עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן

אנגליה התעוררה אתמול גאה, בראש מורם. אחרי ההדחה ברבע הגמר על ידי איטליה, ובעוד ברחבי אירופה מכנים את הנבחרת האנגלית פאתטית ועלובה, בממלכה לא חותכים את
הנבחרת של רוי הודג'סון. להפך. "אנגליה השיגה בטורניר יותר מיכולתה ויש תחושה של שלווה אחרי טורניר מרגש", כתב רוב סמית' ב"גרדיאן", וכמוהו גם פרשנים אחרים.

אפילו מצד השחקנים, שכמובן היו מאוכזבים אחרי ההפסד בפנדלים (0-0 בתום 120 דקות), עלתה רוח דומה. "אנחנו גאים מאוד והולכים הביתה עם ראש מורם", אמר וויין רוני, "אף אחד לא ציפה מאתנו ליותר מדי בטורניר והוכחנו שאנחנו נבחרת טובה. אנחנו מאורגנים היטב ואלה חדשות טובות לעתיד. יש בנבחרת הרבה שחקנים צעירים והניסיון שצברו פה בוודאי יעזור להם. אנחנו נרגשים לקראת העתיד".

האנגלים שוב נפרדים בדמעות מטורניר גדולצילום: אי–פי

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

הדברים האלה של רוני מבטאים אולי את היעדר המודעות העצמית של האנגלים. נכון, לא היו ציפיות גדולות משלושת האריות - בין השאר בגלל מינויו הנמהר של הודג'סון, ריבוי הפציעות והשעייתו של רוני משני המשחקים הראשונים - אבל כמה תוצאות סבירות בכדורגל בינוני ואנגליה שוב האמינה שזה קורה. זה לא קרה ב-2012, כמו שזה לא קרה בעשור הקודם, או בזה שלפניו או בזה שלפניו. לא צריך להיות מהמר מטורף כדי לכתוב שזה לא יקרה גם עוד שנתיים, ארבע או שמונה שנים. אנגליה פשוט לא מספיק טובה.

מעבר לסיבה הפסיכולוגית - ממציאת הכדורגל המודרני מרגישה עדיין בעלות עליו וחושבת שהיא מאריות היבשת למרות שמדובר בנבחרת בינונית בכל קנה מידה - יש כמובן הסברים
נוספים לשיגיונות של האנגלים. המרכזי שבהם נובע דווקא מהצלחתה המדהימה של הפרמייר-ליג, הליגה הטובה והעשירה בעולם. רכישת כל כוכבי תבל, והעובדה שקבוצות כמו ארסנל מסוגלות להעמיד הרכב שמלא כולו זרים, מלמדות יותר על הליגה ופחות על התוצרת האנגלית. מלבד רוני, שבמקום השני, לא תמצאו שחקן אנגלי בשביעיית הכובשים המובילים של הפרמייר-ליג. הבא בתור, במקום השמיני, הוא גרנט הולט מנוריץ', שלא היה מוזמן לנבחרת אפילו על ידי הודג'סון. לא צריך להיות קון אגוארו או רובין ואן פרסי, גם עמנואל אדבאיור, איגביני יעקובו או קלינט דמפסי האמריקאי כבשו יותר מאשר האנגלים. לא פלא שאין לנבחרת חלוץ כאשר רוני מושעה.

רוני. "אנחנו גאים והולכים הביתה עם ראש מורם"צילום: אי–פי

ללא הגבלת זרים ועם כסף גדול שמושך לפרמייר-ליג את מיטב כוכבי תבל, הכדורגלן האנגלי נפגע בצורה אנושה. חמישה מתוך 29 שחקני הסגל הבוגר של ארסנל הם אנגלים, רק אחד או שניים משחקים בהרכב. צ'לסי הופיעה עם שלושה אנגלים בין ה-13 ששיחקו עבורה בגמר ליגת האלופות. היריבה באיירן מינכן פתחה בהרכב עם שמונה גרמנים, רובם גדלו אצלה. אז לגיון הזרים של רומן אברמוביץ' לקח את הצ'מפיונס, אבל בנבחרות זה לא עובד.

כל זר בקבוצה אנגלית טובה יושב בסופו של דבר על משבצת של שחקן אנגלי. כמו באומות כדורגל איכותיות פחות, זרים טובים הם ברכה לליגה וקללה עבור הנבחרת. "באנגליה מודעים לבעיה הזו, אבל עד היום לא כל כך הצליחו להתמודד איתה", אומר ג'יימס דאקר מ"הטיימס", "בסופו של דבר, התמונה אמורה להשתנות בזכות הפייר-פליי הפיננסי של אופ"א והמכסות שיונהגו ומונהגות באקדמיות האנגליות לגבי שחקנים מקומיים. אבל זה לא יקרה בקרוב".

תוסיפו לכל זה את הסגנון האנגלי שמפחד מהכדור ואת היעדר הטכניקה של שחקני הקישור (פול סקולס, בגיל 38, אחרי שחזר מפרישה, היה יכול לעשות פלאים בנבחרת הזו) ותקבלו תמונת מצב בינונית. אפילו פחות מבינונית, אם מתחשבים בתרבות הכדורגל, בהיסטוריה ובציפיות האוהדים.

ואיזה מסכנים האוהדים. האוהדים האנגלים ממאנים להאמיןצילום: אי–פי

אי אפשר להתעלם מקללת הפנדלים שרובצת על האנגלים. הפעם נוספו שני האשלי (יאנג
וקול) לרשימה המתארכת של מחמיצים אנגלים מ--11 מטר בטורנירים הגדולים. זו היתה
הפעם השישית שאנגליה הודחה בעקבות פנדלים בעשרת הטורנירים האחרונים וזה הפסד שישי בשבעת העימותים האחרונים בבעיטות הכרעה. אפילו איטליה, לוזרית כמעט באותה רמה, הצליחה לנצח את האנגלים.

זה מוזר במיוחד כשלוקחים בחשבון שהקבוצות האנגליות יודעות לבעוט פנדלים - למשל ליוורפול בגמר האלופות 1984, צ'לסי השנה. "השילוב בין פנדלים, החולצות של אנגליה, האחריות, הציפיות וההיסטוריה המביכה עושים את שלהם", אומר דאקר, "זה נראה כאילו בפנדלים החולצה של אנגליה עשויה מעופרת". סטיבן ג'רארד, שדווקא ביצע היטב את הבעיטה שלו, סיכם: "הייתי בטוח שהפעם המזל יהיה אתנו". המזל, לצערה של אנגליה, הלך עם הטובים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ