בזיכרוני. "זו החובה שלי", הוא אמר.

אולי זו שאלה של תקשורת בעצם. חלקים גדולים של המדיה קיבלו את מינוי הודג'סון בעוינות. חלק מהם היו עיתונאים אוהדי ליברפול במסע נקמה, אחרים קידמו את רדנאפ במשך חודשים והיו גם כאלה שבאמת לא מאמינים שמדובר במינוי טוב. הציבור קיבל את המינוי באופן חיובי-מתון ומיני גל של תמיכה התעורר אחרי הטיפול האגרסיבי של הצהובונים ברוי. אבל היכולת על המגרש חשובה יותר.

הציפיות יתעוררו או יתפוגגו לגמרי בהתאם לתוצאות ויכולת אנגליה בשני משחקי ההכנה הקרובים מול נורבגיה ובלגיה, אבל אם יש משהו שניתן להסיק מהאופן בו הוא שקבוצות אנגליות מסוימות חשות בנוח כשהן משחקות ממעמד של אנדרדוג. ברגע שהן לא חייבות להציג משחק אטרקטיבי שאין להן כלים להציג וברגע שרוח לחימה ממלאת תפקיד גדול וברגע שהמערך הטקטי ברור, יש לקבוצות האלו סיכוי להפתיע. אנגליה מגיעה ליורו כאנדרדוג בעיני כל אוהד ועיתונאי שקול שלא מחויב לפטריוטיזם צווחני אוטומטי וללא הלחץ הרגיל. הקריאה "הודג'סון לאנגליה" אולי תשמע, אבל עדיין לא ברור אם בסרקזם או בהערכה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ