חוויית משתמש מיבשת אחרת - יורו 2012 - הארץ
יורו 2012

חוויית משתמש מיבשת אחרת

אם מישהו באמת חפץ בשינוי לטובה ומן היסוד בכדורגל שלנו, כדאי שייסע לאחת הערים המארחות ביורו וילמד משהו מה-FAN ZONES

דור ליאונד
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אם יש מקום אליו צריכים להגיע בעלי ומנהלי מועדוני הכדורגל הישראלים להשתלמות, מדובר במתחם האוהדים, ה-Fan Zone, שהוקם בכל עיר המארחת את משחקי היורו. ה"פאן זון" הוא המקום בו מבינים איך הופכים את מוצר הכדורגל לנחשק, ואת הענף כולו לתעשייה משגשגת. כדורגל הוא עסק מורכב ומיוחד, לא סחורה, טכנולוגיה או נדל"ן. סוד ההצלחה טמון בתרבות הצריכה, תרבות האוהדים. באופ"א השכילו להבין זאת, ואימצו אסטרטגיה ששמה את האוהדים ואת "חווית המשתמש" במרכז. הפאן זון הוא מעין לונה פארק לאוהדים, ידידותי ומזמין, רווי אטרקציות ובעיקר מצב רוח מרומם. אופ"א ממשיכה למתג את הכדורגל כחוויה כיפית וייחודית שיש בה מקום לכולם, וכל אחד יכול להרגיש שייך אליה, גם אם מעולם לא צפה במשחק כדורגל. כעת קוצרים באופ"א את הפירות הכלכליים והתדמיתיים ממהלך מושקע ומתוכנן.

אין זה מפליא שבכדורגל הישראלי, הקפריזי והחלטוריסטי, לא ממש קיימת היכולת לאמץ (שלא לומר ליישם) תכניות אסטרטגיות ארוכות טווח תוך ראיית טובת הענף, ולא טובתו של בעל עניין כזה או אחר. הזלזול של עסקני הכדורגל בציבור הפך הדדי. בעוד שבאירופה הופך הכדורגל לאופנתי, בישראל הוא כבר בגדר מילת גנאי בחוגים רחבים.

אוהדים שוודים עומדים בתור לקבל טורטייה מקומית באזור האוהדים בקייבצילום: אי–פי
באנר ספורט

בקרו באזור המיוחד של"ספורט הארץ" לכבוד יורו 2012

במרכז הפאן זון בקייב אני נתקל בשני אוהדים במדי הנבחרת הרוסית, שהפלא ופלא, עוטים עליהם דווקא את דגל ישראל. הצמד הפטריוטי אלכס את אלכס מתגלים כתיירי כדורגל סדרתיים, האחד עובד ומתגורר במוסקווה, האחר עמל על דוקטורט בכלכלת ספורט באוניברסיטת בן גוריון. "אני שותף מלא לקנאה שלך", אומר אלכס 2, "אירופה כבר מבינה ומנתחת את הכלכלה ואת התרבות של הספורט, בעוד שבישראל מועדונים בכירים לא מסוגלים אפילו לנהל מערך הסעות לאוהדים, ומפספסים ציבורים שלמים". אלכס מוזמן למחקרים והרצאות באוניברסיטאות באירופה, אבל השפה האקדמית של כלכלת הספורט, הוא טוען, היא עדיין בגדר סינית עבור ראשי הכדורגל בישראל.

בסמוך אלינו, זרמו אוהדים אנגלים לכיוון דוכני הבירה שמול המאחז השוודי. המחזה בו שני מחנות האוהדים המשולהבים מתחרים זה בזה בשירי עידוד, זימן למקום שורות של כוחות ביטחון מקומיים. לאחר רבע שעה, השוודים והאנגלים כבר חלקו בירות, כאשר ההקנטות ההדדיות ביניהם נותרו ברוח טובה.

לאחר ההפסד לאנגלים, מאחז השוודים במתחם שינה פניו - מבר בסגנון סקנדינבי לאתר מסיבות מאולתר שיש בו מקום לכל האוהדים בכל הצבעים, בעיקר לבחורות המקומיות. מסביב פזורות פינות איפור לאוהדים שצובעים את פניהם בדגלי המדינות, חנויות מזכרות ססגוניות ואפילו מגרשי קט-רגל. ברקע משדרים מסכי הענק קלאסיקות כדורגל עליהן גדלנו, כמו השער הנפלא של ואן באסטן בגמר 1988 והחמצות הפנדלים שוברות הלב של האנגלים מול גרמניה ב-96'. התחושה היא שעכשיו זה רשמי, הכדורגל הפך לדת.

אוהדי הנבחרות מראים מה הם יודעים בפאן זון בקייבצילום: רויטרס

בשלב זה, בו הקנאה הישראלית מתערבלת בבטן עם ההשתאות והתרוממות הרוח, המסקנה הופכת חדה מאי פעם. אם אכן חפצים אנו בשינוי לטובה ומן היסוד בכדורגל שלנו, על המנהיגות העתידית של הענף להגדיר מחדש את החזון של הכדורגל הישראלי. לא עוד התמקדות בהישג נקודתי של העפלה לטורניר חשוב, אלא בראש ובראשונה התמקדות ביצירת תרבות אוהדים, חיזוק האטרקטיביות של הליגה עבור כל חלקי האוכלוסיה, בניית מסורת ותדמית חיובית לכדורגל והגדלת מספר הצופים בכל מחיר. זה צריך להיות סדר היום החדש, זהו היעד עליו עלינו להסתער.

עם התרבות יגיעו גם ההישגים, ואם אלו יגיעו במקרה (ורק במקרה) ללא התרבות, הרי שממילא לא יהיה בהם כל טעם, והם יחלפו כלעומת שבאו.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ