תיקו בין אנגליה לצרפת

מאמן חדש, הרגלים ישנים

נבחרת אנגליה עשתה סימנים של שינוי לטובה, אבל מהר מאוד חזרה למקורות ונסוגה אחורה. לא היה מלהיב, אבל הרושם נשאר חיובי

שאול אדר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שאול אדר

בדקה ה-35 של המשחק בין אנגליה לצרפת עלתה הקריאה מיציעי האנגלים בדונצק: "הצבא הלבן של רוי הודג'סון".  אנגליה הובילה באותו שלב 0-1 משער של ג'וליאון לסקוט ובהחלט נראתה כמו קבוצה של הודג'סון - ממושמעת טקטית במערך 2-4-4 סרגלי, לא מלהיבה אך יעילה, מלוכדת ולוחמת. באותו פרק זמן אנגליה אף הפתיעה לטובה: הציר סקוט פארקר-אשלי יאנג עבד היטב, הנבחרת הצליחה להחזיק ולהניע כדור וחשפה את חולשת מרכז ההגנה של צרפת.

ואז חזרה אנגליה לשחק כמו אותה אנגליה של עשר השנים האחרונות. היא נסוגה לאחור, צרפת השתלטה על המשחק והמערך של שתי רביעיות שחקנים אנגלים - שכה הקשה על יריבתה - נראה כמו שמונה שחקנים ברחבה. עד הדקה ה-30 החזיקה אנגליה בכדור ב-46% מהזמן, נתון סביר. ברבע השעה האחרונה של המחצית, או מהרגע בו הבקיעה, הוא ירד ל-30%. 

תשע דקות בלבד אחרי הבקעת השער והנסיגה להגנה, כבש סמיר נסרי את שער השוויון המצוין. מאמן חדש, הרגלים ישנים מאוד. ובכל זאת, גם לאחר מחצית שנייה שבה אנגליה הלכה ונמוגה בחום של דונצק, הרושם היה חיובי - גם אם לא מלהיב. אנגליה הגבילה את צרפת העדיפה לבעיטות מרחוק, ולמרות שליטה צרפתית הולכת וגוברת בכדור ושיפוט שערורייתי, הצליחה להשיג תיקו ודחיפה מורלית.

האנגלים חוגגים עם לסקוט. למרות שנמוגו בחום של דונצק, יש מקום לאופטימיותצילום: אי-אף-פי

"חשבתי שאנגליה היתה צריכה לתקוף יותר ולהעמיד את ההגנה הצרפתית במבחן", סיכם היטב פטריק ויירה, וחשף את נקודות התורפה של שתי הנבחרות. האם אנגליה יכולה, מול יריבות פחות מאיימות וכשאינה בעמדת האנדרדוג, להציג משחק שוטף והתקפי יותר שאינו מבוסס רק על התקפות מתפרצות? והאם ההגנה הצרפתית מסוגלת להתמודד מול יריבות שאפתניות יותר מאנגליה ללא וויין רוני?

יש לשער שגם מאמני שוודיה ואוקראינה שמו לב לנקודות התורפה הללו, ומאמינים שיש להם סיכוי מול היריבות המפורסמות יותר. וישנו גם אנדרדוג מסוג נוסף. הצרפתים זוכרים את הוואלס האחרון של זידאן במונדיאל 2006, שסחב את נבחרתו לגמר. הם מודעים לעוצמה של שחקן גדול בהופעת פרידה, בגיבוי התחושה שהוא נועד להגיע להישג אחרון. הוסיפו לכך הופעה ביתית, טורניר ראשון על אדמת מדינה צעירה וקהל תומך, וקבלו את אפקט אנדרי שבצ'נקו. אתמול זה היה שווה לאוקראינה ניצחון ראשון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ