ספורט הארץ
ספורט הארץ

הערב (19:00) ייפתחו המשחקים בבית המוות של יורו 2012. למשחק הראשון שייערך באיצדיון "מטאליסט" שבחארקיב (אוקראינה) יעלו נבחרות הולנד ודנמרק. את המשחק ישפוט דאמיר סקומינה הסלובני.

הכתומים פייבוריטים לנצח אך נבחרת דנמרק ידועה כחבורה מלוכדת וקשה לפיצוח, שדבקה בשיטת המשחק שלה, ולא יהיה זה מפתיע אם תשחק על תיקו. מאמן הנבחרת מורטן אולסן ניסה להנמיך ציפיות כשאמר: "אני מקנא בהולנדים, ואנחנו לא מסוגלים בכלל להתקרב לנעליים שלהם. הם פייבוריטים לניצחון ומאמינים שהם יכולים לזכות ביורו, בעוד שאנחנו, מספיק שנעלה שלב ונוכל להגיד שניצחנו".

מנגד, ההולנדים יציגו את הכוכבים הגדולים שלהם – אריאן רובן, ווסלי סניידר ורובין ואן פרסי – בתקווה להציג את המשחק ההתקפי המפורסם שלהם. מאמנם ברט ואן מרוויק לא נשמע מושפע מדי מהמלחמה הפסיכולוגית של עמיתו ובטוח כי "הולך להיות משחק מאוד קשה, כמו שהיה לנו נגדם כששתי הנבחרות נפגשו לפני שנתיים".

רגע לפני ששתי הנבחרות יוציאו את בית ג' לדרך, זה הזמן לחזור אחורה במנהרת הזמן ולהיזכר ברגעים המכוננים ביותר של שתי הנבחרות הללו בטורניר היורו.

סניידר (מימין) ו-ואן פרסי משתעשעים באימון. הולנד פייבוריטית לניצחוןצילום: רויטרס

כנסו לאזור המיוחד של ספורט "הארץ" לכבוד יורו 2012

הולנד - מערב גרמניה 2–1
חצי גמר יורו 1988, איצטדיון פולקספארק, המבורג

"זה מצמרר", אומר דייויד ווינר, מחבר "בריליינט אוראנז' - ההיסטוריה הנוירוטית של הכדורגל ההולנדי", "כמו תמונת ראי של המשחק ההוא. גרמניה מבקיעה ראשונה בפנדל, הולנד משווה מהנקודה ואז מנצחת משער של חלוץ גדול". 14 שנים אחרי ההפסד בגמר מונדיאל 74' ו־43 שנים מאז תום המלחמה והכיבוש הנאצי, נפגשו הולנד וגרמניה שוב. הולנד חיפשה נקמה והזדמנות להתגבר. "גמר 74' הוא עדיין טראומה", אומר ווינר.
עם מרקו ואן באסטן, רוד חוליט ופרנק רייקארד, היה להולנד דור חדש של כוכבים ועל הקווים עמד רינוס מיכלס, הוגה הטוטאל פוטבול שידע מה הוחמץ בגמר במינכן בו ניצחה מערב גרמניה 2–1. "רציתי משמעת מכל שחקן", סיפר, "כל אחד צריך לדעת את מקומו במערך. הם עשו זאת מושלם". הולנד הגיעה הפעם דרוכה, ללא כל רצון בשעשוע, רק ניצחון. הגרמנים עלו ליתרון, אחרי שיורגן קלינסמן סחט פנדל שלותר מתיאוס הבקיע בדקה ה־55. רק 16 דקות לסיום הצליחה הולנד להשוות מפנדל של רונלד קומאן.
כשהיה נדמה כי המשחק ייגרר להארכה, החלה התקפה הולנדית: יאן ואוטרס התקדם במרכז המגרש, חוליט חלף מימין לשמאל וסחף אתו את מרכז השדה הגרמני. ברווח שנוצר שלח ואוטרס כדור לכיוון ואן באסטן, שהחליק אותו לפינת השער, דקה לסיום. "עבורנו זה היה הגמר", מספר חוליט, הקפטן ההולנדי, "הולנד התפוצצה מאושר. שכרתי דיסקוטק וחגגנו שם כל הלילה באמצע הטורניר. לא ייאמן".
רק מאמן קשוח כמו מיכלס יכול היה להוריד את שחקניו אל הקרקע. הולנד ניצחה בגמר את ברית המועצות 2–0 משער של חוליט ואחד נוסף, מדהים ביופיו, של ואן באסטן. "הניצחון חלקי", אומר ווינר, "זו לא הנבחרת של קרויף, זה בלי בקנבאואר ומולר ממול וזה לא גמר המונדיאל, אבל זה בהחלט מקל על ההפסד ההוא".


דנמרק - גרמניה 2–0
גמר יורו 1992, איצטדיון אולווי, גטבורג

בתחילת אותו קיץ החל ריצ'רד מולר נילסן, מאמן נבחרת דנמרק, להתקין מטבח בביתו. הוא ציפה לראות בטלוויזיה את היורו שנערך בשוודיה השכנה, לאור העובדה שהנבחרת שלו סיימה במקום השני במוקדמות אחרי יוגוסלוויה. זמן קצר לפני האליפות, התבקשו נילסן ושחקניו למלא את מקום היוגוסלווים, שהושעו בשל המלחמה. הוא ציפה לשוב לעבודות הבית שבוע מאוחר יותר, אבל חזר כעבור שלושה שבועות עם גביע, מלווה במטס הצדעה של חיל האוויר.זו לא היתה נבחרת דנית עמוסת כוכבים נוסח הקבוצה של 84' ו־86'. היו לה שלושה שחקנים בולטים - פיטר שמייכל, פלמינג פולסן ובריאן לאודרופ. הסגנון היה זהיר והציפיות מינימליות.
דנמרק ניצחה את צרפת ברגע האחרון ועלתה לחצי הגמר, שם גברה על הולנד בפנדלים. מול הגרמנים איש לא העניק להם סיכוי, אבל בדקה ה־19 הבקיע ג'ון ינסן שער מצוין מחוץ לרחבה ופני המשחק השתנו. "נכנסנו להלם", סיפר יורגן קלינסמן. ברוב המשחק גרמניה לחצה ודנמרק איימה במתפרצות. "בקושי החזקנו מעמד", אמר קים וילפורט הדני, "היינו מפסידים אם הם היו משווים". 11 דקות לסיום יצאו הדנים להתקפה נדירה, בסיומה הגיע הכדור לווילפורט שכבש בעוד בעיטה מדויקת. מאות כותרות על אגדה שקרתה באמת הושקו - דנמרק אלופת אירופה המפתיעה אי פעם.
וילפורט יזכור את השער מסיבות נוספות. "הרגשנו שנועדנו לזכות ואני שמח שהוא הבקיע", מספר נילסן, "ביום המשחק מול צרפת נודע לו שלינה, בתו בת השבע, גוססת מלוקמיה. הוא חזר לקופנהאגן להיות לצדה ואמרתי לו שהוא יכול לחזור שעה לפני המפגש עם הולנד. ואכן, הוא הגיע ערב המשחק והבקיע פנדל. מיד אחר כך חזר לקופנהאגן, שב למשחק מול גרמניה על פי בקשת בתו, וכבש. זו היתה המתנה שלו עבורה. שבוע אחר כך היא מתה".

מאמן נבחרת דנמרק, מורטן אולסן. "אנחנו בכלל לא מתקרבים לנעליים שלהם", אמר לפני המשחקצילום: רויטרס
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ