שאול אדר
לונדון
שאול אדר
לונדון

ערב פתיחת יורו 2012 הצהיר רוי הודג'סון, המאמן החדש של נבחרת אנגליה, שברצונו "להחזיר את הכנסיה לכפר". זה היה משפט מוזר, שעם הזמן הלך והתבהר. המקור הוא פתגם שוודי שהודג'סון ליקט בשהותו רבת השנים במדינה, והרוח תאמה בדיוק את החבורה חסרת הכיוון שירש. הודג'סון רצה להפוך את הכפר שהוא נבחרת אנגליה לקהילה מאוחדת סביב מטרה וסדרי עדיפויות משותפים, שיושגו באמצעות מערכת ניהול ברורה אך נוחה.

הזמן שהוקצב לו היה מועט. רק ארבעים יום וארבעים לילה עברו מאז מינויו ועד למשחק הראשון באוקראינה, אבל המסר עבר. צריך רק להשוות בין המסר הבוטח של אשלי קול על "נבחרת של בולדוגים" לדברים שאמרו שחקני עבר של הנבחרת, כולל עוזר המאמן גארי נוויל.

לפני שנה התפרסמה האוטוביוגרפיה של מגן מנצ'סטר יונייטד לשעבר, בה סיפר על תרבות של אנוכיות בנבחרת אנגליה לדורותיה. יותר מדי שחקנים היו עסוקים, כתב נוויל, "בהגנה על הסטטוס שלהם כי היו מוטרדים ממה שהתקשורת תכתוב עליהם". בהמשך הוסיף: "לא היתה תחושת אחדות. זה כל איש לעצמו".

הודג'סון (מימין) ועוזרו גארי נוויל. "הוא חלק מתרבות הכדורגל האנגלית", אמר ארסן ונגרצילום: רויטרס

כנסו לאזור המיוחד של "ספורט הארץ" לכבוד יורו 2012

ג'יימי קראגר, בלם ליוורפול, סיפר בכנות ש"הפסדים במדי נבחרת אנגליה לא הכאיבו לי כמו הפסדים בקבוצה". פול סקולס אמר: "הבעיה הגדולה ביותר עם שחקני אנגליה היא שהם אנוכיים מדי... בשלב מסוים נמאס לי. אתה רוצה להיות חלק מקבוצה שמשחקת היטב, ושם היו שחקנים אינדיווידואלים שחיפשו זוהר אישי, שבמקום למסור לעשרה מטר יעיפו את הכדור ל-70 מטר וינסו לזכות בפרסום".

הודג'סון, שהצליח עם קבוצות קטנות כמו פולהאם ו-ווסט ברומיץ' אלביון, החזיר את הנבחרת במודע לשורשיה האנגליים ובנה מערך היררכי ברור. הוא מינה את סטיבן ג'רארד לקפטן, הבהיר לג'ון טרי מה מעמדו בנבחרת ולא היסס להשתמש במערך 2-4-4 נסוג או ב-1-1-4-4 זהיר עם שובו של וויין רוני להרכב. הוא חזר שוב ושוב על אותם תרגולים, בעיקר במשחק ההגנה, שהוציאו את שחקני ליוורפול מדעתם בכהונתו הכושלת באנפילד. הוא מינה את נוויל המנוסה לעוזר מאמן, ניהל שיחות אישיות ארוכות עם השחקנים וניצל את עמדת הנחיתות בה פתחו את הטורניר, אולי העמדה המנטלית האהובה על ספורטאים אנגלים. "רוי הוא חלק מתרבות הכדורגל שלהם", אמר עליו ארסן ונגר בשבוע שעבר.

אחד מיתרונותיו הגדולים של הודג'סון הוא הגעתו אחרי מאמן כמו פאביו קאפלו. לאיטלקי יש אמנם רקורד מפואר בכדורגל האירופי, אבל אישיותו הפכה את הג'וב האנגלי למשימה בלתי אפשרית. "אנחנו יותר רגועים. זה עוזר שצוות האימון מדבר אנגלית ודבר אינו אובד בתרגום", אומר רוני. תגובתו של קאפלו מלמדת על כהונתו יותר מכל הסבר טקטי: "אולי רוני לא מדבר אנגלית".

הודג'סון אינו נזקק למתורגמנים או לעוזרים בכדי לפענח את עולמם של שחקניו. באופן הולם, שחקנו בעל הנוכחות הגדולה ביותר בפרסומות הוא סקוט פארקר. כדורגלן טוב, אך לא כוכב, לוחם המקריב את גופו לא פעם בכדי לחסום עוד בעיטה לשער. פארקר, שמסוגל לאיים על השער, מצטווה לשחק מאחור בתפקיד פחות יוקרתי של קשר הגנתי. את הפרופיל המפתיע שלו במסעות פרסום, לראשונה כמעט מאז היותו נער בתשדיר של מקדולנד'ס ב-1993, ניתן לייחס לכך שאינו מוכתם בכישלונות העבר. עם זאת, בגיל 31 הוא גם שחוק. את המקום בנבחרת תפס באיחור של מספר שנים ומעט מעבר לשיא. תודה לך, פאביו.

סטיבן ג'רארד כבר לא יכול לחכות שהמשחק עם איטליה יתחילצילום: רויטרס

"אנחנו מה שאנחנו", הצהיר פארקר בשבוע האחרון, באמירה לא מתנצלת. אנגליה האפורה משחקת כדורגל שמתאים לה, תואם את יכולות שחקניה ואחרי שלושה משחקים מתגלה כנכון עבורה. פארקר יצטווה להשגיח על אנדראה פירלו, שחקן המפתח האיטלקי, בקרב על מרכז המגרש, שצפוי להיות צפוף מאוד. אנגליה גם תזדקק לעוד משחק מצוין של השחקן הבולט שלה בטורניר: ג'רארד נראה פורח עם האחריות של סרט הקפטן, מגלה הקרבה במרכז המגרש, מניע את הנבחרת קדימה ובישל שלושה שערים מהאגף הימני. לעומתו, מעטים מבינים מה תורם ג'יימס מילנר באותו צד. רוב האוהדים ישמחו לראות את תיאו וולקוט פותח במקומו בימין ואת אנגליה, סוף סוף, מגלה מעט יותר תעוזה. גם הופעה מוצלחת יותר של אשלי יאנג באגף השמאלי תהיה משמעותית.

התחושה באנגליה היא שהמשחק עשוי להסתיים ללא הכרעה אחרי 120 ודקות, כששתי הנבחרות מנטרלות אחת את האחרת במרכז המגרש. באיטליה מקווים שאת ההבדל יעשה מריו באלוטלי, באחד מהימים בהם הוא נראה כמו חלוץ גדול ובלתי ניתן לעצירה ולא בעוד משחק ילדותי, מתפנק וחסר ריכוז. אחדות, ריכוז ומשחק לחימה הם ערכים חשובים בכדורגל, ראו לאן הגיעה הולנד בלעדיהם, אבל מול איטליה ולבטח נגד גרמניה, אנגליה תזדקק גם לכדורגל, להחזקת כדורגל לפרקים גדולים יותר וגם להברקות אישיות. אם הנבחרת והודג'סון יצליחו להשתפר ולהעז יותר, או אז הפעמונים של כנסיות הכפר יצלצלו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ