מה נשאר מאנדרי שבצ'נקו?

למרות שעבר זמן מאז נחשב לחלוץ הטוב בעולם, גם היום שבצ'נקו הוא האוקראיני הכי מפורסם. יורו 2012 יכולה להיות הסיום המושלם לקריירה גדולה

ג'ונתן ווילסון, גרדיאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'ונתן ווילסון, גרדיאן

זאת היתה שנה של פינאלות סנטימנטליות. מזכיית זמביה באליפות אפריקה, דרך הזכייה של צ'לסי בליגת האלופות ועד לניצחון של סיטי בשניות האחרונות של הפרמייר-ליג, הכדורגל היה טבול בדרמה וברגשות. אנדרי שבצ'נקו מקווה שב-1 ביולי תהיה עוד פינאלה כזו בגמר היורו בקייב, לאחריו יפרוש מהנבחרת. "בחמש השנים האחרונות לא חשבתי כמעט על שום דבר מלבד על אליפות אירופה שתיערך במדינה שלי", אומר השחקן בן ה-35, "יהיה הוגן לומר שהיא האריכה לי את הקריירה, זה חלומי".

החלום הזה, אם יתגשם, יהיה כמעט מושלם. הגמר ייערך באיצטדיון האולימפיאסקי, שנבנה מחדש. בו, בגרסתו המוקדמת, נעשה שבצ'נקו לשחקן מדובר והשותפות שלו עם סרגיי רברוב הפכה את דינמו קייב לקבוצה מפחידה. פה, ב-1999, היא כבר הובילה 1-3 על באיירן בחצי הגמר של 1999, אבל ספגה שני שערים מאוחרים ולא עלתה לגמר האלופות.

עשר שנים אחר כך, לאחר שהשלים עונת השאלה במילאן, היה יכול שבצ'נקו לחזור לצ'לסי, אותה אימן קרלו אנצ'לוטי ועמו זכה בליגת האלופות ב-2003 במדי הרוסונרי. מאחר שהקדנציה הראשונה של שבצ'נקו בצ'לסי לא היתה מוצלחת, הוא העדיף ללכת עם הלב ולחזור הביתה. "היו לי הצעות מ-6-5 קבוצות גדולות, אבל רציתי לגמור את הקריירה שלי בקייב", הוא מספר.

קבלת הפנים לה זכה במשחקו הראשון אחרי החזרה, הוכיחה עד כמה הקהל בירך על ההחלטה ועד כמה הוא אהוב. "זה הרשים וריגש אותי", מודה מי שכבר שנים נחשב לאייקון באוקראינה. מזה 15 שנה הוא האוקראיני המפורסם בעולם. גם העובדה שהוא מחזיק בשם משפחה זהה לזה של המשורר הלאומי טרארס שבצ'נקו אינה מזיקה.

אנדרי שבצ'נקו. "לא משנה מי ישחק, אנחנו יכולים להגיע לגמר"צילום: אי–פי

אביו, מיקולה, היה קצין שריון בצבא האדום, שירת עשור במזרח גרמניה וחלם שבנו יעשה קריירה צבאית. "מעולם לא אהבתי כדורגל", אומר האב, "רציתי שהוא יעשה קריירה בצבא, אבל הוא ירש את האתלטיות והחיוניות מאבא שלי, שהיה מאוד מוכשר. כל הכפר היה בא לראות אותו רוקד".

לא משנה מאיפה הגיע הכישרון, הוא התגלה מוקדם. "הוא אף פעם לא הלך, תמיד רץ", מספרת אמו, "מהר מאוד הוא רץ גם עם כדור". "פעם ניסינו להיזכר מי היה הראשון שהביא לאנדרי כדור", אומר דודו ולדימיר, "אבל לא הצלחנו לשחזר את זה. נראה כאילו הוא בעט בכדור עוד לפני שלמד ללכת. אני זוכר פעם שבאתי לבקר, הוא היה רק בן שנתיים, וכולו פצוע אחרי ששיחק עם כדור בבית ונכנס עם הראש בתוך התנור. אחר כך לא הרשו לו לשחק בבית, אז כל היום הוא היה מסתובב בחצר ומשחק".

כשהיה ילד עברה המשפחה מהכפר לקייב, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך לשחק. "הוא היה נעלם לכל היום, למגרש גרוטאות מאחורי בית הספר. הוא היה חוזר בערב כולו מלוכלך וחבול, אבל מאושר ומספר 'הבקעתי שלושה גולים'. אמרנו לו שהוא לא יכול להמשיך ככה ושאין לנו אפשרות לקנות לו נעליים חדשות כל חודש, אז הוא אמר שמצידו ישחק יחף", מספרת אמו. "יום אחד הוא שבר את היד, אבל למחרת שוב נעלם והלך לשחק. הבנו שלא משנה מה נעשה, לא נוכל למנוע מהבן שלנו להיות כדורגלן". דודו הביא לו ליום הולדת אחד כדור אדידס, "וזו היתה המתנה הכי טובה שהוא היה יכול לקבל. הוא שכח מהמסיבה שרק התחילה או מהאורחים, ופשוט לקח את הכדור ורץ למגרש", אומר הדוד אנדרי.

באחד המשחקים הללו בשכונה, כשהיה בן 9 לערך, גילה אותו אלכסנדר שפאקוב מהאקדמיה של דינמו קייב. שבצ'נקו החל לשחק בילדים, אבל אביו לא היה מרוצה. "הציונים שלו הידרדרו. הייתי מעניש אותו, סוגר אותו בחדר, ובהתחלה זה עזר קצת, אבל גרנו בקומה ראשונה והוא היה קופץ מהחלון ורץ להתאמן".

אסון צ'רנוביל הביא לפינויו, כמו של רבבות ילדים אחרים, מהאזור לשלושה חודשים. כשחזר, שוב ניסה אביו למנוע ממנו לשחק, אבל שפאקוב שכנע אותו כי גם אם יבחר בקריירה צבאית, אימוני הכדורגל יתרמו לו הן מבחינה פיסית והן בכל הנוגע למשמעת. האמת שאפילו שפאקוב לא חשב ששבצ'נקו ייהפך לכוכב כה גדול. "הוא היה ילד רגיל, היו יותר מוכשרים ממנו בקבוצה, אבל הוא היה מאוד ממוקד מטרה. כשהוא קבע לעצמו מטרה, הוא השיג אותה".

שבצ'נקו והגביע שהוא ישמח כל כך להניף בסיום הגמר בקייב, "הטורניר הגדול האחרצילום: רויטרס

ותאמינו או לא, גם מיקולה האב גאה בכך היום: "המשפחות שלנו, גם שלי וגם של אשתי, באו ממעמד הפועלים. לימדנו את הילדים שלנו לאהוב לעבוד, כל עבודה, ולאהוב אנשים". כדי שבנו יישאר בדינמו הוא ביקש לא לחזור לקדנציה שנייה בצבא במזרח גרמניה, והמשך הסיפור והקריירה של "שבה" ידוע.

המטרה עתה היא אליפות אירופה, "הטורניר הגדול האחרון שלי", אומר שבצ'נקו. הטורניר היחיד האחר בו שיחק ברמת הנבחרות היה מונדיאל 2006. הכדורגל לא היה מרשים. אוקראינה הובסה בידי ספרד, עלתה בזכות בית קל וניצחונות על סעודיה ותוניסיה, עברה בפנדלים את שווייץ והובסה ברבע הגמר על ידי איטליה. ועדיין, שבצ'נקו לא היה מוותר עליה. "זאת היתה חוויה גדולה עבורי, עבור הנבחרת ועבור המדינה. הפעם הראשונה שלנו".

הוא חזר אז מוקדם מדי מפציעה כדי להשתתף במונדיאל, והדבר תרם בהמשך לכישלונו בצ'לסי. היום הוא מודה שגופו מאותת לו להפסיק. "איני יכול לשחק שלושה משחקים בשבוע, אני צריך יותר זמן להתאוששות, זה טבעי. לא אשחק כל דקה כי זה לא הוגן כלפי האוהדים, אני רק רוצה לתת מעצמי את הטוב ביותר ואני מבקש את הטוב ביותר עבור הנבחרת שלנו ".

סביר שאולג בלוחין, מאמן אוקראינה, ישחק במערך 2-4-4 כששבצ'נקו פותח בחוד לצד ארטם מילבסקי הגבוה, המוכשר והבלתי צפוי, או שיעדיף לפתוח דווקא עם הצמד אנדרי וורונין ומרקו דביץ'. "זה מעיד על העומק שלנו", מנתח שבצ'נקו, "לא משנה מי ישחק, אנחנו יכולים להגיע לגמר. זה קשה מאוד, אבל זו הזדמנות היסטורית שלא תחזור. ודאי בשבילי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ