גם החוליגנים ממתינים לשריקת הפתיחה - יורו 2012 - הארץ

גם החוליגנים ממתינים לשריקת הפתיחה

לא מומלץ לענוד סמלים קומוניסטיים ואת הגאווה היהודית עדיף לשמור לזמן ולמקום אחרים. על הצד האלים והפחות נעים של יורו 2012

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רועי סיני

הג'ינג'ית הקטנה סיימה לדבר ומחיאות כפיים מילאו את החדר המיוזע, עמוס גברים עבי בשר עם קרחות ומכנסי טריינינג. לפתע נפתחה דלת האולם הקטן ולתוכו צעד תומאש, מי שנחשב למנהיג החוליגנים של שלאסק ורוצלאב, אלופת הליגה הפולנית. כמו מרבית סצנות החוליגנים בפולין, גם זו של ורוצלאב מתאפיינת בקשרים חזקים עם הימין הקיצוני במדינה, תוך אימוץ סמלים ודפוסי פעולה נאציים.

הכנס היה ניסיון לבעוט את התופעה אל מחוץ ליציעים, והג'ינג'ית הקטנה היא לא פחות מיו"ר ארגון האוהדים האירופי, דניאלה וורבס, שהגיעה למקום כדי לסייע לפעילים המקומיים במשימה. עם כניסתו לחדר של המנהיג הנאצי, השתררה במקום דממה. בקול רועם הוא דרש ממארגנת הכנס, פעילה בשם אלסקה, לסור עמו לחדר צדדי. על אף תחינותיה של וורבס, איש מהגברים שניסו להרשים אותה רק שעה קלה קודם לכן לא העז להצטרף לפעילה המקומית. כשתומאש עזב בזעם את המקום, בסיום "שיחת ההבהרה", נותרה אלסקה עומדת, רועדת כולה. המסר ברור: הביקור הבא שלה באצטדיון יסתיים בבית החולים.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

ויש גם כדורגל: יורו 2012 - סיקור מיוחד ב"ספורט הארץ"

על ארבע סצנות חוליגנים דיברה התורה: האנגלית, הגרמנית, ההולנדית והפולנית. במשך שנים הוזכרה אנגליה כמולדת החוליגניזם, המקום בו הפכה התופעה לספורט לאומי. עשרות ספרים נכתבו על התופעה וכמעט כל המחקרים האקדמיים שנעשו על אוהדי כדורגל התמקדו אך ורק באותו הקומץ עבורו המשחק הוא רק תירוץ לתחרות אחרת לגמרי. בעוד הגרסה האנגלית היתה מאז ומתמיד בכותרות והיוותה מודל לחיקוי עבור סצנות אחרות בעולם, התפתחו לרוחב היבשת תרבויות חוליגנים לא פחות מרשימות בהיקפן ובמידת האלימות שלהן.

חוליגנים סרבים בתצוגת תכלית

זו שבפולין, למשל, חיה וקיימת כבר מתחילת שנות השבעים, אלא שבעידן מסך הברזל, מעט מאוד מהמתרחש בקרבות הגדולים בין לגיה ורשה ללך פוזנן, למשל, הגיע לציבור. רק ב־1986 החלו להתגלגל באירופה הדים ראשונים מהנעשה בפולין, כאשר נער בן 16 עלה לרכבת עם מעיל של LKS לודז' ונזרק ממנה אל מותו בחסות אוהדי לגיה ורשה.
נפילת הגוש הסובייטי והדמוקרטיזציה של המדינה המזרח אירופית חשפו לעיני אוהדי הכדורגל ביבשת מחזות בלתי נתפשים של אלימות שרירותית. נסיעה למשחק חוץ בפולין היתה במשך שנים ערובה לעימות גופני, בעיקר בשל העובדה כי אוהדים לא זכו לליווי משטרתי. כך, עם הזמן, התגבשו בכל מועדון, קטן כגדול, פירמות חוליגניות.

"השוטרים" נגד "היהודים"

נהוג לחשוב שלמועדונים גדולים יש גם סצנות חוליגנים גדולות, אלא שלרוב בדיוק ההפך הוא הנכון. BFC דינמו ברלין, קבוצת השטאזי בעבר, משחקת בכלל בליגת חובבים ומאגדת סביבה את הקשוחים והחזקים שבחוליגנים בגרמניה. על מילוול באנגליה שמעו כולם, ובפולין מדובר בכלל בקרקוביה, המועדון השני בגודלו בקרקוב.

על אף היותה היפה בערי פולין, קרקוב היא גם הזירה בה מתרחשים קרבות החוליגנים החולניים ביותר במדינה, אולי באירופה כולה. היריבות בין ויסלה, שנחשבה מראשיתה "קבוצה של המשטרה", לבין קרקוביה, לה מיוחסים "שורשים יהודיים", מכונה "המלחמה הקדושה". האגדה האורבנית מספרת כי מקור השם הוא באחד מרבים משחקניה היהודים של קרקוביה ‏(לשורותיה הגיעו המצטיינים מבין בוגרי "מכבי פולין"‏), שכינס את חבריו לקבוצה ערב משחק דרבי וסחף אותם לניצחון בנאום מוטיבציה שהסביר מדוע ההתמודדות מול ויסלה היא "מלחמה קדושה".

במשך עשרות שנים היוו המשחקים בין שתי הקבוצות עילה להתנגשויות אלימות בין חוליגנים, ובינם לבין המשטרה. גם כאשר הידרדרה קרקוביה לליגות הנמוכות, דרשו אוהדי שתי הקבוצות מהנהלות המועדונים לקיים משחק דרבי אחד בשנה, וכך אכן קרה. בניגוד לניסיונות של שאר פירמות החוליגנים לגבש הסכם במסגרתו ייערכו הקרבות ביניהן ללא נשק, בקרקוב לא מוכנים לשמוע על כך ובשבועות הקודמים למשחקי דרבי בעיר מוצאים אוהדים משני המחנות את מותם.

אוהדי רסוביה הפולנית ושלט שקורא "מוות לאפים המושחתים"

בואו לעקוב אחרי ספורט "הארץ" גם בפייסבוק

בקרקוב אין אצטדיון גדול מספיק כדי לארח את יורו 2012, ובמובן זה נחסך למארגני הטורניר כאב ראש גדול. אלא שאנשי "אנטי ויסלה", פירמת החוליגנים של קרקוביה, קנו את תהילתם דווקא בתקיפות אותן ביצעו מחוץ לעיר. האם הם מתכננים מסעות כיבושים גם הפעם?
המפגש עם אוהדי נבחרת אנגליה בוורשה ב־99' היווה עדות ראשונה למה שהתבשל בסיר הפולני במשך שנים ארוכות. באנגליה לא מדברים על מאורעות יום המשחק בפארק סיסקה בבירה הפולנית, אך יודעי דבר מספרים על טבח שביצעו החוליגנים הפולנים ביריביהם האנגלים. האירוע הזה שם את הסצנה הפולנית על המפה. עם התגבשות ארגוני האולטראס במדינה, הפכה פולין למקום המסוכן ביותר לאוהד כדורגל להיות בו ככל הנראה, משום שבניגוד לסצנות אחרות ביבשת, זו הפולנית טיפחה מנהג לחטוף כמה שיותר אביזרי עידוד של אוהדי היריבה, גם אם אלה אוהדים מן השורה.

אלימות הפכה לחלק כה טבעי בנוף הכדורגל הפולני, שכיום מוקדש לתופעה ענף עיתונות נפרד ומשגשג. בפולין נמכרים לפחות ארבעה מגזינים שונים שכל עיסוקם הוא דיווח על התפתחויות בגזרת החוליגנים וארגוני האולטראס השונים.

עם קריסת הגוש הסובייטי נוספו לסצנה הפולנית ממדים חדשים: ימין קיצוני ולאומנות. כמו ברוב המדינות שנדחקו תחת המגף הסובייטי, הפך סמל הפטיש והמגל לטאבו, וצ'ה גווארה לרוצח המונים מתועב. שוטטות ברחובות ורשה, ורוצלאב ואפילו קרקוב המודרנית לבוש בחולצה או צעיף עליהם מוטבע אחד מסמלים אלה משולה להוצאת חזיר לטיול במאה שערים. לכך תוסיפו אנטישמיות לטנטית שהיא כמעט חלק מהגן הפולני, ותקבלו אימוץ של רעיונות וסמלים נאציים - הארכי אויבים של הקומוניסטים ושל היהודים, כאילו ליקקו הפולנים דבש תחת כיבוש הרייך השלישי.

פחות מ־10,000 יהודים חיים כיום בפולין, ועדיין, מלאים רחובות הערים באלפי כתובות גרפיטי אנטישמיות, כמעט כולן בהקשרים לקבוצות הכדורגל הפולניות. את יציעי רוב הקבוצות במדינה פוקדים בשני העשורים האחרונים מגייסים מטעם ארגונים פאשיסטיים, והצלחתם מרובה. התוצאה: אינספור מופעים לאומניים וערבי שירה בציבור על טהרת שנאת היהודים, ההומואים והזרים.

קונים שקט בכסף?

באוקראינה, השותפה לאירוח היורו, המצב דומה. סצנה חוליגנית פעילה לא ממש קיימת במדינה, אך בקרב קבוצות האולטראס השונות חיים ובועטים אלמנטים אלימים, וכמעט כל ביטוי פוליטי של אוהדי הקבוצות הללו נגוע באנטישמיות, באנטי־קומוניזם או בשניהם. גרוע מכל הוא המצב בעיר לבוב, שתארח את המשחק המרתק הראשון בטורניר בין גרמניה לפורטוגל ובה טורחים אוהדי הקבוצה המקומית להניף דרך קבע כרזה עם איקס גדול על רקע מגן דוד.

ככה נראים חוליגנים כשהם רגועיםצילום: רויטרס

בקייב הבירה לא נשארים הרבה מאחור: רק לפני מספר שבועות צוין עשור לתקיפה המאורגנת של מאות אוהדי דינמו על בית הכנסת בעיר, במחאה על "השליטה היהודית בפוליטיקה ובכלכלה האוקראינית". בשתי המדינות הללו פועלים ארגונים אנטי־פאשיסטיים אשר מודעים היטב לאחיזה האימתנית של הימין הקיצוני ביציעי הכדורגל. הארגונים הללו, Never Again בפולין ו־Football Against Prejudices באוקראינה, מבצעים במשך שנים מעקב אחר המתרחש ביציעים.

לקראת סוף שנת 2011 הפיקו שני הארגונים דו"ח מקיף המסכם את האירועים העיקריים אשר התרחשו באצטדיונים בין השנים 2009 ל־2011. הדו"ח הזה, שכותרתו "Hateful" ‏(מלא שנאה‏) מלמדת יותר מכל על תוכנו, מהווה לכאורה תמרור אזהרה ענק עבור כל אוהד כדורגל המתכנן להגיע לטורניר הגדול בקיץ.

אלא שדווקא מהארגונים הגדולים העוסקים באוהדי כדורגל באירופה נשמעים גם קולות אחרים. פטר, משקיף מטעם ארגון Football Against Racism Europe, טוען כי הוא לא צופה אלימות מאורגנת. לטענתו, ברור שבמרכזי הערים יפגינו החוליגנים המקומיים שליטה, אלא שצפויה גם נוכחות משטרתית כבדה.

עמדה מפתיעה לא פחות מציגה דניאלה וורבס. הג'ינג'ית, להזכירכם. היא טוענת בתוקף כי לפני כל טורניר ישנם חששות כבדים מפני חוליגניזם, שסופם תמיד להתבדות. "בקרב אוהדי הכדורגל בשתי המדינות יש התרגשות עצומה לקראת הטורניר", אומרת יו"ר ארגון האוהדים האירופי, "עבורם מדובר בהזדמנות אמיתית להותיר בעולם רושם חיובי ממקומות שנתפשים אפורים וחשוכים. כך עשויה דווקא הלאומנות הגדולה בקרב האוהדים המקומיים להיות הגורם הפרדוקסלי שמשכין שלום בטורניר".

בין אם מסכימים עם התחזית של וורבס ובין אם לא, בניתוח גורמי הסיכון לקראת הטורניר יש לקחת בחשבון שני נתונים חשובים. הראשון הוא העובדה שארגוני האוהדים בשתי המדינות ובעיקר בפולין מצויים תחת לחץ כבד של כוחות הביטחון. לטורניר בינלאומי יש השפעה עצומה על יכולתן של המדינות המארחות לשווק ולעצב את תדמיתן. אף אחד בממשלת פולין או אוקראינה לא מייחל לתמונות של חוליגנים עצומים שלראשיהם מסכות גרב, משתוללים על המסכים של מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם. הלחץ הזה הורגש היטב במהלך עונת המשחקים שהסתיימה זה עתה.

מה שמוביל אותנו לנתון השני: בעוד שחוליגנים פולנים השתוללו כל אימת שיצאו את אדמת פולין להתמודדויות של הקבוצות שלהן, הרי בתוכה התנהלה לה עונה שקטה יחסית ואוהדים אורחים של קבוצות אירופיות כמעט לא נתקלו בבעיות. האם מדובר בשיטור מוצלח? כלל לא בטוח. אין שום סיבה שאותו כוח משטרה שמעולם לא הצליח להתמודד עם החוליגנים, בטח לא בפולין, פתאום מצא את הדרך לעשות זאת.

תרגיל של משטרת אוקראינה כהכנה להתמודדות עם חוליגנים במשחקי היורוצילום: רויטרס

פתרון אפשרי אחד לשאלה הזו מהדהד כבר כמה חודשים בסצנה: לדידם של לא מעט יודעי דבר, הרשויות פשוט קונות את השקט הזה בכסף. כלומר, מנהיגי חוליגנים בולטים מקבלים כסף, הרבה כסף, עבור הימנעות מצרות. את השמועה הזאת דוחה ד"ר דומיניק אנטונוביץ' מאוניברסיטת ניקולאוס קופרניקוס. אנטונוביץ', שנחשב לאקדמאי המוביל בפולין בכל הקשור לסוציולוגיה של אוהדי כדורגל, מאשר את התחזית האופטימית של דניאלה וורבס: "המשטרה ממררת את החיים לארגונים האלימים במדינה מזה חודשים ארוכים, וככל שתתקרב שריקת הפתיחה של הטורניר, תגבר האכיפה. המשטרה הפולנית מצרה את צעדי הדמויות המובילות באופן אינטנסיבי כל כך, עד שרוב הארגונים הבעייתיים, בעיקר בעלי הנטיות הפוליטיות, כבר הכריזו חרם על משחקי היורו".

אז מה יהיה? הרי גם אם החוליגנים המקומיים יישארו פאסיבים, מוקדם יותר הוזכרו סצנות חוליגניות גדולות אחרות ביבשת, כאלה שיש להתייחס אל כל אחת מהן בנפרד. דווקא מזו האנגלית צפוי שקט יחסי. שנים ארוכות של צבירת ניסיון במיפוי והתמודדות עם חוליגנים באנגליה והבידוד הגיאוגרפי היחסי של הממלכה הבריטית יאפשרו לגורמי אכיפת החוק לקרקע את תכנית המסע של רוב החוליגנים המוכרים באי.

בדומה לפולנים, החוליגנים ההולנדים אינם מסוגלים לשים בצד את היריבויות המקומיות לטובת הנבחרת הלאומית. בעצם, פרט למקרה של התמודדות עם אוהדים גרמנים, יעדיפו ההולנדים להישאר בבית או להמשיך להילחם אחד באחר.

ההולנדים מפורסמים בצבעוניות שלהם. גלים גלים של כתומים שוטפים את הרחובות בכל עיר בה משחקת הנבחרת. אחת מאגדות היציעים הקשורות בתחילת התופעה, מסמנת את תחילת שנות השמונים, עת הפכה סוגיית החוליגניזם לנושא שממלא כותרות עיתונים. באותן שנים, התוודע הציבור הרחב לתת־התרבות החוליגנית, ואוהדים רגילים רבים אימצו לעצמם את דפוסי הלבוש המקובלים בסצנה. אחד מאלה הוא מעיל הטייסים - Bomber Jacket - שמקובל בקרב חוליגנים עד היום. לכל מעיל כזה בטנה בצבע כתום. כשהבינו זאת האוהדים, לא היה צריך יותר מלהפוך את המעיל, להבליט את חלקו הפנימי ולצבוע את היציעים בכתום בוהק.

נשארנו עם הסצנה הגרמנית, שהיא ככל הנראה הגדולה והמאורגנת ביותר ביבשת. אחד הדברים המאפיינים יותר מכל את החברה הגרמנית הוא הצורך במסגרות. כמעט כל גרמני משתייך ממש מלידה לכמה ארגונים בו זמנית, ובעצם כל פעילות במרחב הציבורי תיעשה במסגרת מאורגנת. זו גם הסיבה לכך שלכל קבוצת כדורגל בגרמניה יש עשרות - אם לא מאות - מועדוני אוהדים, וכך כמעט כל מי שפוקד את האצטדיון שייך למסגרת כזו.
לא שונים במובן זה הם החוליגנים. לכל קבוצת כדורגל גרמנית, קטנה כגדולה, יש מאות מהם. הגם שאלה לא מאורגנים במסגרת פורמלית, הרי להתארגנויות הללו יש מבנה היררכי נוקשה וברור.

בסצנת החוליגנים הגרמנית מחכים בכליון עיניים לטורניר. בדומה לסצנה האנגלית, גם בקרב הגרמנים קיימת הסכמה לאיחוד שורות במקרה של התמודדות הנבחרת. ואכן, קולות רבים בגרמניה מדברים בגלוי על "צעדה בחזרה לאדמת פולין". העובדה שנבחרתם משחקת את משחקי השלב הראשון דווקא באוקראינה מסמנת את השלבים המאוחרים יותר כבעלי פוטנציאל אלים. יש לקחת בחשבון גם את העובדה שאוקראינה אינה חברה באיחוד האירופי, ומעברי גבול הם חסם משמעותי עבור חוליגנים.

המשטרה שומרת על הסדר אחרי קרב בין חוליגנים גרמנים ופולנים ביורו הקודםצילום: רויטרס

האויב שבפנים

תמונת המצב הסופית מורכבת ומרתקת. נכנסים לתוכה עוד הרבה גורמים שטרם צוינו כאן, כמו למשל מחירי הבירה הזולים בפולין, שעשויים בקלות "לשדרג" אוהדים רגילים לחוליגנים בהתהוות. אבל בסופו של דבר יש להבין שאוהד כדורגל הוא לפני הכל אוהד של הקבוצה המקומית שלו. הוא משקיע את מרב זמנו וכספו בנאמנות רבת השנים הזו, ולא בקלות יסכים להניח בצד יריבויות מרות של שנים עבור איחוד על בסיס לאומי.

כשחוליגנים אנגלים או גרמנים לא יצליחו למצוא יריב, הם ילבשו בחזרה את הזהויות המקומיות שלהם ויילחמו מול חבריהם בעלי האזרחות הזהה. ההולנדים והפולנים כבר עושים זאת דרך קבע, וכולם, ללא יוצא מן הכלל, ישמחו להתעמת עם המשטרה.
כאן אנחנו מגיעים לשחקן המפתח בעלילה: קשה עד בלתי אפשרי לתאר טורניר ללא אירועים אלימים, אלא שקשה עוד יותר להניח כי האירועים הללו יהיו פרי תכנון וארגון.

אלימות תהיה ככל הנראה לא יותר מתוצר מקרי, ומיקום נכון כמו גם תגובה חכמה של המשטרה צריכים ומסוגלים למנוע אותה. אלא ששוטרים, בעיקר אלה מהיחידות להפרות סדר, עשויים בדיוק מאותו החומר ממנו נעשים חוליגנים. אירועים רבים בהיסטוריה של האלימות באצטדיונים, גם בישראל, התחילו והתגלגלו כתוצאה מלובשי מדים הששים אלי קרב. עבור רוב אוהדי הכדורגל המאורגנים, השוטרים הם שחקנים לכל דבר במגרש שמחוץ למגרש, עם רישיון להפעלת אלימות. מעניין יהיה לראות כיצד מדיניות של אפס סובלנות כלפי חוליגניזם תתיישב עם שליטה עצמית והצגת תדמית נקייה באירוע אליו יהיו מכוונות מצלמות כל העולם ובעידן בו יוטיוב ופייסבוק מסוגלים להאיר כל פינה אפלה.

* רועי סיני הוא דוקטורנט באוניברסיטת מינכן, החוקר היבטים פוליטיים בהתארגנויות של אוהדי כדורגל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ