יורו 2012

גארי נוויל חוזר לנבחרת אנגליה

עוזרו החדש של רוי הודג'סון בנבחרת האנגלית ושחקן העבר, הוא דמות נערצת בכדורגל האנגלי, למרות, ואולי בגלל, שהוא לא מפחד לומר את האמת

דניאל טיילור, גרדיאן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דניאל טיילור, גרדיאן

רק הבהוב אחד של מבוכה עומד בפני גארי נוויל – עוזר מאמן נבחרת אנגליה, פרשן טלויזיה וכדורגלן לשעבר שהופך לאהוב העם. נוויל חזר לעניינים ובתקופה האחרונה קיבלנו תזכורת לדרך פעולתו האלגנטית והיעילה. במרץ האחרון, בראיון לעתונות האנגלית, התבקש נוויל לבחור את הסגל האנגלי ליורו הקרוב. נוויל בחר בסגל שהורכב באופן כמעט מוחלט מצעירים, או כפי שהוא ניסח זאת, "לא שחקנים שדבקו בהם הכישלון והציניות". בסגל ההוא של נוויל לא היה מקום לג'ון טרי ופרנק למפארד. נוויל רצה לזנוח את מערך ה-4-4-2, כשגם אנדי קארול ואשלי יאנג לא לא היו מזומנים, אם הדבר היה תלוי בו. כיום אפשר לומר שהפילוסופיה של נוויל רחוקה מאוד מהפילוסופיה של האיש שביקש ממנו להיות עוזרו בנבחרת האנגלית.

מה דעתכם על חזרתו של גארי נוויל לנבחרת אנגליה? שתפו אותנו בפייסבוק

אך נוויל טוען כי העובדה שהפילוסופיות שלו ושל רוי הודג'סון מנוגדות, אינה בהכרח דבר רע, "בעבר, מאמני הנבחרת היו בוחרים בחבריהם כדי להיות עוזרים. רוי אמר לי דבר כזה: 'אני לא רוצה מישהו שיהיה יס מן' ". בסגל של הודג'סון יש 23 שחקנים, וכשנוויל עובר על רשימת השמות, הוא מסכם: "בצורה זו או אחרת, אני אצטרך להראות לכל אחד מהם טעויות שביצע ומשהו שעליו לעשות טוב יותר". נוויל הפך לאוהד מאוד בעולם הכדורגל האנגלי, ואם נוסיף לכך כמעט שני עשורים מלאי הישגים באולד טראפורד, הוא מקבל יחס נדיר של הערכה וכבוד. נוויל גם אומר כי ימשיך בתפקידו כפרשן ברשת סקיי הבריטית ושהוא לא יחסוך ביקורת משחקניו בנבחרת, "כולם רואים גם כך את הטעות, יש קרוב לוודאי כ-100 מיליון איש שייראו את המשחקים והמאמן בוודאי יעיר לשחקן על כך. שחקן יודע גם כך מתי הוא עשה טעות. אז העובדה שגארי נוויל יושב בכסא הפרשן ומצביע על הטעויות היא הצרה האחרונה של השחקנים, אם להיות כנה".

הודג'סון, כמו רבים אחרים, לא יכול שלא להתפעל מהתובונות של נוויל, למרות שלא הכירו כראוי או דיברו בעבר. כשגורמים בהתאחדות פנו אל נוויל מטעמו של הודג'סון, הוא טוען כי לא ידע מה לחשוב: "קיבלתי מסרון שאמר: 'אנחנו רוצים לדבר איתך על משהו חסוי', ואני רק חשבתי – מה עשיתי?". נוויל לא תמיד היה חבר של ההתאחדות האנגלית, אבל כשהוא שם על עצמו את מסכת הפוליטיקאי, הדברים נשמעים אחרת: "יש הרבה אנשים טובים בהתאחדות, ותמיד היו". נוויל מתאר את שיחת הטלפון בינו ובין הודג'סון: "הרגשתי כאילו זה רגע מיוחד בחיי. רגע חשוב, כך הייתי מתאר זאת. אני לא אדם רגשן, מעולם לא בכיתי במשחק כדורגל, מעולם לא החצנתי את רגשותיי, אך אותו רגע הרגיש לי אחר, ואין סיכוי שלא הייתי מסכים".

נוויל גם ידע כי עליו לשאול את מאמנו לשעבר במנצ'סטר יונייטד, אלכס פרגוסון, מה דעתו על כך: "ידעתי שאני רוצה לקחת את התפקיד, אבל גם רציתי שסר אלכס יהיה מהראשונים לדעת, אז הלכתי לפגוש אותו. הייתי לחוץ, כפי שכולם לחוצים כשהם נכנסים למשרדו. הסתבר שהוא ידע על כך עשרה ימים לפניי, כרגיל. אופייני לו". התפישה הלא נכונה לגבי נוויל היא שהוא לא נהנה מהקריירה הבינלאומית שלו "זה כואב, בוודאי, מכיוון שזוהי חרטה ענקית, אכזבה, הזדמנות אדירה שהוחמצה. אף אחד לא אוהב להביט אחורה ולחשוב – 'הלוואי שיכולנו לעשות זאת אחרת'. וזה המצב עם הנבחרת האנגלית". אך ספק אם כשלונות הנבחרת האנגלית היו כואבים כל כך אם לא היה מעורב בהם "זו הרגשה אחרת לחלוטין לשחק עבור מנצ'סטר ועבור הנבחרת. למרות שמנצ'סטר הייתה חיי, לשחק עבור הנבחרת היה מיוחד עבורי".

נוויל מודה כי הסגל הנוכחי הביא ל"ציפיות הנמוכות ביותר מנבחרת אנגלית שאני חוויתי". הוא והודג'סון, האחד בן 37 והשני בן 64, מסכימים על מספר דברים, ואחד מהם הוא חוסר המקצעונות שאפיין את הנבחרת האנגלית בעבר, "זה לא יקרה שוב", אומר נוויל בהתייחסו למונדיאל 2006, "בין 2002 ל-2007, כולם הגזימו, בכל תחומי החיים. זה עולם אחר כעת ואנחנו כאן כדי לשחק כדורגל. אנחנו כאן כדי לעבוד" אך נוויל והודג'סון לא מסכימים על הכל. לפני מינויו של הודג'סון, נוויל טען כי מי שיחליף את פאביו קאפלו (נוויל העדיף את הארי רדנאפ), יהיה חייב לשנות את כל הסגל מלבד סטיבן ג'רארד, אשלי קול וויין רוני, "הגיע הזמן לנקות את האורוות", אמר נוויל, "ולהכניס גישה חדשה", אך בסגל שמונה 23 שחקנים, יהיו רק 12 שחקנים כאלה. "אמרתי הרבה דברים במהלך השנים, אם מישהו יקרא את כל מה שאמרתי הוא יכול להנות", אומר נוויל, "אבל שני דברים – הראשון הוא שרוי זימן את אוקסלייד-צ'מברליין, וולבק וג'ונס. גם בוטלנד בסגל, כשהיה קל הרבה יותר לזמן שוער עם יותר ניסיון, ויש עוד שחקנים צעירים שהיו יכולים לקבל את הזימון אך נפצעו, כמו ווקר, סמולינג, ווילשייר, רודוול ואחרים. "שנית, לאחר שדיברתי והקשבתי לבוס, הוא רצה לתת כבוד לשחקנים שהביאו את הנבחרת לטורניר ושעבדו כה קשה בשנתיים האחרונות. זה הגיוני כשאתה מקשיב לו. ואתה חייב לזכור שאני לא המאמן, אני העוזר".

נוויל כבר רגיל שמחכים לו בסיבוב: "לפנ שנה, כשתהחלתי לפרשן, אנשים שאלו איך אוכל לפרשן משחקים של מנצ'סטר סיטי או ליוורפול, מבלי שזה ייראה כאילו אני פרו יונייטד. אני רוצה לחשוב שעניתי לחששות האנשים. הייתי הוגן. אם היית אומר לי שב-30 באפריל אני אשב על כס הפרשן ואברך את הסיטי, לאחר שגברו על היונייטד, כולל להיות ביקורתי כלפי יונייטד, וששבועיים אחר כך אשב שם שוב במשחק האחרון של העונה וש-40 אלף אוהדים מסתובבים אליי ודואגים שאדע שסיטי זכתה באליפות. הוכחתי שאני יכול להיות הוגן בפרשנותי, וכל זמן שתהיה הגון, לא תהיה לך בעיה".

נוויל (מימין) והודג'סון, "אני רק העוזר, הוא הבוס"צילום: אי–פי
נוויל (באדום), מסביר לג'רארד ורוני מה עליהם לעשות טוב יותרצילום: אי–פי
נוויל (משמאל) וג'רארד, אחד מהשחקנים שנוויל היה מזמןצילום: רויטרס

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ