קדימה אירופה, תני לנו את זה - יורו 2012 - הארץ

קדימה אירופה, תני לנו את זה

הכדורגל האירופי אמנם סובל מבעיות ומביקורות, אך יחד עם זאת הוא המוצר המוצלח ביותר שיש לספורט הפופולרי בעולם להציע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אמיר ענבר
אמיר ענבר

אז מה היה לנו בתקופה האחרונה? אלופת עולם בדימוס ששוב נקרעת מבפנים על ידי פרשת שחיתות, שתי מארחות שמוכנותן מוטלת בספק ושלל סיפורים על גזענות ומחירי מלונות שמרחיקים אוהדים. גם כאן, ב"ספורט הארץ", לא נמנענו מכך. המוסף שצורף לעיתון ביום רביעי עוסק בחיובי - האגדות האירופיות, הרגעים המכוננים של הנבחרות ועלייתם המחודשת של המאמנים הוותיקים - אך גם בירידת קרנו של כדורגל הנבחרות, בהיחלשות המשחק במזרח אירופה ובאלימות בפולין ובאוקראינה. נשיא אופ"א, מישל פלאטיני, נדרש לתשובות בנוגע לבעיות ולאתגרים שבפני הכדורגל האירופי.

היכונו לחגיגת יורו 2012? מודים, זה נשמע יותר כמו ברוכים הבאים לגיהנום.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

לא כך הוא הדבר. אם יש משהו עליו יכול להעיד שלל הבעיות המוזכרות כאן, הוא שאין טוב בלי רע. ובמקרה הזה, הטוב הוא באמת המיטב. הכדורגל האירופי אינו מושלם - מה כן? - אך הוא המוצר המוצלח והחזק ביותר שיש לספורט הפופולרי בעולם להציע. על כך מסכים, כך נראה, העולם עצמו.

העידן הקולוניאלי הסתיים אמנם, אבל יותר ויותר דגלים אירופיים מונפים בשנים האחרונות ברחבי תבל. במדינות שונות באפריקה ובאסיה, באוקיאניה ובמרכז אמריקה, פנו בעיקר אל מאגר הידע האירופי וייבאו מאמנים כדי לשפר את מערכי הכדורגל והנבחרות שלהם. אקדמיות של קבוצות אירופיות מוקמות גם מחוץ ליבשת. הנבחרות בדרום אמריקה, ביתו של הכדורגל המלהיב, הפתוח והססגוני, הפכו טקטיות ופרגמטיות. ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי - אלו נבחרות אירופיות למהדרין, למעט השמות. כדורגלן צעיר בכל אחת מהיבשות הללו שואף להצליח בגדול. וגדול, ברור לכולם, זה להגיע לאירופה, לליגות הגדולות, לליגת האלופות, לכסף הגדול. אילו נמשיל את המאבק על הדומיננטיות בכדורגל למשחק, הוא הסתיים בתבוסה שהנחילה אירופה לשאר העולם.

גם הסבתא החביבה הזו מחכה לראות האם יורו 2012 יספק חגיגה או יאכזבצילום: רויטרס

בואו לבקר באזור המיוחד של ספורט "הארץ" לקראת יורו 2012

שנה אחרי קופה אמריקה, שהזיכרון המשמעותי ביותר שהותירה הוא חוסר היכולת של חבורת ברזילאים לבעוט למסגרת מ־11 מטר, וארבעה חודשים מאז שהחיוך האמיתי היחיד שנראה באליפות אפריקה היה על פני האלופים מזמביה - הגיע תור אירופה להציג את מרכולתה. את השילוב בין טכניקה לטקטיקה, את העומק האיכותי.

הסדר והשיטתיות של מערכי הנוער ביבשת לא תמיד יניבו את הכדורגלן הטוב ביותר - אם כי אפילו לאו מסי, ארגנטינאי כמובן, צמח מגיל צעיר באקדמיה של ברצלונה - אך אין להם מתחרים ביכולת לייצר שחקנים איכותיים בכמויות. כך נוצר העומק האירופי, שהופך את היורו למשהו שמתקרב לגביע עולם אמיתי, נטול נבחרות ראויות בודדות מדרום אמריקה, אפריקה וצפון ומרכז אמריקה. מצחיק להיזכר כי במהלך המונדיאל לפני שנתיים היו מי שכבר חגגו את הכישלון האירופי, עד שהתברר כי שלוש מארבע העולות לחצי הגמר - שלא לדבר על צמד הפיינליסטיות והאלופה - הן מהיבשת הישנה ושהכישלון שייך בעצם לארגנטינה, לברזיל ולאפריקאיות.

הכדורגל שנראה בשלושת השבועות הקרובים לא יתחבא מאחורי מונחים כמו "יופי", "אותנטיות" או "שמחה", שגם כך הופכים פחות ופחות רלוונטיים בכל מקום אחר. לעתים הוא ירתק אותנו, ידהים אותנו, ישעמם אותנו וירגיז אותנו. כי זהו המשחק ברמתו הגבוהה ביותר, מגוון ובלתי צפוי. לא אהבנו את יוון של 2004, אבל לא יכולנו שלא להעריך את הנחישות והמתודיקה שהביאו חבורה בינונית עד לתואר. לא נשכח את אגדת דנמרק של 92'; את פלאטיני וזידאן לוקחים את נבחרת צרפת, בהפרש של 16 שנים, עד לזכייה בתואר היבשתי; את רגעי הקסם של ואן באסטן ופננקה; את בירהוף וסאות'גייט. אוי, סאות'גייט. ודאי לא את היורו הקודם, שהתעורר במהלכו והפך למפגן של כדורגל מלהיב ודרמות, ובסיומו אלופה כה מרגשת וראויה כנבחרת ספרד.

העולם כבר הצביע אירופה. עתה יש לה הזדמנות נוספת להראות מדוע. בכל זאת, היכונו לחגיגת יורו 2012.

סלאבק (משמאל) וסלאבקו. ברוכים הבאים לגיהנום?צילום: אי–פי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ