גרדיאן
גרדיאן

1. ספרד – יוגוסלביה 3-4, יורו 2000. האמת על כתבי כדורגל היא שאנחנו לא אוהבים, ככלל, משחקים דרמטיים שמסתיימים בשער ניצחון מאוחר. דו"חות משחקים שנמצאים על סף סיום כבר הוכנו והדד-ליין מתדפק על דלתותינו. אבל דווקא אז, רגע לפני שריקת הסיום, משהו קורה ומשנה את כל הסיפור. מצד שני ישנם רגעים שאתה יודע שתזכור למשך שארית חייך.

ספרד נגד יוגוסלביה באצטדיון ז'אן בריידל, בלגיה. ספרד של אז הייתה שונה מאוד מהנבחרת שאנו מכירים כיום. תשכחו מהדיוק של מחזיקת גביע העולם הנוכחית עם סגנון המשחק "תתמסרו עליהם למוות". ספרד של יורו 2000 היתה נבחרת שלא מסוגלת להגיע להישגים, נבחרת בעלת מוניטין של אחת שמאבדת את הראש בטורנירים הגדולים, כזאת שמשחקת מבריק במוקדמות (כבשה 42 שערים במוקדמות יורו 2000) אך נחנקת ברגעים החשובים באמת.

יוגוסלביה הובילה שלוש פעמים במשחק. נותרו 15 דקות לסיום המשחק כשסלובודאן קומליינוביץ' עשה 2-3 ובאותו רגע ספרד נראתה קרובה מתמיד להדחה. היריבה שיחקה עם עשרה שחקנים מהדקה ה-64 , לאחר שסלאוויסה יוקאנוביץ' הורחק. ספרד הפסידה את משחק הפתיחה שלה בשלב הבתים 1-0 לנורווגיה, בהמשך התקשתה לנצח את סלובניה וריח של עוד הדחה מטורניר גדול היה באוויר.

מה שקרה מאותו רגע והלאה היה מאותם רגעים נדירים שמזכירים את המהירות שבה ספורט יכול לקחת את משתתפיו למסע משפל של ייסורים אל עבר גבהים מלהיבים. בדקה הראשונה של תוספת הזמן קיבלה ספרד פנדל וגאיזקה מנדייטה גלגל פנימה מהנקודה הלבנה כדי לעשות 3-3. גם אז, זה לא נראה כמו עניין גדול משום שגם במצב של תיקו, נורווגיה ויוגוסלביה יעפילו מהבית לשלב הבא וספרד תודח. השופט הביט בשעונו והאוהדים היוגוסלבים שרקו לו כדי שיסיים את המשחק.

באותו רגע נראה היה שהכל מתנהל בהילוך איטי. פתאום, סרחיו אגוארו החל לרוץ דרך ההגנה של ק.פ.ר...טוב, בעצם הוא לא, אבל מה שקרה באצטדיון 'אל אתיחאד' ב-13 במאי הוא בערך הדבר הקרוב היחיד למה שקרה באותו הערב. הכדור הגיע אל תוך הרחבה, הישר אל אלפונסו פרז שהניף את רגלו השמאלית ובעט. הכדור תחילה פגע בדשא אך משם המשיך הישר לפינה הנמוכה. כל השחקנים, המחליפים והמאמן חגגו בטירוף בערימה.

צפו בשער הדרמטי של אלפונסו פרז

ספרד נסעה לצרפת למשחק רבע הגמר, אבל עם כל הכבוד לגאוניות שהציגה מאז ועד היום, כלום לא משתווה לדרמה במשחק באותו הלילה בבלגיה. זה היה, בקצרה, ההישג הכי בלתי סביר שהטורניר הזה ראה אי פעם.

2. גרמניה - סקוטלנד – 0-2, יורו 1992. אף נבחרת היא לא נבחרת "הכמעט" כמו סקוטלנד. הפיאסקו הגאוותני בארגנטינה 1978; צ'כוסלובקיה מנצלת את היעדרו של דייב מקיי, מנצחת את הנבחרת המבטיחה של בקסטר, ווייט, לואו וסנט ג'ון ומעפילה על חשבונה למונדיאל 1962 בצ'ילה; ושער השוויון של ג'ים לייטון לברזיל ב-1-1 באיטליה 92', בדיוק שנראה היה כי סקוטלנד תעפיל סוף סוף לשלב הבא בטורניר גדול.

אבל הקרבה הגדולה ביותר שלה לתהילה, שנשכחת לעתים קרובות באופן בלתי מוסבר, הגיעה ביורו 92' שנערך בשוודיה. זו הייתה יכולה להיות שעתה הגדולה של סקוטלנד. היה זה טורניר היורו הראשון בו הם משתתפים ואיש לא ציפה מהם ליותר מדי, לאור העובדה ששובצו לבית אחד עם אלופת העולם המכהנת, גרמניה, ועם אלופת אירופה, הולנד. כשנשאל פרנץ בקנבאוור על הנקודות החזקות של סקוטלנד ענה: "אין כאלה נראות לעין".

הנבחרת הייתה שווה להולנד לאורך כל משחק הפתיחה עד שדניס ברגקאמפ כבש גול ניצחון מאוחר וקבע כי סקוטלנד תהיה חייבת לא להפסיד לגרמניה במשחק הבא כדי להימנע מהדחה מוקדמת. היא הפסידה 2-0 אך התוצאה כלל לא שיקפה את שהתרחש על כר הדשא. לפחות ארבעה שערים בטוחים הייתה צריכה סקוטלנד להבקיע. השחקנים יצאו כמו מלוע של תותח, מקדימים את ה'טיקי טאקה' בכשני עשורים ומחזיקים בכדור באופן מוחלט בחצי השעה הראשונה.

בעיטה אחת של מקאליסטר נעצרה, השנייה חלפה מילימטרים ליד הקורה. מקפירסון בעט חצי וולה מחוץ למסגרת כשהיה יכול לכבוש הרבה יותר בקלות ממרחק קצר. חמש הזדמנויות היו לסקוטים ב-17 הדקות הראשונות, ו-12 במשחק כולו. בדקה ה-30 גרמניה עלתה ליתרון 0-1 בזכות שער מקרי של קרל היינץ רידלה ובפתיחת המחצית השנייה כבשה שער נוסף לאחר שכדור שהגביה סטפאן אפנברג פגע בשחקן סקוטי והכניע את השוער לאחר שניתז אל עבר השער בצורת פרבולה.

גארי מקאליסטר. בעיטה אחת נעצרה, השנייה חלפה ליד הקורה

סקוטלנד המשיכה להילחם. שחקניה המשיכו להחמיץ והיא זכתה ב-14 קרנות לעומת 2 של הגרמנים. רידלה סיים את המשחק עם אף שבור וראשו של גידו בוצ'וולד כוסה בתחבושות אך זה פשוט לא נועד לקרות. סקוטלנד נאלצה להסתפק בניצחון 0-3 על ברית המועצות.

הציניקנים יכולים לשים את האצבע על כל ההזדמנויות שבוזבזו, אבל אלה בהחלט היו שני הפסדים שלא הגיעו להם, והם היו, ללא ספק, שתיים מההופעות הגדולות ביותר של נבחרת סקוטלנד בטורנירים בינלאומיים. אולי אפילו הנבחרת הכי טובה שלהם אי פעם.

3. אירלנד - אנגליה 0-1, יורו 1988. אתה לעולם לא שוכח את הפעם הראשונה שלך. גם לא את הציפייה והחששות שקדמו לה. האם תלך עד הסוף ותחגוג את תהילתך? או שמא תספוג השפלה והדחה מוקדמת? הייתי רק בן 15 ביוני 1988 אבל כבר הכרתי את דרכו של העולם. רצו למנוע מנבחרת הרפובליקה האירית כניסה לטורניר גדול.

למרות התפתחות דרמטית אחת בדמות ניצחון של סקוטלנד על בולגריה ששלח את אירלנד ליורו על חשבון בולגריה, היה זה קל לדמיין שאנחנו עומדים בפני נפילה רצינית וגדולה. הפחד הזה גבר כשהתברר שמארק לורנסון וליאם בריידי יחמיצו את הטורניר בשל פציעה והשעייה. ההגרלה גם רימזה על כך, כשזימנה לנו משחק ראשון בטורניר גדול נגד, מי אם לא, אנגליה.

במשך שנים נאבק הכדורגל האירי בצל שהטילה עליו השכנה מדרום, ועכשיו כשסוף סוף עלינו על הבמה הבינלאומית, תראו מי חיכה לנו שם כדי להחזיר אותנו לקופסת הקלפים ממנה יצאנו. עשרות אלפי אוהדים אירים נסעו לשטוטגרט כדי לחזות במשחק, ולא משנה כמה ליטרים של בירה היו בתוכם, המחשבה שעברה במוחם לפני בעיטת הפתיחה היתה: "בבקשה אלוהים, תעשה שזה לא יהיה מביך".

זה היה מביך. אך לא עבור אירלנד. הסימן הראשון שדברים יילכו בכיוון של שחקניו של ג'קי צ'רלטון הגיע כשבובי רובסון הותיר את גלן הודל על הספסל. המחצית הראשונה נשלטה בידי האירים, בניצוחם של פול מגראת', רוני ווילן וכריס וודל, והתבטאה גם בעבודת הגנה טובה על ג'ון בארנס וכריס וודל בכנפיים.

האנגלים, שחסרו את הבלם טרי בוצ'ר, נכנסו לפאניקה בכל פעם שהכדור הגיע לרחבה, ובדקה ה-6 ניצל ריי האוטון הרחקה לא טובה של ההגנה האנגלית וכבש בבעיטה מ-12 מטרים. אחרי שעה רובסון סוף סוף הכניס את הודל, ששינה את המשחק עם מסירות נהדרות, בעיקר לגארי ליניקר.

צפו בשער של סקוטלנד ששלח את אירלנד ליורו

הבעיה היא שמנגד ניצב השוער האירי, פאקי בונר, באחד הימים הגדולים בקריירה שלו. גם פיטר שילטון בשער האנגלי נאלץ למתוח את איבריו מדי פעם, אבל התחושה הייתה ששער לאנגליה – הוא בלתי נמנע. רק בדקות האחרונות, כשבונר רשם עוד הצלה מרהיבה מליניקר, החלו יושבי האצטדיון, וגם אני, להאמין שאירלנד באמת הולכת לעשות זאת. וכשזה קרה – זה הרגיש מדהים בדיוק כפי שהייתי יכול לצפות.

4. דנמרק – גרמניה 0-2, יורו 1992. בשנות ה-80 זה היה פשוט מאוד. בטורנירים הגדולים עקבנו אחרי הנבחרות המארחות, ועוד איזו נבחרת שתפסה את העין, עם כוכב כזה או אחר. ביורו 1992 זה השתנה. אוהדי ארסנל עקבו אחרי שוודיה בגלל אנדרס לימפאר, אלו שנמשכו ללידס רצו בהצלחת צרפת, בה כיכב יקיר ליבם, אריק קאנטונה. ואם אתה אוהד של מנצ'סטר יונייטד, לבטח רצית בהצלחת דנמרק (פטר שמייכל) ונבחרת ברית המועצות (אנדריי קנצ'לסקיס).

היו כמה דוגמאות בודדות קודם לכם – יספר אולסן, יאן מולבי, ג'ון סיוובק, גלן הייסן, לודק מיקלושקו, ראשיד הארקוק – אבל זו היתה הפעם הראשונה שבה מספר משמעותי של שחקנים זרים כיכבו בכדורגל האנגלי, הרבה הודות לאלכס פרגוסון שהקדים את הקולגות שלו ברכישת כאלו.

וכך מצאו עצמם אוהדי מנצ'סטר יונייטד מתעניינים בטורניר לכל אורכו, עד לגמר, כשהנבחרת הדנית – שהשתתפה רק בשל המלחמה ביוגוסלביה – דהרה עד למשחק על התואר. זה היה רגע מכונן בהשפעתה של הגלובליזציה על הכדורגל.

שמייכל נתן טורניר טוב, אם לא מושלם, בשוודיה. הוא אולי היה אשם בשער הראשון של הולנד בחצי הגמר, אבל רשם הצלה קריטית בבעיטת הפנדל של מארקו ואן באסטן, במסגרת דו קרב הפנדלים בסיום. למרות עונת בכורה מדהימה ביונייטד, הוא לא נחשב בהכרח כשוער הטוב באנגליה, בטח לא בעולם. טוני קוטון נבחר לפניו בנבחרת העונה (מה שבכלל מוזר, הוא ששמייכל נבחר לנבחרת הזו רק פעמיים בכל שמונה שנותיו ביונייטד).

אחרי הגמר, היה ספק קטן מאוד באשר להיותו שוער אדיר. הוא רשם 3 הצלות מדהימות, אבל זה לא הסתכם בכך. הוא השרה ביטחון על ההגנה הדנית והווה איום על הגרמנים. לקראת הסיום הוא תפס כדורים ביד אחת, כמו פט ג'נינגס. שמייכל היה כל כך ב'זון' והיה נראה בלתי ניתן להכנעה, עם הילה מיוחדת סביבו.

צפו בהצלה המדהימה השלישית של פטר שמייכל

שלוש ההצלות הנהדרות שלו חולקו כך: בדקה ה-8 , ב-0-0, כשזינק והדף בנגיעה כדור מצוין של סטפן רויטר. השנייה, קצת אחרי שג'ון ינסן קבע 0-1, לאחר בעיטה נהדרת של יורגן קלינסמן מקצה הרחבה לפינת השער, בזינוק אדיר. שמייכל, שהפגין גמישות נפלאה מתח את כל איבריו ובקצות אצבעותיו הוציא את הכדור. "הצלה טובה" אמר ג'ון מוטסון מ-BBC. השדר טרבור ברוקינג, בד"כ רגוע, תיקן אותו: "הצלה מדהימה, אחד ההצלות של הטורניר".

בדקה ה-73 רשם השוער הדני הצלה בלתי נשכחת נוספת. קלינסמן השתחרר משני שחקני הגנה ונגח משישה מטרים, שמייכל התעופף באופן בלתי אפשרי והדף מעל המשקוף. מוטסון לא נשאר אדיש: "הצלה מדהימה, שמייכל!". קלינסמן נראה כמו דמות מסרט שעשתה כל דבר אפשרי כדי להרוג את היריב – ופשוט לא מצליחה. דקות לאחר מכן קבע קים וילפורט 0-2 והבטיח את הניצחון המדהים של הדנים. זה היה סיפור אגדות שסחף מדינה שלמה, אבל כנראה שאוהדי יונייטד נהנו מכך מעט יותר משאר העולם. ידענו ששמייכל הוא הדבר האמיתי, וזה סגר לנו את הפינה. ב-20 השנה שעברו מאז, לא הייתי גאה כך בשחקן יונייטד בטורניר גדול.

5. אנגליה – הולנד 1-4, יורו 1996. היורו הזה נפתח רע עבור נבחרתו של טרי ונבלס, שאירחה את הטורניר, עם 1-1 בוומבלי נגד שווייץ, שהיה מייאש לא פחות מה-0-0 במשחק הפתיחה נגד אורוגוואי ב-66, על אותה אדמת אנגליה. עשרה ימים לאחר מכן, התצוגה המאכזבת הזו נשכחה לחלוטין כשהגיע המשחק נגד הולנד, בו לא רבים נתנו לה סיכוי. בין לבין אנגליה גברה על סקוטלנד 0-1, במשחק השני בשלב הבתים, הודות לשער הנפלא של פול גאסקוין.

בהתמודדות עם ההולנדים כיכבו על כר הדשא שמות כמו דניס ברגקאמפ, קלארנס סיידורף, רונאלד דה בור ופטריק קלייברט, אבל הכוכב האמיתי היה פול גאסקוין, שנתן כנראה את ההופעה הטובה ביותר שלו במדי אנגליה. אלן שירר קבע 0-1 בפנדל ואז הגיעו 11 דקות של גאונות, בהם כבשו האנגלים שלושה שערים, שניים של טדי שרינגהאם ואחד של שירר – במהלך קבוצתי מהיפים שראינו מאנגליה.

ההולנדים, שרק שנתיים קודם לכן, עשו חיים קשים לברזיל ברבע גמר המונדיאל, קרסו. האנגלים המשיכו לעוד הופעה נפלאה אחת, נגד גרמניה בחצי הגמר, שכללה מפגן של טכניקה גבוהה, עוצמה והתרגשות. משחק בו לא היו ראויים להיות מפסידים – בטח לא בפנדלים.

6. צרפת – איטליה 1-2, בהארכה, יורו 2000. האופוריה נמשכה. הצרפתים שזכו במונדיאל 98 לא התכוונו לעצור שם. אז, ב98 הייתה להם אנחת רווחה גדולה. כמארחים, הופעל על הצרפתים לחץ רב מאוד לזכות מונדיאל הביתי, והלחץ הורגש עם ניצחון דחוק על פרגוואי בשמינית הגמר, פנדלים נגד איטליה, עד שהתפוצצו בגמר מול ברזיל.

שנתיים אח"כ, יורו 2000 היה חגיגה ששילבה עונג וניצוצות כדורגל, שאף אחד לא יכול היה לחלוק עליהם. מבט אל ספרי ההיסטוריה מלמד כמה יפה היתה הריצה הזו של הצרפתים. עם גביע העולם בכיסם, הלחץ כבר לא היווה גורם, לא היה להם שום דבר להוכיח.

בשלב הבתים נראה היה שהם משתעשעים קלות, כשסיימו במקום השני אחרי הולנד, שאירחו יחד עם בלגיה.ואז הגיע הגמר, בו הם לא הצליחו להשוות לאיטלקים עד שסילבאן וילטורד הגיע בדקה הרביעית של תוספת הזמן. הסגל של הצרפתים היה מרשים. ליליאן תוראם המדהים, מרסל דסאיי, זינדין זידאן ואחרים. זה היה שילוב נפלא של משחקי קבוצתי ויכולת אישית.

ואז, בהארכה, הגיע הרגע הגדול. רובר פירס הגביה כדור לדויד טרזגה, שמיד השתלט על הכדור הקופץ, וברגע של אינטואיטיביות, שיחרר בעיטה שהלכה גבוה מעל ידיו המושטות של פרנצ'סקו טולדו. זה היה מופע מרשים. שער הזהב הדרמטי הפך את צרפת בתוך שניות לאלופה. זה נראה היה הגיוני שיורו 2000 מסתיים בשער בלתי ניתן לתגובה מצד נבחרת שמאוד קשה להתנגד לה.

צפו בשער הזהב של דויד טרזגה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ