סטיוארט ליטל

טוב שיש לאנגליה זימון אפור כמו סטיוארט דאונינג שמושך את תשומת הלב מהכישלונות של ג'רארד ולמפארד ומהתלות המוחלטת ברוני

ערן לאור
ערן לאור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ערן לאור
ערן לאור

בסוף, תמיד יהיה איזה סטיוארט דאונינג. סגל נבחרת אנגליה ליורו או לגביע העולמי יתפרסם, ואחד, סטיוארט דאונינג, יבלוט מעל כולם. אין סיבה אמיתית שיבלוט - שחקן חביב, לא יותר ולא פחות - ובה בעת זוהי הסיבה שבגינה הוא בולט. לפעמים יקראו לו אמיל הסקי, או ג'רמיין ג'נאס, או קירון דאייר, או דריוס וואסל, או ניק בארמבי. אז הפעם נקרא לו סטיוארט דאונינג.

גם רוי הודג'סון קרא לו, וזימן אותו ליורו 2012. ומרגע שפורסם הסגל, נישא שמו של דאונינג בפי כל. למה בעצם זומן? מה יש בו בכלל? מה מחפש הודג'סון אצל שחקן התקפה שכבש רק שני שערים העונה, בסך הכל אחד יותר משוער אברטון טים האוורד? ועוד, ועוד, ועוד.

העיסוק הבלתי נדלה בדאונינג עשוי להיראות קטנוני, מנג'ס, אנגלי טיפוסי. אלא שדאונינג, שלא באשמתו, הוא לא הבעיה. הוא הפתרון. סטיוארט דאונינג מאפשר לאנגלים להתגבר על דיסוננס רב שנים שיוצרת עבורם הנבחרת שלהם. הרי מבט מפוכח בסגל הנבחרת יוכל לאתר בנקל שורה של בעיות שמלווה את האנגלים בכל הטורנירים האחרונים - מביכים ומביכים יותר. ההסתמכות הבלעדית על וויין רוני, בהיעדר חלוץ סביר לצדו; קישור אפור שלא מסוגל לייצר דריבל אחד בעת הצורך; ומחסור במגנים משמעותיים. וזו, אגב, רשימה חלקית בהחלט.

דאונינג. שלא באשמתו, הוא לא הבעיה. הוא הפתרוןצילום: רויטרס

נבחרת אחת מכזיבה ובעיות רבות לה. אלא שיישור מבט אליהן - במקום עיסוק אובססיבי בשחקן סתמי מהשורה השנייה או השלישית - יכשיל את הדינמיקה הקבועה והאהובה: אנגליה עולה בקלות מהמוקדמות, התחושה ש"הפעם עושים את זה" מתחזקת, הממלכה בטירוף, "פוטבול'ז קאמינג הום", השחקנים אופטימיים, המאמן נדבק גם, הטורניר נפתח בקרטוע, שלב הבתים נצלח רק בקושי, התרסקות בשלב הנוק-אאוט. הביתה לצלילי "Stop Crying Your Heart Out" של אואזיס ומבטי ייאוש. עד הפעם הבאה, כמובן.

אנגליה שוב תבכה או תפתיע הפעם? דף הפייסבוק שלנו מחכה להימורים

אז טוב שיש סטיוארט דאונינג, שמושך את כל תשומת הלב מג'רארד ולמפארד, שלא הצליחו עד היום לנפק טורניר אחד נורמלי; שמטשטש את חוסר האמון במנהיגות של ג'ון טרי; שמשכיח שללא רוני בשני משחקי הפתיחה - נגד צרפת ושוודיה - תיאלץ אנגליה לחפש גאולה אצל אנדי קארול, ג'רמיין דפו ודני וולבק. בהצלחה עם זה.

הדחה (צפויה?) נוספת, ואולי סוף סוף יתחילו באנגליה לנסות לפתור את הבעיות האמיתיות שלהם. אלא אם ישחק להם המזל, ודאונינג יהיה זה שיחטיא את הפנדל המכריע ברבע הגמר.

אם כבר לבכות, אז לפחות עם אואזיס:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ