לילה אחד במארסיי

הרכב המהגרים של צרפת העניק לה ניצחון דרמטי בחצי גמר יורו 1984. ואיזה הפסד מהווה את הרגע המכונן של אנגליה ביורו?

שאול אדר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול אדר

הרגע המכונן של צרפת ביורו:
צרפת - פורטוגל 3–2, חצי גמר יורו 1984, סטאד ולודרום, מארסיי

"האם היה עוד טורניר יורו כזה?", שואל־קובע פיליפ אוקליר, כתב "פראנס פוטבול", "האם היתה עוד אלופה אירופית שזכתה באופן כה משכנע ובסגנון מהנה כזה? האם היה עוד שחקן כמו מישל פלאטיני, עם תשעה שערים בחמישה משחקים, שהטביע חותם כה משמעותי בטורניר? אלה היו ימים טובים להיות צרפתי".

זה היה הטורניר הראשון שאירחה נבחרת צרפת והיורו הראשון שהפך לאירוע כדורגל מרכזי. שנתיים אחרי שהודחה בחצי גמר המונדיאל בפנדלים מול מערב גרמניה, עקב ניסיון ההתנקשות של השוער הגרמני טוני שומאכר ופציעתו הקשה של פטריק בטיסטון, זכו הצרפתים בהזדמנות נוספת.

ה"קארה מג'יק", מרובע הקסם שהורכב מפלאטיני, ז'אן טיגאנה, אלן ז'ירס ולואיס פרננדז, שטף את המגרש בשלב הבתים, לרבות מול דנמרק הגדולה. הרביעייה שלטה גם בחצי הגמר נגד נבחרת פורטוגל, ובעיטה חופשית של ז'אן פרנסואה דומרז' העלתה את צרפת ליתרון. המארחים לא היו רחוקים מהגדלת היתרון, אבל 16 דקות לסיום השווה ג'ורדאו בנגיחה אחרי פריצה של פרננדו צ'לאנה והמשחק התאזן. בהארכה שוב חברו השניים - צ'לאנה בישל, ג'ורדאו הבקיע והחלום הצרפתי עמד להתנפץ. חמש דקות לסיום השווה דומרז' בשערו השני, ודקה לתום ההארכה פרץ טיגאנה ומסר לפלאטיני, שמחמישה מטר כבש את שער הניצחון.

"אנשים זוכרים את השער של פלאטיני", אומר אוקליר, "אבל זה היה הלילה של טיגאנה. הוא הניע את הנבחרת, היתה תחושה של גורל. לא בטוח שבעיר אחרת צרפת היתה מצליחה להתאושש. היה משהו מיוחד בקהל של מארסיי, שדחף את השחקנים ולא איפשר להם להיכנע. זה היה רגע מפתח של הכדורגל הצרפתי. אותו דור שחקנים היה ראוי לאליפות - כדורגל חלומי, הרכב של מהגרים ובני מהגרים, ללא כל הפסטיבל של 98'".

ז'אן טיגאנה (מימין). "הוא הניע את הנבחרת", קובע פיליפ אוקליר, כתב "פראנס פוטבול"צילום: גטי אימג`ס

בואו לבקר באזור המיוחד של ספורט "הארץ" לכבוד יורו 2012

הרגע המכונן של אנגליה ביורו:
אנגליה - גרמניה 1–1 ‏(5–6 בפנדלים‏), חצי גמר יורו 1996, איצטדיון וומבלי

אחרי פתיחה טובה יחסית, כולל שער מבריק של פול גאסקוין מול סקוטלנד ו־4–1 על הולנד, התמודדה נבחרת אנגליה ברבע הגמר מול נבחרת ספרד. בתום משחק דל, סוף סוף מצאו האנגלים יריבה עם רקורד מזעזע יותר בפנדלים, והעפילו לחצי הגמר. באנגליה החלו להאמין בסיומן של 30 שנות כאב וביכולת של הנבחרת להניף שוב גביע בוומבלי. ביציעים שרו על שלושה אריות, המנון הנבחרת המתוק־מריר־סוחף.

"לא רצינו לכתוב שיר שאומר שנזכה", אמר דייויד באדיל, אחד ממחבריו, "האנגלים חשים בדרך כלל שהנבחרת הולכת להפסיד". בחצי הגמר המתינה, שוב, נבחרת גרמניה, שמיררה את חיי האנגלים מאז הניצחון 3–1 ברבע גמר יורו 72'. המשחק נראה כמו שחזור חצי גמר מונדיאל 90' - אלן שירר הבקיע אחרי שלוש דקות, סטפן קונץ השווה בדקה ה־16, בהארכה בעט דארן אנדרטון לקורה וגאסקוין היה רחוק סנטימטרים מלדחוק את שער הניצחון. "הופעה אמיצה", מכנה התקשורת משחק כזה.

התוצאה היתה 5–5 אחרי עשר בעיטות הכרעה, "ואז החל הסיוט שלי", אומר גארת' סאות'גייט. אנדראס קפקה, השוער הגרמני, עצר את הפנדל השישי של אנגליה ואנדי מולר כבש את הבעיטה המכריעה לזכות גרמניה. הכדורגל לא חזר הביתה.

זו היתה הופעה אנגלית טיפוסית - כדורגל לא מלהיב, אבל רוח לחימה מופתית והדחה בשלב הנוק־אאוט בפנדלים אחרי מאמץ הרואי. אלן שירר ופרשנים אחרים טוענים כי "אי אפשר להתכונן לפנדלים". הגרמנים, מצדם, מנתחים מראש את בעיטות היריב, בועטים כמעט תמיד לפינות הגבוהות וממשיכים לנצח בכל דו קרב כזה מאז ההפסד לצ'כוסלובקיה ב־76'. שלא כמו באיירן מינכן, לפחות ברמת הנבחרות הם עדיין בעניינים.

האנגלים מאוכזבים אחרי ההדחה בפנדליםצילום: גטי אימג`ס

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ